מצות כהונה סג

דאיקרוב נר' להדיא דגזרי' כזית קמא אטו כזית בתרא ועקרו המצוה כולה ע"ש אע"כ צ"ל דלא נתכוון אלא על המצוה וכדכתיבנא ועיין למהרימ"ט חיו"ד סי' מ"ז ע"ש: והנה הפר"ח תי' לקושייתו כיון דלא אפשר לכזית בתרא בלא כזית קמא לא הוי כולל בכה"ג ע"ש וה' קול אליהו סי' הנ"ל הוכיח דלא כהפר"ח מתשו' הר"ן שהביא מרן ביו"ד סי' רל"ח בנשבע שלא לקדש את לאה מכאן עד הפסח ואח"כ נשבע שלא לקדשה לעולם דחיילה בכולל הרי דאמרי' מגו דחל אבתרא חל אקמא ועוד הוכיח מתשו' הריב"ש סי' שצ"ה דכתכ גם בנשבע של"י מצה בל"פ וכלל בשבועתו ימים שאח"כ חיילה בכולל גם מתשו' הרשב"ץ ח"א סי' ק' שכ' בנשבע שלא לחלוץ או שלא ליבם אע"ג דמצי לפטור עצמו בחד מנייהו כיון דאי עבד לה איכא מצוה אין שבועה חלה והביא ראיה מדקי"ל נשבע שלא ישב בסוכה כל ז' הימים דלא חלה אע"ג דאי בעי אינו יושב בשאר ימים לא הוי כולל מגו דחייל אשאר ימים חייל אליל א' דכיון דאי יושב עביד מצוה הוי נשבע לבטל את המצוה אפי' לגבי שאר ימים ולדברי הפר"ח לא הוי כולל בכה"ג עש"ב ולע"ד דל"ד דע"כ לא כתב הפר"ח אלא בכזית בתרא דלא מקרי כולל כיון דאינו ידוע לעצמו דלא יוכל הכזית בתרא אלא אחר שאכל הכזית קמא דבתרא בלא קמא א"א אבל הימים ידועים והוי כאלו כבר. שניהם לפנינו ואמרי' שפיר מגו דחל אימים אבתראי חל אקמאי גם כזית בתרא לא אתי עד שיעבור על שבועתו ויאכל כזית קמא אבל הימים אפילו לא עבר על שבועתו הימים איתנהו בעולם ועיין להטור א"ח סי' תק"ע ולהב"ח שם ונדון הפר"ח ל"ד אלא למ"ש הרשב"א והרא"ש שהביא מרן בסימן רל"ט והרדב"ז בשניות בסי' נ"ו בנשבע שלא ליבם את יבמתו דלא הוי נשבע לבטל את המצוה דבדידיה תלי רחמנא אי בעי ליבם או לחלוץ ולא כתבו מטעם דהוי כולל וכן הוכיח מדבריהם ה' קול אליהו שם כדבדי הפר"ח ועפ"ד. הפר"ח ניחא אצלי מה שהק' מהר"ם ב"ח בקו' כ"ת דל"צ לדעת הפוס' דשבועה חיילה בכולל אפילו בביטול מצוה בשוא"ת מדאמרי' מרי' בפ"ק דנזיר דאצט' מיין ושכר יזיר לאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דחיילה ופריך ולרבנן הא מ"ל להכי ע"ש ומאי פריך לרבנן כיון דס"ל אחע"א בכולל נימא מגו דחל איין רשות חייל נמי אמצוה ע"ש ועפ"ד הפר"א ניחא שפיר דהתם ליתיה ליין רשות אלא אחר המצוה ולא אמרי' מגו דחייל איין רשות דבתרא חייל אקמא ודאי ממש לכזית בתרא וקמא: האמנם ראיתי להתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה חומר שכ' דאצט' קרא לאסור היין מצוה בנזיר וקרא דלה' בנדרים דנזירות לא ילפי' מנדרים משום דנדרים איסור חפצה ונדדים לא ילפי' מנזירות משום דנזירות אוסר כל יין עליו ע"ש הרי דהתוס' ס"ל דההיא דנזיר כולל הוא דמטעם זה לא ילפי' נדרים מנייהו ועיין להשע"ה בה' א"ב דקכ"ב ע"ג במה שתי' לקו' מהר"ם ב"ח שזכרתי ודו"ק ואיכא למידק למה הוצרכו התוס' למי' נזירות לא ילפי מנדרים משום איסור גברא בלא"ה אי לאו קרא דנזיר הוה ילפי' בק"ו. מטומאה כדאי' בנזיר דמ"ד והו"א אהני הקשה לשאר מילי ואהני ק"ו והנה מדברי אתוס' הללו לכאורה יש להוכיח דלא כהפר"ח דמדברי התוס' מוכח דכה"ג הוי כולל ונ"ל דהנה במה שנסתפקו האחרונים אי יי"ח במ"ע בח"ש יש להוכיח מההיא דפ"ק דנזיר דא"א מאי פריך מושבע ועומד מה"ס הא אפשר לקיים שניהם בח"ש אלא די"ל דהגמ' אליבא דר"ש קאי ור"ש ס"ל כ"ש למכות ולכך הוכרח לאוקומא באמר שבועה שאשתה וכי פריך ורבנן ה"פ הא מבע"ל לקדושתא והבדלתא דהו"א כיון דמצוה יותר בשיעור שלם לא חייל קמ"ל כיון דמתקיים קצת המצוה בח"ש אפשר לקיים שניהם מקרי ולפ"ז איכא כולל שפיר ול"ק מדברי התוס' ע"ד הפר"ח ועיין לה' יד יהודה שם שכתב דאיירי שנשבע שלא יאכל היום וס"ל להתוס' כס' הראב"ד בפ"ד מה' שבועות דין יו"ד דכה"ג הוי כולל עש"ב ועיין להתוס' שם בפ"ג דשבועות דכ"ב ע"ב בד"ה נזיר ע"ש ודו"ק ועיין להתוס' בס"פ דם שחיטה שהק' מנ"ל דר"ש ל"ל א"מ ע"ש ולשי' הראב"ד לק"מ דנבילה איו"הכ א"מ הוא מגו דנתוסף אחר יו"הכ ויו"הכ חל מחיים דס"ל להגמ' בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת

והנה א"י בפיו"הך דע"ד ע"ב מה מלאכה שחייבין עליה במ"א אף עינוי דבר שח"ע במ"א ואיזה זה פיגול ונותר אביא פיגול ונותר ולא אביא את הטבל וכו' עד אביא את החולין וכו' ע"ש והדבר תימא היכי ס"ד דלא כתיב תענו אלא מפיגול ונותר דא"כ היכי חייל יו"הכ על פיגול ונותר הא קי"ל דאין איסור חע"א בלא כולל ומוסף ומאי דאמרי' בפ' אמרו לו דיו"הכ חייל מגו דחל אחולין היינו לפי המסקנא דתענו מכל מילי אבל לפום סברא דהשתא דלא הזהירה תורה אלא מפיגול ונותר במאי חייל ואי יו"הכ קדים נמי לא חייל עליה פיגול ונותר דליכא לא כולל ולא מוסף דמאי דאסור בהנאה משום קדשים הוא ולא משום פיגול ונותר וכי נתפגל או נעשה נותר לא איתוסף מידי ולדעת הראב"ד ז"ל דאמרי' מיגו דחל אשאר ימים דבתר הכי חל היום שפיר אבל לדעת הר"מ דבכה"ג לא הוי כולל ק' ועפ"ד הנ"ב הנ"ל ניחא שפיר דיו"הך קדם ואתי א"י פיגול ונותר וחייל איו"הכ מיגו. דאיתוסף איסורא אכזית ועי"ל דנותר קדים ואתי יו"הכ וחל עליה מיגו דאיתוסף איסורא אשלא כדר"א דיו"הכ אסור אפי' בשלא כדר"א כמ"ש ה' שאגת אריה סי' לתרץ קו' התוס' ס"פ דם שחיטה ע"ש ואפי' להסז' דהקדש אסור אפילו שלא כדר"א היינו משום הקדש אבל נותר דכתיב ביה אכילה לא אסיר שכדר"א ועיין למהרש"ל ז"ל על הסמ"ג בה' יו"הכ ובמ"א כתבתי פ"ד ע"ש: והנה מדברי הרשב"ץ הניתנין למע' מבוא' דאפי' אפשר לקיים המצוה באופן אחר מ"מ הוי נשבע לבטל את המצוה כיון דבזה האופן א"י לקיים אך מדברי הרשב"א והרא"ש הנ"ל שכ' בנשבע שלא. ליבם דלא הוי נשבע לבטל המצוה דבדידיה אלה רחמנא מתבאר להפך נקטי' דהדבר במחלוקת שנוי בין הרשב"א והרא"ש להרשב"ץ ז"ל ודאיתי להפר"ש בס' מ"א כתשו' סי' ז' שנסתפק אם קדש אשה ע"מ שיחלוץ לה היבם אי הוי מעמש"ב ע"ש ונ"ל להוכיח מדאמרי' בפ' המגרש דפ"ג ע"ז נענה ר"ט ואמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מ"ה ופריך בגמ' עוקר איהו עקד אלא מתנה לעקור מתנה מי קא"ל דלא סגי לה דלא מינסבא לאחוה דההוא גברא אלא גורם לעקור דבר מ"ה ע"כ וא"א אמאי קרי ליה מתנה עמש"ב הא יכול לחלוץ אע"ג דאינה עולה ליבום עולה לחליצה כיון