מצות כהונה עא

אפילו אמר לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה המלאכה דמטעם שליחות לא מיתסר דקי"ל מילי לא ממסרן לשליח ומשום דגזרו שבות אסור אפילו בכה"ג כמו שהוכיחו האחרונים דלא כה' חוות יאיר ע"ש א"נ י"ל דנ"מ לשבות דשבות דמשום דגזרו דאמירה לגוי שבות מיתסר אפילו באיסור דרבנן כמו שהוכיחו התוס' בפ' כ"כ דקכ"א ע"א ע"ש ומשום שליחות נר' דלא מיתסר דמלבד דהסברא נותנת כן דכיון דהא דשליחות לגוי לחומרא מדרבנן הוא ולא מצינו שכ' כן אלא באיסורי דאורייתא מנ"ל לו' דהחמירו וגזרו. אפילו באיסורי דרבנן עוד יש להכריח ד"ז מגמ' דפ' שואל דקנ"א ע"א דאמתני' דלא יאמר לחבירו לשכור פועלים פריך מ"ש הוא מ"ש חבירו ומשני בחבירו גוי ופריך אמירה לגוי שבות ופירש"י וכבר תנן לה בפ' כ"כ גוי שבא לכבות וכו' וא"א אמאי לא פריך בפשי' הא בכל איסורין שבתורה כן הוא דיש שליחות לחומרא ועוד היכן מצינו במתני' ד"ז דאמירה לגוי שבות הא מתני' דפ' כ"כ י"ל מטעם שליחות נגעו בה אלא ע"כ באיסור דרבנן לא גזרו בו דין שליחות ומתני' דפ' שואל איסור דרבנן הוא דשכירות פועלים ולכך לא פריך מדין שליחות ומתני' דפ' כ"כ משמע ליה להגמ' דמיירי אפילו באינו צריך לפחמין דליכא אלא איסור דרבנן למ"ד מלאכה שאצ"ל א"ח עליה ולכך ע"כ דלאו משום שליחות נגעו בה ועפי"ז יש לקיים דברי הח"י בסי' ת"ן סק"ד להסוברים דמאי דבעי' צורך היום קצת הוא מדרבנן ודלא כהרב אליה רבה שם סק"ד ע"ש ואי קשי' הא התוס' בפ' כ"כ לא הוכיחו דגזרו אמירה לגוי אפילו. באיסורי דרבנן אלא מההיא דפ' שואל אבל ממתני' דפ' כ"כ י"ל בכבוי דאורייתא מיידי הא ל"ק דכוונת התוס' בפ' כ"כ היא דמהגמ' דפ' שואל מוכח דמ"ל להגמ' דמתני' דכבוי דפ' כ"כ בכבוי דרבנן מיירי ועכ"ל כן דאל"ה קשיא מאי פריך בפ' שואל אמירה לגוי שבות ור"ל דכבר תנינא בפ' כ"כ כדפירש"י הא מהך דפ' כ"כ י"ל דוקא באיסור דאוריית' ולכך תנן הא דפועלים לאשמועי' אפי' באיסורי דרבנן אלא ע"כ דכוונתם בפ' כ"כ כדכתי'

ועפי"ז נוחין לי דברי הפר"ח בסי' תס"ח דהתיר מלאכה בע"פ ע"י גוי ע"ש ולא זכר דעת הסוברים דיש שליחות לגוי לחומרא דהתם באיסור דרבנן קאי כמו שהוכיח שם במלאכה בע"פ מדרבנן הוא דאסיר ע"ש איברא מה שאסר הפר"ח שם להסתפר ע"י גוי משום דמסייע והוכיח מדין הקפת הראש דאמרי' בגמ' בפ' הלוקין דהניקף לוקה משום דמסייע ע"ש וכה"ג הוכיח הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח סקכ"א לאסור קציצת צפרנים לאשה ע"י גוי מדין מסייע דהקפה ע"ש הם דברים תמוהים דבגמ' בפ' המצניע דצ"ד ע"א מסקי' מסייע אין בו ממש וכן אמרי' בפ"ב דביצה גבי כוחל ע"י גוי ביו"ט דמסייע אב"מ וההיא דהקפת הראש אינה ענין לכאן דהתם הניקף איתיה בהזהרה דלא תקיפו כתיב אלא משום דהוי לאו שאב"מ והו"א דלא לקי וע"ז הוא דאמרו בגמ' כיון דמסייע הוי לאו שיש בו מעשה אבל לאסור עיקר האיסור משום מסייע לא דמסייע אב"מ

והרמב"ם בסוף ה' ע"ז כ' גבי כתובת קעקע דאם סייע הנחקק לוקה וכתב מרן בכ"מ ובב"י סי' ק"פ דלמד כן מהקפת הראש ע"ש והיינו משום דכתובת קעקע נמי גם הנחקק אזהר רחמנא מדכתיב בבשרכם ולא. כתיב בבשר כמ"ש ה' דינא דחיי לאוין ס"א ועתה ראיתי למהר"ץ בתשו' סי' פ"ב שהאריך בע"ז ע"ד הט"ז דסי' קצ"ח ולא יכולתי לעמוד ע"ד שכל דבריו לסתור דברי הנק"הכ וכעת אין עמדי ס' נק"הכ ברם ק"ל מדאמרי' במס' זבחים דקי"ו ע"ב דאסור לסייע הגוים להקריב הקדישן בז"הז אע"ג דהם שרו להקריב ומוכח מדברי התוס' שם דבעבודה שחייבין עליה בחוץ חייב המסייע כרת ע"ש ומ"ש מההיא דפ' המצניע דאמרי' מסייע אב"מ ומן האמור ניח"ל דברי רש"י בספ"ק דע"ז גבי עובדא דשתילי ערלי שכ' דהט' משום דאין ישראל אסור בעבודת קרקע ע"ש וק' דבלא"ה אמירה לגוי בשאר איסורין בעיא דלא אפשי' ואזלי' לקולא וא"ל דס"ל כהסוברים דאזלי' לחומרא דאכתי קשה בדברי הרא"ש שכתב כדברי רש"י ואיהו פ' להבעיא לקולא וע"פ האמור ניחא דמ"מ אסור מטעם שליחות ועיין להרב זרע אברהם חא"ח סי' ט' וי"ב ומן האמור י"ל ע"ד טובא

תבנא לדיננא דאסור הטלת מום ע"י גוי מטעם שליחות כיון דקי"ל דאסור מדאוריי' להטיל ישראל מום אפי' בז"הז כדעת רוב הפו' איברא דאכתי קשת להסו' יש שליחות לחומרא מאי מבע"ל הגמ' גבי חסימה בלא"ה מיתסר משום שליחות וכבר ראיתי שעמד ע"ז הפנ"י בתשו' בי"ד סי' ג' ע"ש והמח"בר בא"ח סי' רמ"ד תי' דאסור שבות חמיר מאיסו' שליחות. וע"ז הוא דמבע"ל הגמר' אי גזרו איסור החמור דשבות בחסימה ומ"מ הוא מיתסר מדין שליחות אלא דהבעיא היא אי איכא גם שבות ע"ש ועיין בסוגיית הגמרא שם בפרק הפועלים בבעיא הלזו החסימה ולפי ט"ז שרי לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להטיל מום דמילי ל"מ לשליח אבל לטעם הא' שכתבתי אפשר כיון שהחמירו לו' לגוי להטיל מום בקדשים כמ"ש הרא"ש החמירו גם בכ"הג

ודע דנר' פשוט דאפי' להסוברים דיש שליחות לגוי לחומרא היינו לישראל דוקא דהחמירו. רבנן גבי ישראל אבל גוי בגוי כיון דאין שליחות לגוי בגוי אפי' לחומרא אין שליחות דלא שייכא גזירה דרבנן גבי גוי וזה נר' דעת הת"הד סי' רצ"ט. שלא הזכיר. מחלוקת הלזו שם בנדונו משום דבגוי בגוי עסיק ודלא כה' שבות יעקב ח"א סי' קס"ד ע"ש ועיין לה' משאת בנימין סי' צ"ז שכ' בפשי' דגוי בגוי יש שליחות כיון דשניהם שוין דדוקא אינהו לדידן ואנן לדידהו הוא דאמרי' אין שליחות לגוי אבל בגוי לגוי יש שליחות ע"ש ועיין להר מטה יהודה סי' תמ"ח

ודע דעפ"ד הת"הר דסי' קע"ח שהבאתי למעלה דיש לחלק בין ס' דמציאות לס' דפלוג' דרבוותא ניחא אצלי מה שהק' מהרימ"ט חא"הע סי' י"ח עמ"ש הרא"ש בפ' החולץ דל"ז דהך דספק נפל הוא איסורא דאוריי' דא"כ היכי אמרי' התם אי אשת כהן לא תחלוץ כיון דספיק' דאורייתא הוא אמאי לא מפקי' לה מתחת בעלה כמו ס' בן ט' לא' ס' בן ז' לאחרון דתצא וחייבין באשם תלוי והוכיח עוד כן מכ"מ בגמ' דבדבר שהוא ס' דאורייתא אם נשאת תצא ומכח קו' זו הוציא דברי הרא"ש מפשטן דמ"ש ס' בדאורייתא היינו דבר שעיקרו היה נוגע באיסור דאורייתא ע"ש. וע"פ דברי הת"הר ניחא שפיר דשאני ההיא דנפל דפליגי רשב"ג ורבנן וכיון דס' דפלוגתא דרבוותא אמרי' דיש לסמוך על ס' רבנן ולא מפקי' מיניה ול"ד לשאר ספיקות דתצא ונ"ל ראיה לזה מדלא אפליגו הנך אמוראי אלא בדבר שנחלקו רשב"ג ורבנן דהיינו נפל מו הגג או אבלו אריה ואמאי