מצות כהונה נט

כיון דבכללות השותפין איכא ב' כסף ע"ש מגמ' דפ' א"מ הלזו דלפ"ד מהרימ"ט אע"ג דלכל א' ליכא פרוטה כיון דבכללות שניהם איכא פרוטה ממונא הוא ע"ש ועפ"ה לק"מ דכיון דהא דא"ח להחזיר מטעמא דמחילה הוא כיון דמחל תו ליכא דין השבה דאפי' גזל פרוטה לאדם א' אי מחיל ליה עלווה תו ל"מ בהשבה עוד הק' ה' הנז' ע"ד מהרימ"ט מדבעי רבא בפ"ק דקדושין ד"ז ב' בניך לב' בנותי בפרוטה מהו ע"ש וי"ל דלפ"ד קשיין דברי רבא אהדדי דבפ"ק דקדושין מבע"ל ובפ' א"מ פשיט"ל וי"ל דרבא מספק"ל ומספיקא א"ח להחזיר דס' ממונא לקולא ועיין להתוס' במס' קמא דס"ו גבי בעיא דעשו תקנת מסור וכו'

והרב ברכ"י בשם רבו דחה לההיא דקדושין דש"ה דאשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ע"ש וא' הרואה דזוהי סברת רש"י בריש קדושין דטעמא דאשה לא מקניא בחליפין משום דבפחות משו"פ ל"מ נפשה אכל התוס' שם בד"ה ואשה הוכיחו דטעמא משום דכתיב כסף ופחות משו"פ לא מקרי כסף ע"ש ועיין להשיו"ט סי' נ"ג ע"ש

ודרך אגב ראיתי לעמוד בדברי התוס' שם שכ' משם ר"ת דגוי קונה בחלפין והוכיחו מדאצט' מכסף מקנתו לומר בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ע"ש וכ"כ בש"הג בפ' כ"ש גבי גוי שהלוה לישראל ע"ח שכ' שאם הקנה. לגוי בסודר או באגב שרי וראיתי להש"ך סי' קכ"ג שדחה ראיית התוס' הלזו וכ' דקרא אצט' לנמכר לישראל דודאי קרא דמכסף מקנתו אע"ג דבעכ"ום כתיב בישראל נמי משתעי קרא תדע הא דמש' מכל הפו' דאין ע"ע נקנה בחלפין מנ"ל הא אלא ודאי כדפי' ע"כ ולכאורה ראייתו לא מפרעא דכי היכי דילפי' מג"ש דש"ש או מוכי תשיג נמכר לישראל מנמכר לגוי שנקנה בכסף כדאיתא שם בפ"ק דקדושין די"ד ע"ב ע"ש ה"נ נילף דא"נ בחלפין ולעולם קרא בנמכר לגוי איירי מיהו כבר כתבו התוס' שם בריש קדושין דמיעוט קניינים לא ילפי' בהקשה וג"ש ע"ש וא"כ ע"כ דמאי דנמכר לישראל ל"מ בחלפין משום דביה משתעי קרא אך קש' דא"כ מאי קאמר בגמ' שם אשכחן נמכר לגוי דנקנה בכסף נמכר לישראל מנ"ל ולפ"ד הש"ך קרא משתעי גם בנמכר לישראל וי"ל דמעיקרא דס"ד דאצט' קרא דמכסף מקנתו לאשמועי' דמקנה בכספא ודאי דלא מפקי' קרא ממשמעותיה דבגוי משתעי אבל למסקנא לא אצט' קרא דמכסף מקנתו אלא למעט חלפין כמ"ש התוס' שם ע"ש ולנמכר לגוי לא אצט' דאינו קונה בחליפין וע"כ דקרא משתעי בנמכר לישראל כנ"ל דרכו של הש"ך אך משמעות דבריו לא מטין כן

ויש לחקור במאי דקי"ל בדברים הנקנים. בכסף דבעי שו"פ אבל בפחות משו"פ ל"מ כסף כמ"ש הר"מ בפ"א מה' מכירה והטוש"ע בסי' ק"צ ע"ש אי ה"ד בישראל דלגבי דידיה פחות מפרוטה לאו ממונא הוא דמחיל עליה אבל גבי קנין דנכרי אפילו פחות מפרוטה קני דלגבי נכרי אפילו פחות מפרוטה ממונא הוא דלא מחיל עליה א"ד ל"ש ומדברי התוס' בפ"ב דע"א דע"א בד"ה ר"א שכ' גבי קנין דנכרי דסגי שיקנם בפרוטה דמשמע דפרוטה מיהא בעינן אין להוכיח כלום דש"ה דישראל הוא המוכר ובעי' שיהא חשוב ממונא גם לגבי המוכר אבל גוי הקונה מגוי דלגבי שניהם ממונא הוא י"ל דמהני ומסתברא כהצד הב' דמידי הוא טעמא אלא משום חשיבות דאטו פרוטה כתיבא בקרא וכ"נ מהגמ' ר"פ הדר דס"ב ע"א ע"ש הסוגיא ועפ"ז ניחא דמייתי הגמ' בפ"ק דקדושין דכ"ו ע"א קנין קרקע בכסף מדכתיב שדות בכסף יקנו ולא מייתי קרא דעפרון וע"ש בתוס' גם תשובה מוצאת למה שחקר הרב שבות יהודה בהשמטות דקל"ז ע"ג במאי דאמרי' ברפ"ב הקדושין לר"נ דאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח א' ת"ל ושחטו. וכו' שליחות מנ"ל מיניה ש"ה דאית ליה שליחות בגוויה ע"ש דמ"ש מהא דאמרי' בפ' הישן דכ"ז לרבנן יוצא י"ח בשאולה מדכתיב כל האזרח וכו' ופירש"י דל"מ שותפות דלא מטי שו"פ לכ"א ע"ש וה"נ כיון דכי יוצאין בפסח א' לא מטי שו"פ לכ"א ול"מ שותפות ע"ש ועפ"ה ניחא דקרא דושחטו אותו קודם מ"ת נאמר דאכתי לא יצאו מכלל ב"נ למ"ד ופחות מפרוטה ממונא הוא לגבייהו כדין ב"נ דחד דינא א"ל לכולהו ב"נ ושפיר פריך ש"ה דאית להו שותפות ור"נ לא יליף אלא לענין אכילה ל"מ דכיון דהיו יוצאין בפסח א' ש"מ דאכילה דכתיב בקרא. ל"מ איברא דק"ל לפמ"ש הרא"ם בתוס' על הסמ"ג בהלכות חמץ דסתם אכילה. דקרא הוא בכ"ש ומהילכתא הוא דשמעי' כזית א"כ קודם דאתא הילכתא בסיני הוה משמעות קרא דואכלו את הבשר בכל שהו כמו ב"נ דחייבין בכ"ש וכמ"ש הר"מ בפ"ט מה' מלכים ומהטעם האמור הוא וכמ"ש ה' ק"י באות ח' חצי שיעור עש"ב וא"כ מנ"ל לר"נ ללמוד מהאי קרא דאכילה ל"מ הא אכילה דקרא בזמן ההוא משכחת ביה שפיר וי"ל ודו"ק ועיין לה' קהלת יעקב דס"ל שהוכיח דאפי' לר"ש דס"ל כ"ש למכות מודה דבמ"ע בעי כזית דאי איתא מנ"ל להגמ' דר"נ ס"ל אכילה ל"מ דילמא ר"נ כר"ש ס"ל ויוצאין שפיר בפסח א' דמטי כ"ש לכ"א ע"ש ועמ"ש ע"ד בחי' לפסחים שם

והנה כבר נודע פלוגתא דרבוותא אי לא יצאו מכלל ב"נ עד סיני עיין לה' פ"ד ומדילפינן דשלוחו ש"א כמותו מקרא דושחטו אותו דכתיב קודם סיני אין להוכיח דיצאו מכלל ב"נ דאי איתא הא קי"ל אין שליחות לגוי די"ל דהא דאין שליחות לגוי אחר סיני דוקא הוא כדנ"ל מאתם גם אתם מיהו נ"ל להוכיח מברייתא דמכילתא פ' בא פי"ב דתניא התם משכו רי"א בא הכתוב ללמדך דמשיכה קונה בבהמה דקה ע"ש משמע דוקא בהמה ואי לא יצאו מכלל ב"נ הא גוי במשיכה לכל מילי לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות ועוד דבירושלמי בפ"ק דקדושין אמתני' דבהמה דקה נקנית במשיכה אמרי' דטעמייהו מדכתי' משכו והיכי ילפינן מינה לישראל הא קרא בגוי כתיב דכל קניינו במשיכה אע"פי דיצאו מכלל ב"נ ונימא דאף קודם מ"ת היה כך דגוי במשיכה כמו אח"כ אלא ע"כ דיצאו מכלל ב"נ אך מגמ' דזבחים דקי"ו דפריך למ"ד לא קרבו ב"נ שלמים מיתרו דהקריב שלמים נראה דלא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת דאי איתא נימא דאחר שנתגייר הקריב אלא ע"כ דאכתי לא יצאו מכלל ב"נ

ודע דגוי שגזל פרוטה מישראל מחוייב לאהדורה ואם גוי גזל מגוי אפי' פחות משו"פ מחוייב לאהדורה דאהא דאמרי' בפ' השוכר ב"נ נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון ופירש"י משום דישראל מחיל וכ"כ התוס' אבל מגוי דלאו בר מחילה בעי לאהדורה אפי' פחות מפרוטה וק"ל מדאמרי' מרי' בב"ר פ' נח פ"ה בפ' כי מלאה הארץ חמס מה בין חמס לגזל חמס פחות