מצות כהונה ע

סימן מ"ד

ישראל שמכר לגוי פרה מבכרת לפוטרה מן הבכורה אך לא מכרה לגוי אלא בכסף ולא משך

כבר נודע פלוגתא דרבוותא אי קנין הגוי בכסף או במשיכה ולכן כ' דצריך לעשות שניהם כסף ומשיכה לצאת ידי המחלוקת וכמ"ש הטור ומרן בש"ע וא"כ בנ"ד דלא קנה אלא בכסף הוי כדין ס' בכור דספיקא הוא אי הלכה כמ"ד דסגי בכסף או כמ"ד במשיכה וס"ד לחומרא ואם באנו להתיר משום מכס העורות דחק המלכות ליקח כל עור מאת זובחי הזבח והו"ל שותפות גוי באמצע וכמ"ש מהרד"ף ז"ל בס' מכתם לדוד סי' ע"ש הנה הרב ז"ל לא ראה דברי הפר"ח דסי' ס"א דשותפות דלאחר שחי' לאו שותפות הוא לפוטרה מן הבכורה וכמ"ש שם בסי' ס"א ע"ש אך היה נראה להתיר להטיל בו מום ע"י נכרי דכיון דהטלת מום ע"י נכרי ליכא אלא איסורא דרבנן דאמירה לגוי שבות וכמו שנר' מדברי הרא"ש בפ' הפועלים דאמאי דמבע"ל שם אי מותר לומר לגוי חסום פרתי ודוש בה כ' ואע"ג דאסור להטיל מום ע"י נכרי בבכורות ואפילו בז"הז שהוא מדרבנן בקדשים החמירו מוכח דהטלת מום ע"י נכרי מדרבנן הוא ומ"ש ואפילו בז"הז וכו' לאלומי הקושי' כ"כ כ"נ מפשטו' דבריו גם הדבר מבואר מצד עצמו כיון דלא מצינו קרא לאסור ע"י נכרי דאע"ג דגרמא דרשי' ליה מקרא דאסור כדאי' בבכורות מ"מ גרמא עדיפא מנכרי דמעשה ע"י ישראל וכה"ג מצינו שם גבי חסימה דמבואר בגמ' שם בפ' הפועלים דגרמא חסימה מעלייתא היא ובאמירה לגוי מספק"ל אי אסורא ואפילו להצד דאסורא אינה אלא מדרבנן כמבו' שם א"כ נר' פשוט דהטלת מום ע"י גוי ליכא אלא איסורא דרבנן דאמירה לגוי שבות וא"כ יש להתיר בס' בכור להטיל מום ע"י גוי דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אפילו לכתחי' כמ"ש האחרונים דלא כהרא"ם והרב בני חיי בא"ח סי' תרפ"ט כ' דגם הרא"ם לא כ"כ אלא גבי מ"ע דבעי' שלא יהיה בה שום ספק וע"ש שכ"כ גבי ס"ס בדאורייתא וה"ה בספק דרבנן ועפי"ד ניחא מה שחקר השיו"ט סי' צ"ד במתניתין דסוכה ע"ש איברא די"ל דלא אזלי' בס' דרבנן לקולא אלא היכא דכבר נעשה שרי' ליה אפילו לכתחילה אבל לעשות בידים ס' דרבנן דהיינו לו' לגוי להטיל בו מום לא ודכוותא מצינו דאסרו פתש"ג למוכרה לגוי שמא יחזור וימכרנה לישראל כמ"ש הפו' הרי דאפי' דהוי ס"ד לא התירו למוכרה לגוי לעשות ס"ד בידים מיהו הא ליתא דכבר כ' הת"הד סי' קע"ח בס' דרוסה דפלוגתא דרבוותא. דשרי למוכרה לגוי דלגבי מכירה לגוי דהיא מדרבנן הו"ל ס"ד והוי נמי ס"ס והביא מדברי המרדכי דנר' דכה"ג אסור וכ' דה"ד בס' דמציאות אבל בס' פלוגתא דרבוותא סמכי' אמאן דמכשיר במכירה לגוי שהיא מדרבנן ע"ש הרי דבס' פלוגתא דרבוותא כנ"ד שרי ע"י גוי דאינו אלא דרבנן ואע"ג דהש"ך בס"סי ל"ז כ' דדוקא בנדון הת"הר דאיכא בלא"ה צדדין להתיר אבל בע"א לא סמכי' בזה דלא הוי ס"ס מעליא והוכיח כן מדלא הוק"ל להת"הר מגמ' דפא"ט דנ"ג דלא שרי בס' דרוסה למוכרה לגוי ע"ש י"ל דלמאי דמסקי' שם לפרסומי איסורא הוא דעביד שרי למוכרה לגוי מדינא דכוותה כ' התוס' שם בד"ה אתי וכו' לחד תי' לענין חשש בתקלה ע"ש ואפילו לדברי הש"ך נר' דדוקא התם לענין ס"ס בדאורייתא דכי ימכרנה לישראל אתי לידי איסורא דאורייתא אבל בנ"ד שרי לעשות ס' דרבנן בידים וראיה לזה ממ"ש הרא"ש בבעיא דפ' הפועלים דמהו לו' לגוי חסום וכו' בשם הראב"ד כיון דבעיא דלא אפשיטא אזלי' לקולא דס' דרבנן לקולא ואף הרא"ש לא חלק עליו אלא מטעם דנפשטה הבעיא וזה נר' דעת הר"מ ופ' מרן בש"ע סי' של"ח דאסור וכ"כ הסמ"ע שם הטעם משום דנפשטה הבעיא ואע"ג דמדברי ה"ה נר' קצת משום דס' להחמיר ע"ש אינו מוכרח הרי דשרי לו' לגוי חסום וכו' ולעשות ס' דרבנן בידים ואע"ג דבריש ה' כלאים פ' הראב"ד דספיקא דבעיא הלזו לחומרא כבר כ' הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סימן ר' שחזר בו ממ"ש בהשגות ע"ש ויש לעמוד בזה ממ"ש הת"הד שם והפו' דפת ש"ג אסור למוכרה לגוי מ"ש מהאי דחסימה דאפילו דלאו ספק דפלוגתא דרבוותא אזלי' לקולא ומ"מ נ"ד דמי ממש לההיא דחסימה שמותר לו' לגוי חסום ולעשות ס"ד בידים וה"נ מותר לו' לגוי להטיל מום ולעשות ס"ד בידים אח"ז האיר ובא ספר חתם סופר להרב מהר"ם סופר ז"ל וראיתי שם בסי' שי"ח שנשאל בזה אם קנה הגוי בכסף לבד אם יש איזה תקנה וה' השואל כ' דשרי להטיל בו מום אפי' ע"י ישראל וטעמא משום דהטלת מום בז"הז אינו אלא מדרבנן לרש"י ודעמיה והו"ל ס"ד ואפילו לדעת הרמב"ם דמדאורייתא הוא היינו משום דס"ל קדשה לעת"ל ומקריבין אע"פ שאין בית וזהו בא"י דוקא אבל בח"ל הרי ס"ל להר"מ בה' בכורות דאפילו בזמן הבית בכור דח"ל אינו קרב וא"כ הוי כמטיל מום בבע"מ שאינו אלא מדרבנן וה' המשיב האריך להתיר מט"א ושוב כ' להתיר להטיל מום ע"י ישראל חלילה אך הרוצה לסמוך להטיל ע"י גוי קטן דלא מחלף בישראל יסמוך עש"ב

שבתי וראיתי מ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תפ"ה דבס'. דבעיא דגמ' דקיימא בתיקו אזלי' לקולא אבל בס' דפלוגתא דרבוותא לא אזלי' בספיקו להקל אפילו בדרבנן דהו"ל ס' דחסרון ידיעה דלא ידענו דעת דבעלי הגמ' בזה כאיזה מהם משא"כ בתיקו דבעלי הגמ' עצמם לא ידעו לפשוט ע"ש ומעתה אין ראיה מדברי הראב"ד דפ' להקל גבי חסימה לנ"ד דפלוגתא דרבוותא גם בסאיריאים דמ"ד בבעיא דחסימה הלזו כ' דס' להחמיר דכל ס' דתיקו לחומרא וכ"כ מרן בב"י בא"ח בסי' תל"ז בשם הגה"מי ועיין להמנ"י כלל א' סק"ו במ"ש בשם הרדב"ז ודו"ק ולקמיה ית' עוד דיתד היא שלא תמוט דאין עושין ס"ס בידים ומעתה ודאי דאין להתיר בנ"ד להטיל מום ע"י גוי ואין להתיר משום דבדיניהן כסף לחוד סגי וכמ"ש המ"ב סי' נ"ט דכבר המג"א סי' תמ"ח הוכיח מגמ' דפ"ב דבכורות ומהתוס' סוף ע"א דלא אזלי' בתר דיניהן בענין זה דלא כהמ"ב ע"ש וכן הוכיח מהר"ם מינץ ס"סי פ"ב ע"ש

ועוד נראה לומר דאפילו אי בהך בעיא דחסימה אזלי' לקולא מ"מ אסור לומר לגוי מדין שליחות להסו' דיש שליחות לגוי לחומרא מדרבנן והיא דעת התוס' בפ' הרבית והובא בטוש"ע ביו"ד סימן קס"ט ע"ש איברא רק' להסו' הללו דיש שליחות לגוי לחומרא אמאי גזרו אמירה. לגוי שבות גבי שבת הא בלא"ה אסור מטעם שליחות ונ"ל דהוצרכו לגזור לאסור