מצות כהונה סה

דעת הרי"ף והר"מ שפ' כרב באונאה ופ' כת"ק דרשב"ג דבירושה תנאו קיים וגם בתנאי דשביעית כ' תנאו קיים וכמ"ש הכנ"הג בח"מ סי' ס"ז בהג"הט ובס' בעי חיי ח"ב סי' צ"ד ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' י"ט במ"ש בההיא שכ' הטור ומרן בר"סי ר"ט ע"ש והשתא קשה בהנהו דפ' הזרוע ובפ' בית כור אמאי חשיב מעמש"ב הא ידע ומחיל ואפשר דהנהו לאו מידי דממונא מקרי ועיין בדברי הרא"ש בפ' בית כור אבל אין לומר דאתו כר"מ דהרמב"ם פסקן מטעם שיור ע"ש ועיין למהרי"קו בפ"ט מה' בכורים די"ח שכ' לדעת הר"מ דלא הוי מעמש"ב כיון דברצונו נותנם לו

והנה הר"מ בפ"ד מה"ש דין יו"ד כ' שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה ואכלה כולה באותו היום א"ח אלא א' והרדב"ז בלשונו' הר"מ שם דקדק מלשון הר"מ דדוקא אכלה כולה באותו היום הוא דא"ח אלא א' אבל אם אכל חציה אותו היום וחציה למחר חייב ב' ועפ"ז כ' דצ"ל דהר"מ סובר דשבועה שלא אוכלנה פי' שלא אשלים אכילתה דאי פי' אוכלנה כולה אמאי חייב כשאכל חציה למחר הרי לא אכל כולה בזמן חלות שבועה שניה ועפ"ז דן באומר שבועה שלא אוכלנה ואכל חבירו חציה והוא השלים אכילתה חייב ע"ש שצידד בזה ולפ"ד נר' דאם אכל חבירו כולה והניח פחות מכזית וזה הנשבע השלימו חייב דהא שלא אשלים אכילתה קאמר וק"ל דא"כ אמאי לא חיילה אשלא אוכל ככר זו היום הא איכא מוסף מגו דחל אכ"ש כמו שנתבאר לעיל דהוי מוסף בכה"ג דבשבועה א' אינו חייב אלא אכזית וצ"ל דאע"ג דשלא השלים קאמר כיון דאזכיר לשון אכילה לא מחייב אלא בשיש באותה השלמה כזית והראב"ד השיג על הר"מ דהא איכא מוסף מגו דחל אשאר ימים דבתר הכי חל אהיום והרדב"ז שם כתב דטעם הר"מ דס"ל דלא הוי מוסף בכה"ג כיון דבימים דבתר הכי כבר חלף הלך יום זה הנאסר ע"ש והשע"ה בהא"ב דקכ"ב הוכיח מגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ה דפריך מי איתיה בלא הניח דנר' כהר"מ ולדעת הראב"ד צ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן בספ"ג דשבועות ע"ש וא"צ לזה די"ל כמ"ש התוס' בתי' הב' דאתיא כמ"ד שבת זמן תפלין ע"ש מיהו ק"ל לדעת הראב"ד מדאמרי' בפג"ה דק"ט ע"א ואבע"א דכ"ע בהמה בחייה לאיברים עומדת וכגון שנטרפה לאחר מכאן ובמייתי איסור טריפה ומיחל אאיסור אבר קמפלגי מס' אתי וחייל מידי דהוה אחלב וכו' ואידך אחלב הוא דחייב וכו' ע"ש ולשי' הראב"ד אמאי לא חייל טריפה אאבר מגו דחייל אאחר שחיטה חל מחיים והוי א"מ ואי פליגי בא"מ אמאי הוצרך לומר מידי דהוה אחלב הא א"מ הוא וכ"כ קש' להריטב"א שכ' בקדושין דע"ז ע"ב גבי כ"ג באחותו אלמנה דהוי מוסף מגו דחייל אכ"ג אחר שימנוהו אחר שימות זה דה"נ טריפה אאבר הוי א"מ מה"ט

סימן מ"א ראיתי לבאר הא דקי"ל כל הנקברין אפרן אסור אי דאורייתא או דרבנן: הנה התוס' בסוף תמורה כ' טעמו ש"ד דכל הנקברין אפרן אסור וכל הנשרפין אפרן מותר משום דהנשרפין כיון שצוה לשורפן אחר ששרפן הוי כדבר שנעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל נקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משיך אסורייהו לעולם ע"ש משמע מדבריהם דהא דכל הנקברין אפרן אסור איסורא דאורייתא הוא דמשיך איסורייהו לעולם וכ"כ הפנ"י בחי' בפ' כ"ש דכ"א ע"ב ובכ"מ בההוא פירקא ע"ש וכ"נ מדברי ה' חוות יאיר סי' נ"ד ע"ש וי"ל בזה דפ' כ"ש דכ"ז ע"ב יליף ר"י דחמץ בשריפה מק"ו דנותר ומהדרי ליה רבנן כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד לא מצא עצים לשורפו יסא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו ואמאי לא מהדרי ליה עדיפא מינה דאפילו מצא עצים לשורפו סופו להקל באפר דאפרו מותר וי"ל דבמתני' דתמורה תנן רי"א אם רצה להחמיר ע"ע לשרוף הנקברין רשאי אמ"ל אינו רשאי לשנות ואפ' דפליגי בהכי דר"י ס"ל דגם הנקברין אפרן מותר ולכך קרי ליה חומרא אם רצו לשרוף הנקברין ורבנן ס"ל דאפרן אסור ולכך אינו רשאי לשנות דחומרא דאתי לידי קולא באפרן היא וכן ראיתי להרב אור חדש בקדושין דנ"ו ע"ב שכ' בפשיטות משמיע לפי דרכו דר"י ס"ל הנקברין אפרן מותר ע"ש וכ"נ קצת מדברי הר"מ בסוף ה' פסו"המ ע"ש ולפי"ז ניחא ההיא דפ' כ"ש דרבנן מהדרי ליה תשובה אפילו לשטתיה דר"י דהנקברין אפרן מותר ובזה י"ל מ"ש התוס' שם רבנן לשיטתם אמאי לא ילפי מנותר ע"ש די"ל דאיכא למיפרך מה לנותר שכן אינו בב"י וב"י ולכך בשריפה ויהיה אפרו שרי משא"כ חמץ דחמיר ואולם נ"ל פשוט דאפילו לר"י אפרן אסור ובהא פליגי דר"י ס"ל אה רצה להחמיר ע"ע לשרוף ולקבור האפר רשאי ורבנן ס"ל כיון דלא קביר להו בעינייהו אתי למטעי ולמשרי האפר כמו שאר הנשרפין ועיין להתיו"ט שם ונ"ל ראיה לזה ממה דפריך הגמ' בסוף תמורה אההיא דצפרן אסור מברייתא דדם הנדה ובשר המת טהורין מאי לאו טהורין ומותרין ומברייתא דעולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצתה יצאו מידי מעילה ע"ש וא"א נוקמה כר"י אלא ע"כ דל"פ רבנן ור"י בהכי ועוד ראיה מדאמרי' בר"פ כ"ש אמתני' דלא יסיק בו פשיטא ומשני ל"נ אלא לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דשריף ליה ליתהני מניה. קמ"ל ע"ש ואי איתא נוקמה כרבנן דטעון קבורה מ"ד כר"י דאפרן מותר קמ"ל דאפרן אסור וסתמא כרבנן א"נ קמ"ל דאף דאפרן מותר גחלת אסור וכמ"ש התוס' שם דכ"ו ע"ב בד"ה בישלה וע"ש בתוס' דף ה' סע"א אל דע"כ דגם לר"י אפרן אסור וכ"נ מדברי התוס' שם ע"ש באופן דנר' פשוט דאף לר"י אפרן אסור ומעתה הדק"ל אמאי לא מהדרי ליה רבנן סופו להקל באפרו א"א דכל הנקברין אפרן אסור מדאורייתא ועוד ק' דלפ"ד מאי דמשני הגמ' שם בסוף תמורה אברייתא דעולת העוף יצאו מידי מעילה ואסורין היינו. איסור תורה ומאי דקתני יצאו מידי מעילה הייני להתחייב וללקות עליו משים מעילה ולפ"ז ק' בהא דאמרי' בפ' כ"ש דכ"ו דרבא מייתי ראיה להוכיח דלא אפשר וקמכוין אסור מההיא דלולין ומהדר ליה אביי ותסברא והא. קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ופירש"י כיון דאין בהם איסור תורה לא אטרחינהו והתוס' כ' כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן משום תיקון שרי ע"ש ומאי קושי נימא אין בהן משום מעילה אבל איסורא דאורייתא איכא אלא ע"כ כל היכא דאתמר האי לישנא דאין בהם משום מעילה ליכא איסורא דאורייתא איברא דאיתא