מצות כהונה סו

עוד שם בגמ' בל"ב דרבא מייתי דאיה מההיא דקול ומראה וריח וכו' ע"ש ואפשר דלל"ב בהא פליגי דרבא ס"ל מעילה הוא דליכא אבל איסורא דאורייתא איכא ואביי ה"ל כיון דקתני אין בהם מעילה ליכא איסורא דאורייתא ושמעת' דסוף תמורה אזלא אליבא דרבא: ועפי"ה ניחא מ"ש המש"ל בפ"ה מה' יסו"הת בשמעת' הלזו דפ' כ"ש לל"ב לרבא דמייתי ראיה מההיא דקול ומראה וריח ע"כ דס"ל דאפי' איסו' דרבנן לא שרי' לצורך וא"כ קשה מההיא דריב"ז שהיה יושב בצלו של היכל להסו' דשלא כדר"ה אסור מדרבנן ע"ש ועפי"ה ניחא דרבא מודה דאיסור מדרבנן שרי' לצורך אלא דס"ל דלישנא דאין בהם מעילה משמע הא איסו' דאורייתא איכא וא"כ קול ומראה וריח אית בהו איסורא דאורייתא ואביי בל"ק ס"ל דמדרבנן הוא דאסור ולכך פריך ותסברא

ועוד יש לעמוד במ"ש התוס' בטעמו ש"ד דכל הנשרפין אפרן מותר משום דנעשית מצותו דהו"ל למיסר מיהא מדרבנן שהרי בפ' כ"ש שם מסקי' דריח לאחר שתעלה תמורתו אין בו מעילה דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וריח דאמר ריב"ל אין בו מעילה היינו לאחר שתעלה תמורתו ואפ"ה דייקי' שם מעילה הוא דליכא הא' איסור איכא הרי דכל דבר שנעשית מצותו אסיר מיהא מדרבנן ואין לומר דדוקא בדבר שהיה בו מעילה אז אחר שנעשית מצותו החמירו בו רבנן אבל בדבר שאפילו קודם שנעשית מצותו לא היה בו אלא איסור דאורייתא כההיא דערלה לא החמירו בו דאכתי קש' מאפר הקדש דבגמ' שם מוכח להדיא דאפר הקדש שרי אפילו מדרבנן אע"ג דהיה בו מעילה מדפריך מברייתא דקתני אפר הקדש אסור וא"א מאי פריך נימא דמאי דקתני אסור מדרבנן ועיין להתוס'. בפ' כ"ש דז"ך ע"ב מה שהק' בברייתא דכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאשרה והקדש מההיא דע"ז שנשתברה מאליה ולהפנ"י שם ע"ש ואפ' לומר דס"ל להתוס' דלא אמרי' התם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא אלא מעיקרא דס"ד דריב"ל איירי קודם שתעלה תמורתו אבל לפום מאי דמסיק דריב"ל איירי לאחר שתעלה תמורתו אה"נ דאפילו איסורא ליכא כיון שנעשית מצותו ועיין במהרש"א שם בתוס' בד"ה לאותן ע"ש

אח"ז ראיתי להרב שאגת אריה סי' פ"ז שהק' אמאי לא אהדרו ליה סופו להקל באפרו כדאקשי' לעיל והוכיח מזה כדעת רש"י ז"ל דר"י דחמץ בשריפה דוקא קודם זמן איסורו א"כ ליכא קולא ע"ש וראיתי להרא"ש שם בפ' כ"ש שהק' לרבנן לדידהו אמאי לא ילפי מנותר ותי' מה לנותר שכן קדש ושריפה ושריפה חמורה כדאמרי' אם רצה להחמיר ע"ע לשרוף הנקברין רשאי ע"ש ואיברא דראיתו היא מדנקט לישנא דלהחמיר משמע דשריפה חמורה מ"מ לרבנן דאמ"ל אין רשאי לשנות משמע דס"ל דקבורה חמורה והיינו לענין אפרו כדכתי' וצ"ל דרבנן דהכא ס"ל כר"י דהתם דשריפה. חמורה ועפ"ז ניחא מ"ש הש"א שם להוכיח כדעת רש"י דקודם איסורו בשריפה מדאמרי' מרי' אף מפרד וכו' ע"ש וכל זה הוא לשי' האור חרש שכתבתי לעיל דר"י ס"ל דנקברין אפרן מותר אבל לפי מה שהוכחתי דר"י מודה דנקברין אפרן אסור א"ש ראית הרא"ש בפשי' דמדנקט להחמיר משמע דשריפה חמורה אע"ג דס"ל אפרן אסור ורבנן ל"פ עליה דר"י אלא משום דגזרי דילמא מתהני מאפרן כמש"ל ועיין להרב פלתי סי' פ"ז שכתב הא דנקברין אפרן אסור הוא מדרבנן וכן ראיתי להרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ב הארוך להוכיח דנקברין אפרן לא אסיר אלא מדרבנן וגם אפר הקדש ואפר אשרה דאמרי' שם דאסירי אין איסורא אלא מדבריהם עש"ב ונ"ל ראיה דאפר עצי אשרה מדאורי' אסיר מדאמרי' בפ' כל הצלמים דמ"ד ע"א א"ל ר"י והלא כבר נאמר וגם מעכה וכו' וידק וישרוף בנחל קדרון וא"א דאפר אשרה מדרבנן הוא דאסיר מאי פריך נימא דש"ה דוידק וישרוף כתיב ואפרן מותר מדאורייתא ונימא דעדין ל"ג רבנן בזמן ההוא אע"כ דמדאורי' אסיר וכ"נ מתשו' הריב"ש. סי' רנ"ה שכתב בשכר הנעשה מתערובת יי"ן דאע"פ דנשתנה גופו וטעמו וריחו אסור דאפר עצי אשרה אסור ושוב צידד להיתר לחולה מחמת דסתם יינן מדרבנן ודחה עש"ב משמע דדוקא משום דסתם יינן מדרבנן אבל ביי"ן גמור אסור מדאורייתא אפילו האפר ועיין להפר"ח בא"ח סי' תמ"ז שכתב בשריית צימוקין והוציאו מהם שכר בתוך הפסח ומצא שם שעורים מרוקעות דאסור להשהותו דלאו זיעה ולמד כן מתשו' הריב"ש בסימן הנז' שהוכיח דזיעה היוצאת ע"י חמין הוי כעיקר הפרי ע"ש ונר' דאם הוציאו השכר קודם הפסח אפילו איכא שעורים הרבה דליכא ס' כנגדן דאסיר אפילו למ"ד אינו חוזר וניעור כיון שלא נתבטל בס' מ"מ שרי דהרואה יראה בתשו' הריב"ש הלזו דלא אסר אלא אם אפרו אסור ע"ש ובשרפו קודם זמן איסורו אפרו מותר כמו שנתבאר בסי' תמ"ה וראיתי להרב מטה יהודה סי' תמ"ו שהתיר המים שרופים שהמשיכו אותם קודם הפסח משום שנתבטל קודם הפסח וא"ח וניעור ע"ש משמע דאם לא יש בו ס' אסור דלא כמו שהוכחתי מדברי הריב"ש ועיין להתוס' בשבת דק"ו ובקמא דל"ד שכ' בחובל הוי צריכה לגופה כגון באיסורי הנאה וסבור שיוכל לבשל בו קדירה ולא כ' דצריך לאפר משום דהנשרפין אפרן מותר וכ"כ מהרש"א בשבת שם וא"א דהנקברין אפרן אסור מדאורייתא אכתי קשה דנוקמה בצריך לאפרן ובנקברין אלא ע"כ מדאורייתא שרי וא"כ מדאורייתא הוי מתקן ולא מקלקל דאזלי' בתר דאורייתא דמשו"ה לא סגי להו להתוס' למימר דמשום דמעשה שבת אסורין ולא היו צריכי לאוקומה באיסורי הנאה: סימן מ"ב

ראיתי לבאר במבער אש תחת הקדרה לבשל אי חייב ב' משום מבער ומשום מבשל א"ד כיון דהבערה גופה קלקול היא וא"ח עליה אלא משום דמתקן הוא אצל בשול וכיון דאחייב משום מבשל ל"מ משום הבערה

ונ"ל דחייב שנים משום מבער ומשום מבשל מדתניא בפ' א"ע דמ"ז המבשל ג"ה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה ה' וקחשיב א' משום הבערה וא' משום בישול וכ"נ מדברי רש"י והרע"ב ז"ל בפ' כלל גדול שפי' עלה דמתני' דט"ל מלאכות דחשיב מבעיר דהיינו מבעיר אש תחת הדוד של הסממני' אע"ג דחשיב שם האופה דהוא מבשל מוכח דמבעיר תחת הדוד חייב משום מבעיר וראיתי להלח"מ בפ"ט מה' שבת ממ"ש הר"מ א' הביא את האור וכו' חייב משום מבשל שהק' אמאי לא חשיב נמי משום מבער ותי' לחד תי' כיון דמבעיר א"ח אלא בצריך לאפרו וכאן א"צ לאפר אלא לבישול וכבר נתחייב משום