מצות כהונה ס

מפרוטה גזל פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושים מוצא אדם קופה מלאה תורמוסין כל א' וא' נוטל פחות משו"פ עד שאינו חייב בדין ע"ש והא כולם היו ב"נ דלאו בני מחילה נינהו ואפי' פחות מפרוטה מחוייב לאהדורה בדין וי"ל: וראיתי להיפ"ת שם שהקשה הא אפי' פרוטה ל"מ לאהדורה דלא ניתן להישבון כדאיתא בפ' ד"מ ע"ש והוא תימא דבפחות מפרוטה הוא דאמרינן דלא ניתך להישבון ונ"ל דזכ"ה מחמס אחיך יעקב תכסך בושה דמכח החמס תכסהו בושה לעשו דאלו גזל גוי לישראל פחות מפרוטה דהוא חמס הישראל מוחיל לו אפי' דלאו בר מיניה ואלו גוי מגוי לא מחיל ועל זה תכסהו בושה וחרפה לעשו ומלבד הבושה עוד ונכרת לעולם שנהרג על פחות מפרוטה ועמ"ש בח"מ סי' ו': סימן ט"ל התוס' במס' ע"ז ד"ט ע"ב בד"ה אבל הקשו לס' ר"ת דסתם יינן בס' אמאי אוסרת חזרת הבורגתני ותי' דס"ל כר"י דמין במינו ל"ב ע"ש מבואר מדבריהם דר"י ס"ל מ"במ ל"ב אפי' באיסורי דרבנן וכ"נ מדבריהם שם דע"א ע"ב בד"ה הב"מ ע"ש וי"ל דבפ' ג"ה דפ"ט ע"ב פריך הגמ' אהא דתנן דג טמא צירו בסאתים והאר"י מ"במ ל"ב ומשני שאני צירי דזיעה בעלמא הוא וכ' התוס' דאינו אסור אלא מדרבנן משמע דר"י ל"ל מ"במ ל"ב אלא באיסורי דאורייתא וצ"ל דוקא בציר דהוא זיעה בעלמא הוא דל"ל מ"במ ל"ב אבל שאר איסורי דרבנן ל"ב כמו איסורי דאורייתא וכ"מ בגמרא בפרק הערל דפ"ב ע"א דפריך ולר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני רישא בטו' משקין דרבנן סיפא דאורייתא ע"ש בפירש"י אשר מבואר להדיא דר"י ס"ל מ"במ ל"ב אפי' בדרבנן וע"כ ציר שאני דקיל מכל איסורי דרבנן וניחא שפיר דברי התוס' שם בד"ה ר"י שהוכיחו דר"י מודה דיבש ביבש מ"במ בטיל מבריית' דליטרא קציעות דהוא דרבנן ועיין להפלתי סי' ק"ט ע"ש ובפ"ק דביצה ד"ד פריך הגמ' גבי ביצה תבטל ברובא כ' הצל"ח שם הא דלא מוקי לה כר"י דמ"במ ל"ב משום דל"א ר"י אלא בדאורייתא וספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן ובטיל אפי' לר"י ע"ש ועפ"ה ליתא ובפרק משילין דל"ז אתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי ופריך לאיסורי מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו והרי"ף פ' כרב וכת' הרמב"ן ז"ל דלא חש לקושי' דגמ' וראיתי בס' ים יששכר דף שכ' דטעמיה דהרי"ף משום דהמוקצה דרבנן ואפי' ינקי ל"ל בה דבטלי ברובא אפי' לר"י כיון דדרבנן היא אבל תחומין ס"ל דדאורייתא הן ולכך ל"פ ע"ש ועפ"ה ליתא דר"י לא קאמר אלא בציר דזיעה בעלמא הוא ולרב מצינו דס"ל דמ"במ ל"ב אפי' בדרבנן כמ"ש התוס'

וראיתי בס' בשמים ראש בראש הספר שנשאל בחולה שצריך לאכול ויש דבר מוקצה ודבר הכא מחוץ לתחום והשיב דתחומין אע"ג דדאוריי' לא חמירי ממוקצה והוכיח כן מדפריך בפרק משילין לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ע"ש ואפשר דזה דעת הרי"ף דלא חש להך קושי' משום די"ל דתחומין דאורייתא חששו ולמוקצה דרבנן ל"ח וראיתי להפר"ח או"ח סי' תס"ז גבי תבשיל שנמצאו בו חטין שאינן מבוקעות כ' בדעת הר"מ דפ' כשמואל וס"ל דברייתא בדאורייתא מיירי אבל מדרבנן אסור וכי עבד שמואל עובדא בתבשיל עבד ע"ש ומקשים ע"ד דהא שמואל ס"ל שם בדף כ"ט דכל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנ"ט וחמץ שוה לשאר איסורין וא"כ במאי הוה עובדא אי במינו אפילו בדרבנן במשהו דשמואל ס"ל כר"י דמ"במ ל"ב ור"י אפי' בדרבנן כדאי' בחולין דצ"ט ע"ש בתוס' ואי בשלא במינו וליכא ספק אפי' בדרבנן בעי' ס' ולק"מ דכבר נתבאר דדוקא בציר הוא דא"ל לר"י דבטיל ועוד דהריטב"א בע"ז דע"ג ע"ב כ' דשמואל כרבנן ס"ל דמ"במ בטיל אלא דס"ל דהיינו מדאורייתא אבל מדרבנן ל"ב ע"ש ואם כן י"ל דבחמץ דרבנן אפי' מדרבנן בטיל בס' ודוקא בדאורייתא הוא הוא דס"ל דמ"במ ל"ב מדרבנן

והנה כ' מהרא"י בפסקיו סי' קצ"א ופסק מור"ם סי' ע"ט שלא להשהות בשר עד אחר ג"י בלא מליחה דחיישי' שמא ישכח ויבשל וכ' המנ"י כלל ד' סק"ו אע"ג דבזמן מועט ל"ח לתקלה כמבואר בסי' פ"ו גבי תרנגולת ס' טריפה דמשהינן לה כ"א יום כדי שתתעבר ה"ד בס' איסור דאיכא ס"ס שמא לא יבא לידי תקלה ואת"ל יבא לידי תקלה שמא לאו טריפה הוא אבל בודאי איסור חיישי' לתקלה אפי' בזמן מועט ע"ש וק"ל א"כ מאי פריך בפ' כ"ש ד"ל אהא דאמ"ר קדירות בפסח ישברו לשהינו אחר זמנו ולעביד בהו שלא במינו ומאי פריך הא חיישינן לתקלה שמא ישתמש בהם במינו דבמשהו אסור ואפי' לזמן מועט כיון דכי משתמש בזמנו עביד איסורא ודאי ואולם ע"פ דברי הריטב"א שכתבנו ניחא דכיון דאי משתמש בזמנו ליכא אלא איסו' דרבנן דמדאורייתא כרבנן ס"ל דבטיל ל"ח לתקלה דהוי כמו ס' דרבנן ודמי לס"ס בדאורייתא דל"ח לתקלה אלא לזמן מרובה ולכך פריך ולשהינהו וכו' ומשני דילמא ישתמש במינו אחר זמנו דהוי לזמן מרובה ובכל גוונא חיישי' ועפ"ה ניחא כל מה שהק' הפר"ח ביו"ד סימן נ"ז אהא דפ' מרן שם אם רבים הם הנדרסים לא ישהם יב"ח דחיישי' לתקלה דמשמע דוקא אם רבים הם אבל אם הם א' או ב' ל"ח לתקלה אפי' לזמן מרובה והקשה עליו הפר"ח מכ"מ בש"ס והקיפו חבילות של הלכות דמבואר יוצא מהם דחיישי' לתקלה אפילו בא' ומכח זה דחה פ' מרן ועפ"ה ל"ק כלל דכל אותם המקומות באיסור ודאי ולא בס' ובהנהו דוקא הוא דחיישי' אפי' בא' אבל בס' דרוסה דאיכא ס"ס ל"ח אלא אם רבים הם הנדרסים ופ' מרן נקי ומסולק מכל מה שהקשה עליו הפר"ח מיהו בא"ח סי' תס"ז פ' מרן בש"ע בחטה בקועה בתבשיל דאם נמצאת ביום אחרון יכול להשהותה עד אח"הפ והוא מהגה"מי והמרדכי שהביא בב"י ומשמע דבתוך הפסח אין להשהותה משום דחיישי' לתקלה וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד סי' ל"ג ע"ש הרי דאפילו באיסור משהו דרבנן אסור להשהותה וחיישינן לתקלה ולפ"ז קש' מאי פריך הגמ' בפ' כ"ש ולשהינהו אח"הפ הא חיישי' לתקלה אפילו בזמן מועט ואפילו באיסור משהו דרבנן וצ"ל דפריך ולשהינהו אח"הפ ולעביד להו מחיצת עשרה כדי שלא יבא לאוכלו וכדאמרי' בפ"ק דפסחים גבי חמצו של נכרי בבית ישראל עושה לו מחיצת עשרה ולפ"ז יש להוכיח דבנמצאת חטה בתבשיל בתוך הפסח יכול להשהותה ע"י מחיצת עשרה והרב חקת הפסח הנ"מ שם נסתפק בזה ע"ש: