מצות כהונה סב

הר"מ בפ"א מה' מעילה ע"ש וא"כ כ"ש חצי שיעור הוא אלא ע"כ ח"ש אסור בכל האיסורין ואין לומר דמדרבנן אסור בכל האיסורין אבל מדאורייתא לא אסיר אלא מידי דאכילה ולכך אצט' לטעמא דאין כוונתו לגוז הא ליתא שהרי פרה קבד"ה היא ולא אסירה בגיזה אפילו בשיעור שלם אלא מדרבנן כדאיתא בגמ' בכ"מ וא"כ ח"ש אי איתא דמדרבנן הוא דאסיר לא היה נאסר אלא במידי דבשיעור שלם איכא איסורא דאורייתא אבל במידי דליכא בשיעור שלם אלא איסורא דרבנן בודאי בח"ש שרי לגמרי דכולי האי ל"ג רבנן אלא ע"כ דס"ל דח"ש אמ"ה בכל האיסורין ולהכי באיסור דרבנן אסור אפילו ח"ש דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולמדנו מדבריו דח"ש אמ"ה בכל האיסורין ולמדנו עוד דאפילו באיסורי דרבנן אסור ח"ש וכן יש ללמוד מדברי הר"ש בפ"ב דט"י שכ' דהט' דגוזז במספריים משום דגיזת פרה קבד"ה היא מדרבנן הוא דאסור ובדבר דלא שכיח ל"ג רבנן ע"ש משמע הא אי שכיח אסור אע"ג דח"ש הוא והאחרונים נסתפקו גם בזה ועפ"ה ניחא מאי דק' בטעמא שכ' הרמב"ם משום דאין פוונתו לגוז דהא פסיק רישיה הוא ואפילו ר"ש מודה ומגמ' דפ' כ"ש דכ"ו נר' דבכל האיסורין אסור פ"ר ע"ש ועפ"ה ניחא שפיר בפרה דקבד"ה דמדרבנן הוא דאסיר לא אסיר פ"ר כמ"ש התוס' בפ' כ"ש דכ"ה ע"ב בד"ה לא ועיין להמג"א סי' ש"י ע"ש ועמ"ש בס' שש"א בי"ד סי' ס"ח ע"ש

והנה בפ"ב דהוריות ד"ז ע"ב כ' רש"י בד"ה הוא בחלב וכו' א"נ הורו בחלב שעל הקרב בין כזית לפחות מכזית דכזית לא כתיב בהדיא והוי דבר שאין הצדוקים מודים בו ע"ש וק' דהא פחות מכזית לית ביה כרת וב"ד אין חייבין אלא ע"ד שדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן התם וצ"ל דכוונתו דטעו בשיעור הזית כמה הוי וכה"ג אתיא בר"פ יו"הכ ע"ש אבל קשה דבגמ' שם בד"ד דפריך אר"י דאמר אין ב"ד חייבין אלא. . בדבר שאין הצדוקין מודים בו מדתנן יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות וכו' ע"ש ומאי ק"מ נוקמא בטעו בשיעור הוצאה כמה הוי אשר ע"כ נראה דגם השיעורין הצדוקים מודים בהם ומ"ש רש"י פחות מכזית היינו ח"ש ממש וכיון דבשיעור שלם יש בו כדת חייבין ולא בעי' בההוא דבר עצמו כרת וכן ראיתי למהר"י כולי ז"ל בס' מש"ל בפ"ג מה' שגגות דין ה' שהוכיח דלא בעי' באותו דבר עצמו כרת עש"ב והשתא יש להוכיח מדברי דש"י דח"ש לא אסיר בהוצאה דאל"ה אכתי קשה אמאי לא מוקי הגמ' ההיא דהוצאה בח"ש אלא ע"כ דס"ל דדוקא במידי דאכילה איברא דרש"י גופיה בפ' כלל גדול דע"ד ע"א כ' בהדיא דח"ש אסור בהוצאה ומשמע מדבריו שם דמדאורייתא אסיר ע"ש ולפ"ז קשה נוקמא להוצאה בח"ש וי"ל ועיין להתוס' בפ"ק דכריתות ד"ד ע"ב בד"ה ה"מ שגם מדבריהם נר' דח"ש אמ"ה אפילו. בטומאה דאל"ה לא מקשים מידי ע"ש ועיין במס' אהלות פי"ג משנה ה' ובהר"ש שם ע"ש וכן יש להוכיח מגמ' ר"פ ראשית הגז דאמרי' טעמא דכתב רחמנא צאנך הא לא"ה הו"א ליגזוז וליתיב ליה הא לאו בני גיזה כינהו ואי איתא מאי פריך נימא ליגזוז פחות פחות מכשיעור. אע"כ דח"ש אמ"ה בכל האיסורין וסוגיא דהתם אליבא דר"י דס"ל ח"ש אמ"ה אזלא וע"ש בהסוגיא ומסוגיא הלזו ק"ל אמ"ש התוס' במס' מעילה די"ב ע"ב בד"ה חלב דלא תגוז כתיב אבל הגיזה עצמה טז ש שריא ע"ש דלפ"ד מאי פריך הגמ' נימא דאצט' צאנך להיכא דעבר וגזז וכה"ג איתא בזבחים דק"ג ע"ש ואע"ג דאמרי' בפ' הערל דע"ח ע"א דאי להתרה לא כתיב קרא הא כבר כתבו התוס' שם בד"ה מארי דדוקא פשטיה דקרא אבל יתורא דקרא א"ש לדאי ע"ש

חזרנו על הראשונות עמש"ל דאמרי' מגו דחל אכ"ש חל אכזית והבאתי דכה"ג כ' הנ"ב ועיין להריטב"א בפ' ע"י דע"ז ע"ב שכ' בנתנבלה ביו"הכ לא חייל נבילה איו"הכ ועיין להשע"ה בה' א"ב דקכ"ב ע"ג וק"ל ע"ז מירושלמי הביאו התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לא חיילא משום דליכא כולל ע"ש ולפמ"ש נימא מגו דחל אכ"ש דלית ביה מצוה ואסור מכח שבועתו כמ"ש הר"מ ברפ"ד מה"ש דהנשבע שלא יאכל היום אסור לאכול ח"ש ע"ש חייל נמי אכזית ואפילו להחולקים על הר"מ וס"ל דבשבועה אינו נאסר בח"ש כמ"ש המש"ל שם ק' דלר"עק עק דס"ל ברפ"ג דשבועות דגבי שבועה אדם אוסר עצמו בכ"ש ודוקא גבי שבועה אבל בעלמא בעי' כזית כדמסיק הגמ' שם נימא מגו דחל אכ"ש חל נמי אכזית ואמאי לא חיילה נשבע של"י מצה בל"פ ובירוש' סתמא מתניא משמע דליכא מאן דפליג ומכח זה היה נר' להוכיח מכאן מה שנסתפקו האחרונים אי ל"ל אלא חצי זית מצה אי מצוה לאוכלו דא"א דמצוה לאוכלו ניחא שפיר דל"ל מגו דחל אכ"ש דאפילו אכ"ש לא חייל אך ק' להסו' דלא נאסר ח"ש גבי שבועה אמאי נשבע שלא לאכול מצה הא יכול לקיימה בח"ש אשר ע"כ נר' דנשבע של"י מצה בל"פ כיון דהזכיר ל"פ אין כוונתו לאסור אלא המצוה ואי נפיק י"ח מצה בח"ש נתכוון לאסור אפילו ח"ש לכ"ע ואי א"י בח"ש אזי לא נכלל בשבועתו ח"ש ושרי בח"ש לכ"ע דבנדרים בעינן פיו ולבו שוין ועפי"ז גם מה שהוכיח השע"ה בהלכות יסו"הת ספיקיה דהמש"ל אי נפיק שלא כדר"א במצה מהירוש' הלז ע"ש ליתא ועפ"ז ניחא מה שהק' הפר"ת סי' תפ"ה עד"ז דהירוש' אמאי ל"א מגו דסל אכזית בתרא חל אכזית קמא ע"ש די"ל כיון דלא נתכוון אלא על המצוה מעיקרא לא נשבע אלא אכזית קמא שו"ר לסרב קול אליהו ח"א חי"ד סי' ט"ל שכן תי' לקושית הפר"ח ונ"ל להוכיח כן דאי איתא דאסור אפילו בכזית בתרא אמאי לוקה ואוכל מצה בל"פ אמאי ל"ג כזית קמא אטו כזית בתרא דכה"ג אמרי' בפ"ב דיבמות ד"ך דחייבי לאוין לאו בני יבום נינהו דגזרי' ביאה דאשונה אטו ביאה ב' ע"ש וה"נ נגזור ואין לומר דכיון דבטל לגבי מצוה בטל לגמרי וכדאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו הא ליתא דהאי מילתא פלוגתא דרבוותא אי אמרי' נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו אי דמיא לנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכמ"ש אצלנו בהלכתו נדרים ע"ש איברא די"ל דל"ג ביאה א' אטו ביאה ב' אלא משום דאפשר בחליצה אבל לעקור המצוה משום גזירה ל"ג וזה חזיתי לה' מגיד מראשית דל"ה ע"ב שכ"כ ליישב מ"ש הרשב"א ח"ד סי' ר"פ נשבע שלא ליבם דחיילה משום דאפ' בחליצה ותמה עליו דמסקנא לא קאי הכי אלא דמסקי' חליצה במקום יבום לאו מצוה היא וכתב ליישב דבריו דמטעם גזירה אתי עלה ומ"ש דאפשר בחליצה משום דסובר דל"ג אלא במקום דאפ' בחליצה והא דמבטלי' שופר משום גזירת ד"א שאני העברת ד"א דחמירה והוכיח כן מדברי מהריב"ל ח"ב סי' מ' עש"ב אמנם מדברי התוס' בפ"ק דקדושין דל"ח ע"א בד"ה