מצות כהונה ו

הר"מ דע"ד הא' הוא עושה דלא כמ"ש גבי חליצה נקיטי' דבנ"ר דעברו ד"ח ולא נעשו הנשואין ולא נתקיים התנאי הקי' בטילין מעי' שהרי לא נתקיים התנאי ועוד יש לצרף סניף בעלמא דהנה השליח לא אמר הרי את מקודשת בזה ולא ביאר שהוא מקדשה במעות או חפץ שנותן לה והוי ידים שאין מוכיחות כמו גבי גט דבעי' ודין הן אמת דהמבי"ט ח"א סנ"ז וסימן רצ"א כתב דבדעבד אינו מעכב והב"ד סי' ק' כ' שרבו נסתפק בזה והביא ראיה דעיכוב יש בדבר והב"ד דחה ראייתו והביא דברי המבי"ט גם מתשו' מרן בדיני קידושין סי' כ' נראה בהדיא דלא מיפסל בהכי ע"ש וכמ"ש במ"א מ"מ מהרמ"א בס' מש"דר דק"ה הביא דברי המבי"ט וחלק עליו ומסיק שכל שלא אמר בזה לא אמר כלום וקידושיו אינם קי' הרי דדעתו ודעת רבו של הב"ד דעיכוב יש בדבר אם לא אמר בזה

תורה יוצאה בהינומא דאשה זו שריא לאנסובי לכל גבר די תצביין ולית מאן דימחי בידה כלל ועיקר: סימן ו' בעדים שהעידו בא' שנתן קידושין חתיכת בשר למגורשתו ע"א מהם העיד שבפניו ובפני העד הב' היתה האשה עומדת בפתח החצר וא"ל ה"א מקודשת לי בזה הבשר כדת משה וישראל ולקחה אותה מידו וצחקה ונכנסה לחצר והעד הב' העיד שבפניו ובפני העד הא' נתן לה הבשר בשתיקה ונכנסה לחצר ובעוד שהיא הולכת א"ל ה"א מקו' בזה הבשר והאשה מכחשת ואומרת שלא שמעה שום דיבור קי' כלל והעד הב' הודה לדבריה שאפ' שלא שמעה

הנה בעדות העד הב' יש ב' ריעותות א' דלא אמר לי וכבר נודע פלגותא דרבוותא אי ידים שאין מוכיחות הויין ידים לענין קידושין והב' דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות דהר"מ בפ"ה מה"א פ' עובדא דההוא גברא דקידש בציפתא דאסא א"ל והא לית ביה שו"פ אמר תיקדוש בד' זוזי דאית בה דלא הוו קידושין דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום ואע"ג דאמרו בגמ' אתון דשמיע לכו חשו לה מפני כבודו א"ל כן ומ"מ צריכה גט מס' דשמא יש שו"פ במ"א עי"ש אבל הרי"ף פ' דדוקא אם א"ל מעיקרא כנסי סלע בתורת פקדון הוא דלא הוו קידושין דסברא אי שדתינהו אחייבה בהו אבל בעובדא דציפתא חיישי' דאמרי' אי לא ניחא לה תשדינהו וכ"ד הרא"ש והטור והשתא בנ"ד לא קיבלה מעיקרא בפקדון וא"כ לדעת הר"מ אינה מקו' כלל ולדעת הרי"ף מקו' מס' וצריכה גט מיהו כיון דאיכא ריעותא דלא אמר אלא ה"א מקו' ולא אמר לי לא הוו קידושין כלל וכמ"ש מרן בתשו' ד"ז והביאו הב"ש סי' נ"ז ס"ק י"ד דאע"ג דפלוגתא דרבוות' אי ידים שא"מ הויין ידים גבי קי' מ"מ היכא דאיכא ריעותא אחרת דמצדה לא הוו אלא ס' קי' לא חיישינן לה כלל כיון דלא אמ"ל ע"ש וכן ראיתי למהריב"ל ח"א סי' ך' שכתב כנז' ממש כיון דע"א מעיד דלא אמר לי ואיכא ריעותא דע"א מעיד שנתן לה סתם ואח"כ א"ל ה"א מקודשת דלא הוו קי' ותינשא לכתחילה ע"ש ועור דאפילו. לדעת הרי"ף כתב מרן בתשו' סי' ב' דדוקא בציפתא דאסא דמעיקרא נתן לה בתו' קידושין אבל אם נתן לה מעיקר' סתם מודה דלאו כלום ע"ש וכ"ן מתשו' הרשב"א שהביא ה"ה והביא דבריהם מהריב"ל שם דהיכא דנתן לה סתם ואח"ך א"ל לקידו' לא הוו קי' אפילו אמרה הן ע"ש והרי אפילו לדעת הר"מ דבכל גוונא שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא מ"מ היכא דאמרה הן מקו' כמו שמבואר בגמ' ועכ"ל דשאני היכא דנתן סתם דמסתמא למתנה נתכוון וכיון שכבר זכתה במאי מקדשה וכן ראיתי למהר"י אדרבי ז'ל סי' ר"ז שכ"כ משם גדול א' אלא שהרב ז"ל חלק עליו בזה דיש לחוש כיון דא"ל אח"ך לקידושין אמרי' הוכיח סופו על תחילתו נקיטי' דרבים הם הסוברים דאפילו לדעת הרי"ף היכא דנתן סתם מעי' תנשא לכתחלה מעתה מצד עדות העד הב' לא הוו קי' כלל אמנם מצד עדות שהעד הא' היה נר' לכאורה דראוי להחמיר ולה צריכה גט דכבר נודע דאע"פ דרובא דרבוותא הם הסוברים וכו' דהמקדש בע"א אין חוששי' לקי' ואפילו לדעת הסמ"ג דחוששי' לקי' מ"מ היכא דהאשה מכחשת מודה וכמ"ש הרשב"ץ ובנ"ד האשה מכחשת שלא שמעה שום שמץ דבר מענייני הקי' מ"מ כ"ז דוקא היכא דליכא אלא ע"א בקי' אבל כשאומר שעד שבפניו ובפני העד הב' היו הקידושין הוו קידושין בב' עדים וחיישי' לכ"ע וכמ"ש מהרימ"ט חא"ה סימן ל"ח אהא דתניא בתוס' הביאה הרי"ף ז"ל בפ' מי שאחזו בראוה שנתייחדה עם בעלה שגירשה דאם ראוה א' בשחרית וא' בין הערבים אין מצט' וכ' הר"ן אע"פ שבממון כה"ג מצט' מ"מ עדות אשה כד"נ והקשה מהרימ"ט ת"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ותי' דמיירי שכ"א אמר שבפניו ובפני אחר היה וקמ"ל דאין מצט' לאחזוקה בא"א ע"ש הרי דבכה"ג דאמר בפניו ובפני אחר חוששין וכ"כ הת"הד ז"ל סימן רי"ב דהיכא דאמר העד בפניו ובפני עד אחר הוו הקי' אע"פ שהעד הב' הכחישו דלא הוו הקי' כלל חיישינן לכ"ע דרמיא לדאמרי' בפ' המדיר פ' תיקן לי את הכרי ואשתכח שקרא דאמרי' בירוש' דוקא אשתכח שקרא בעדים אבל הכחשת הפ' ההוא לא הוי הכחשה אלא שהרב ת"הד התיר בנדונו מדאמרי' בפ"ב דכתובות ע"א אומר נתקדשה וע"א או' לא נתקדשה ה"ז לא תינשא ואם נשאת לא תצא והקשו התוס' אמאי לא מוקמינן לה אחזקת' פנויה ותינשא לכתחילה ותי' דהכא מיירי כששניהם מודו דהוה ענין הקי' אלא דא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה ע"ש הרי דלא התיר הרב אלא משום דעד הב' אמר דלא אמר לה כלל ה"א מקודשת אבל בנ"ד דשניהם מודים דהוה ענין הקי' אלא דא' אומר שאמר לי וא' אומר דלא אמר לי גם א' אומר שא"ל לקי' בשעת מתן מעות וא' אומר לאחר מתן מעות נראה דכל כה"ג דמי לא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה דלא תינשא לכתחילה ואפילו הסוברים המקדש בע"א א"ח לקידושיו בה"ג מודה כדכתי' ולדעת הר"מ בפ"ה מה"א דאפילו האשה מכחשת לא תינשא לכתחילה דאע"ג דאמרי' בפ"ג דקי' ע"א בהכחשה לאו כלום הוא מ"מ כיון דאיכא ע"א דמסייע לה מעיזה ומעיזה ואין הכחשתה כלום וכ"כ ה"ה לדעת הר"מ שם ע"ש וכ"כ מהר"י אדרבי סי' ר"ז דא' אומר בשעת מתן מעות וא' אומר לאחר מתן מעות דמי לא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה דלא תינשא לכתחילה ומהריב"ל ח"ג סי' פ"ד נסתפק בזה די"ל דדוקא בא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה הוא דלא תינשא לכתחילה משום דעבידי אנשי דטעו כמ"ש הר"ן ז"ל שם עי"ש ואע"פ