מצות כהונה סד

דמחמת התנאי הוא דה"נ בקדש אשה ע"מ שיחלוץ לה ע"כ דתחלוץ אע"ג דאינה עולה ליבום דאי לא"ה אין מקום לספק הפר"ח שו"ר להרשב"א ריש יבמות שכ"כ להדיא ע"ש ותמהני דכיון דחשיב ליה מעמש"ב מטעמא דכיון דאי בעי ליבם ל"מ מיבם אע"ג דבידו לחלוץ ע"ש בדבריו מ"ש בנשבע שלא ליבם דלא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון דבידו לחלוץ כנ"ל בתשו' הרשב"א שהביא מרן סי' רל"ט וי"ל והנה בסוגיא דהמגרש הלזו ק"ל אפילו אי חשיב מעמש"ב מאי פריך הא קי"ל דהתנאי בטל והמעשה קיים וא"כ כי נשאת לאחיו יכול ליבמה ומגמ' הלזו נר' דאי הוי מעמש"ב הוה ניח"ל להגמ' תשובת ר"ט וראיתי להמח"א בהלכות רבית סי' ט"ל שהק' מסוגיא הלזו למ"ש התוס' במסכת כתובות דנ"ו בשם ר"י דהיכא דאינו מתכוין לעקור לא הוי מעמש"ב דמגמ' הלזו משמע דאי הוה מתנה ע"מ שתנשא לאחוה ולא תנשא לו הוה מתנה לעקור שפיר ואמאי הא לא מתכוין לעקור דלא אסיק אדעתיה שימות בלא בנים ע"ש ונ"ל ליישב הכל דודאי פשיט"ל להגמ' דלא הוי מתנה עמש"ב כיון דלא מתכוין לעקור ועוד דהכא ס' אי עקר אלא בתשו' ר"ט כיון דאי נשאת לאחיו איכא גרמא דעקירת ד"ת הי"ל לר"א לאוסרה לינשא לאחיו של זה לפי סברתו והגמ' שקיל וטרי על הלשון ומיישב הלשון דה"ק גורם לעקור ומשום דתשו' ר"ט אינה אלא בלא התנה שתנשא לאחיו דאי התנה לא היה יכול ר"א לאוסרה עליו לכך נקט הגמ' שפיר מי קאמר לא סגי לה וכו' ועיין להע"הש א"ח בסוף הס' מ"ש מסוגיא הלזו ע"ד הרא"ש בתשו' ע"ש ועיין להב"ח א"הע סי' קס"ה בדין אם קנה בק"ס שלא ליבם יבמתו ולהרב דברי יוסף סי' נ"ג ולהכנ"הג ביו"ד סי' ס"א הג"הט סקנ"ד ע"ש ומ"ש הב"ח משם הרא"ם דצריך להתיר החרם עיין להרדב"ז ח"ב סי' שי"ד ע"ש

שו"ר להרשב"א בחי' בסוגיא דהמגרש שעמד בזה דהא קי"ל דהתנאי בטל והמעשה קיים ותי' דבודאי בכה"ג לא הוי מעמש"ב דהא בידה דלא תינסב ולא תיגרש אלא דבעי' דהבעל לא ליהוי עוקר ד"ת בתנאו דבכה"ג לא הוי כריתות והמעשה בטל עש"ב ועפ"ז אין מקום לקו' המח"א דהכא לאו במתנה עמש"ב איירי ולדמות מעמש"ב למתנה לעקור דטעמיה משום כריתות הא אין דמיונם עולה יפה ועוד לע"ד אין מקום לקושייתו אפילו לפי הבנתו דסוגיא דהמגרש במעמש"ב עסקינן מ"מ כיון דמתנה ע"מ שתנשא לראובן ולא תנשא לאחוה והיכי מ"ל שתנשא לאחוה ע"כ אם ימות ב"ב קאמר וא"כ מתכוין לעקור הוא ולא כ' התוס' דבעי' מתכוין לעקור. אלא לאפוקי ההיא דבית חניו דסבור דגם בב"ח מצוה אבל בכה"ג דהמגרש מתכוין לעקור הוא דאלת"ה אכתי ק' מההיא דבית חניו לרב בפ' הזהב דנ"א דס"ל ע"מ שאין לך עלי אונאה תנאו בטל וס"ל. אע"ג דלאו ודאי קעקר הוי מעמש"ב ולשמואל דפליג עליה דרב הוא דמחלק הגמ' בין ודאי עקר לס' עקר אבל לרב אפילו בס' חשיב ליה מעמש"ב והשתא אי כה"ג דס' הוא חשיב אינו מכוין לעקור אמאי בההיא דבית חניו לא חשיב מעמש"ב אלא דכל כה"ג חשיב מכוין לעקור ול"ד לבית חניו ובס' אי עקר אי חשיב מעמש"ב ד"ז תלוי בפלוגתא דר"וש ואין דברי התוס' ענין לזה כלל מיהו לזה י"ל דלא פליג רב ואמר אפי' בס' עקר חשיב מעמש"ב אלא בממון דתלוי במחילה אבל באיסור אפילו רב מפליג בין ודאי עקר לס' וכמ"ש מהר"א ששון סי' ס"ד ליישב תשו' הרא"ש כלל ל"ג ע"ש וע"ע שם שכ' דבתרי מי יימר אפי' רב מודה דלא הוי מעש"ב וכיוצא לזה כ' מהרש"ך ח"ב סי' פ"ב גבי נשבע לבטל את המצוה לחלק בין חד מי יימר לתרי דבתרי לא הוי נשבע לבטל וכ"כ ליישב תשו' הרא"ש כלל ח' סי' ו' ומה שהק' שם ע"ז מדפריך הגמ' בפ' כירה דמ"ו ע"ב ממתני' דמפרין ונשאלין נדרים בשבת וא"א לא פריך מידי ע"ש לא ראה דברי התוס' שם בד"ה מי יימר דבחד מי יימר קאמר רבה דהא איירי אפילו בנולד בו מום מעיו"ט וסיימו דכן מוכח מאתקפתא דרמי ב"ח ע"ש ועמ"ש בד"ה והתנן ע"ש ודברי מהרא"ש הללו דבאיסורא אפילו בס' עקר מקרי מעש"ב לא יכונו אלא לפירש"י שם בפ' הזהב בהא דאמר רב ענן דבע"מ שאין בו אונאה מודה שמואל ע"ש אך למ"ש התוס' שם בד"ה ע"מ בשם רשב"א דע"מ שלא יחול אונאה הוא ור"ל דהוי מעש"ב אפילו דס' הוא ובע"מ שאין לך עלי אונאה הטעם משום מחילה ולפ"ד ר"ע שמואל איירי אפילו בודאי עקר כיון דמטעם מחילה הוא וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש ומ"ש התוס' בסד"ה בד"א ואתיא אפילו כר"מ דלא ידע דקעקר אינו אלא לפירש"י אבל לפי' רשב"ם א"א דר"מ מודה בס' קעקר אז ע"כ דס"ל לר"מ בע"מ שאין בו אונאה אין עליו אונאה דהא נמי ס' הוא ואיך שמואל פליג על ר"מ בד"ז אלא ע"כ דלפירשב"ם גם ר"מ ס"ל תנאו בטל בס' עקר באופן דלפירשב"ם בס' עקר הוי מעמש"ב לשמואל ולא מצינו לרב דפליג עליה בהא דבמקום דהוי מעמש"ב אפילו בס' הוי מעמש"ב ולפ"ז י"ל דסוגיא דהמגרש נקט מי קאמר דלא סגי וכו' דהשתא פריך אפילו לרב דאיכא תרי מי יימר דמנסבה לאחוה ומי יימר דמת ב"ב אבל אי מתנה שתנשא לראובן ולא תנשא לאחיו לא הוה מצי פריך אלא לשמואל ומ"מ כבר נתבאר דסוגיא דהמגרש לאו במעמש"ב איירי ועפ"ד מהרא"ש הללו דבאיסורא אפילו רב מודה דבס' עקר לא הוי מעמש"ב אין מקום לספיקו של הפר"ח הנ"ל בקדש אשה ע"מ שיחלוץ דבכה"ג ס' עקר הוא דשמא אין מתה בלא בנים וגם איכא תרי מי יימר מי יימר דימות קודם אחיו ואת"ל דימות קודם אחיו שמא יהיו לו בנים ובכה"ג אפילו רב מודה דלא הוי מתנה עמש"ב

איברא דצריך ליישב ההיא דפ' הזרוע דקל"ד שהביא הפר"ח וכתב הרא"ש שם. דהוי מתנה עמש"ב והתם ספק הוא דשמא לא ישחוט אותה הלוקח וגם בההיא דפ' בית כור שהביא הרא"ש שם דהתם הוי ספק שמא לא יזרע השדה ויש כמה דברים שבידו לעשות ולפטור אותה מן המעשרות ואמאי הוי מתנה עמש"ב לשמואל דמפליג בין ודאי עקר לספק עקר ועוד קשה לרב דמפליג בין ידע ומחיל ללא ידע הא הכא ידע ומחיל ואמאי תנאו בטל ואפילו למ"ש דהתם ספק מחשב ולא ודאי מ"מ אפילו בכה"ג ידע ומחיל מקרי דדוקא באונאה דהוא בדעתו שהוא בקי בדמיה ובדעתו שבודאי לא נתאנה אבל כל מידי דהוא עצמו יש לו ספק ידע ומחיל מקרי וכמ"ש הראשונים הובאו בש"מ בר"פ הכותב דפ"ד ע"א גבי ע"מ שלא יירשנה ודחו דברי התוס' שכ' דבירושה לא ידע ומחיל ע"ש ובהכי ל"ק מ"ש הש"ך סי' קפ"ב סק"ג ע"ש גם מהראנ"ח בחי' שם מכח קו' כ' דהתוס' עצמן לא כ"כ אלא לס"ד דגמ' גם המרדכי בר"פ הכותב כ' דבירושה ידע ומחיל מיירי ועיין בס' מקור ברוך סי' נ"ה וזה