מצות כהונה ה

הם ס"ל דעל התנאי היא הקפידה ע"ש באורך וכבר מהר"ם שי"ף ז"ל שם בפ' מ"ש תמה ע"ד התוס' מסוגיא דפ' המדיר ע"ש ואי מיהא י"ל דס"ל להתוס' דהקפידה על שניהם על התנאי ועל המעשה וכיון דרוב מצות נעשות ע"י שליח ש"מ דגמרי' משפט תנאי זה מבני גד וב"ר וכיון דילפי' משפט זה ילפי' מינה דבעי' גם המעשה אפשר לקיימו ע"י שליח דומיא דבני גד וב"ר שהמעשה והתנאי אפשר לקיימו ע"י שליח אבל קשה דהתוס' ז"ל בעצמם שם בגיטין דפ"ו ע"א גבי ע"מ שתעלה לרקיע שהקשו הא א"א לקיימו ע"י שליח ותי' דהקפידה היא על המעשה ולא קפדינן בתנאי כלל וזה סותר למ"ש בפ' מ"ש אשר ע"כ נראה דהתוס' בפ' מ"ש כתבו כן לפום ס"ד דפ' המגרש אבל בפ' המגרש מכח הקושי' הוכיחו דהקפידה היא על המעשה ולא על התנאי ומסקנתם כפי' כל הא' גם מדברי רי"ו אין הוכחה כ"כ מדבריו הפך כל הראשונים גם דברי העיטור כבר השע"ה ז"ל בה"א דל"ו יישבם ע"ש ואפי' לדברי הרב מכתב מאליהו דפלוגתא דרבוותא היא והוי ס' קידושין מ"מ ה"ד במקדש עצמו אבל במקדש ע"י שליח י"ל דשינוי בשליחות הוא דהמשלח לא מינהו אלא לקדש קי' ודאי ואין דעתו על קי' ס' וכמו שכבר נסתפק המש"ל ז"ל בפ"ו מה"א בזה ולא פשיט מר מידי וא"כ אפ' לדברי המ"מ הוי כמו ס"ס

איברא דלכאורה התנאי בטל מט"א והוא דהתנאי נעשה קודם שקדשה אבל כאשר נתן לה הקידושין לא אמר אלא הרי את מקודשת לפ' ותו לא וכיון שקיבלה הקי' בלי שום תנאי י"ל דאחלה לתנאי ודמי למ"ש הר"מ בספ"ז מה"א המקדש ע"ת וכינס סתם או בעל סתם צריכה גט שמא אחלה לתנאי וכתב מרן הכ"מ ז"ל דפ' כר"א בפ' המדיר דאפילו כינס ולא בעל ס"ל לרב צריכה גט משום דאמרי' כיון שלא הזכיר התנאי בשעה שכינס שמא אחלה לתנאי ע"ש וה"נ בנ"ד צריכה גט מיהו יש לדחות דדוקא בכנס הוא דחיישינן דרגילות הוא בנשואין דגמרי ומחלי וכמ"ש התוס' בפ' המדיר ריש דע"ג ע"א ועוד כבר כתבתי דכיון דקדש ע"י שליח הוי כעין ס"ס דלדעת הרא"ש דוקא בעל אבל כנס א"צ גט כמ"ש לקמיה בשם מהראנ"ח ז"ל וראיתי למרן בכ"מ ברפ"ו מה"א שהביא דברי ה"ה שכתב דמה שהשמיט הר"מ משפט תנאי דאפשר לקיימו ע"י שליח משום דסמך אמ"ש בפ"ד מה' חליצה דחליצה מוטעת כשרה וטעמיה משום דחליצה א"א לקיימה כמ"ש בפ' המדיר ותמה מרן בכ"מ דהא י"ל דטעמא דחליצה מוטעת משום כיון דחלץ סתם אחליה לתנאיה כמו קדש ע"ש וכנס סתם דפ' הר"מ דאמרי' אחליה לתנאיה ומכח זה כ' דהר"מ לא פ' משפט תנאי זה משום דלא איתמר בגמ' אלא אליבא דמ"ד קדש ע"ת ובעל א"צ גט והר"מ פ' כמ"ד צריכה גט ע"ש וא"כ לפ"ד מרן בדעת הר"מ י"ל בנ"ד כיון דקיבלה קידושין סתם אחלה לתנאיה מיהו דברי מרן תמוהים טובא דאי טעמא דחליצה מוטעת משום דאחליה לתנאיה הול"ל חליצה פסולה דס' הוא אי מחל או לא וכבר תמה כן הלח"מ ז"ל וכ' דכדברי ה"ה עיקר ע"ש ולכאורה אפ"ל דברי מרן דדוקא בקידש ע"ת שהתנאי נעשה בעת תחי' הקנין הוא דהוי ס' אי מחל אבל בחליצה דהתנאי נעשה קודם שום תחילת קנין אמרי' דודאי מחל אמנם הא ליתא דא"כ מאי פריך הגמ' בפ' המדיר למ"ד קידש ע"ת ובעל א"צ גט מחליצה מוטעת נימא שאני חליצה שנעשה התנאי קודם הקנין אלא ע"כ דאין סברא לחלק בכך באופן שדברי הכ"מ תמוהים ודברי ה"ה עיקר אח"ז ראיתי להרב שע"ה בה"א דל"ה שכתב דמרן הכ"מ לא כ"כ אלא גבי חליצה דרמיא עליו עש"ב ומעתה בכ"מ אמרי' דפ"ד הראשונה הוא עושה ודוקא בכנס הוא דמספק"ל אי מחל אבל בכל התנאים אמרי' ע"ד התנאי הוא עושה וכ"מ למהרלנ"ח ח"א סנ"ב שנשאל בבעל ש"מ שאמר קודם שרוצה לגרש את אשתו ע"ת דאם מתי ואח"כ מינה שליח סתם והלך השליח וגירש בתנאי דאם מתי והשיב דלא הוי שינוי בשליחות דהבעל כשמינה שליח ע"ד הראשונה הוא עושה והוכיח כן מדתניא בפ' מי שאחזו א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב"ש וחזר וא"ל בפני ב' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז לא ביטל דבריו הראשונים רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז והביא גם דברי הרא"ש בתשו' כלל ל"ד ס"ח שהביא ההיא דפ' המדיר דאמרי' אמר אביי לא תימא טעמא דרב דאחליה לתנאיה וכו' דר"ל ותלמוד מכאן דכל המתנה בשעת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר התנאי שמחל התנאי אלא ע"ד הראשונה הוא עושה ואח"כ כתב מהראנ"ח דנראה דגם לקולא אמרי' כן מההיא דפ' מ"ש מדסגי בתנאי הא' דרצתה משמשת את אביו ע"ש וי"ל בדבריו אמאי לא הוכיח דגם לקולא אמרי' כן גם מתשו' הרא"ש שהביא מקודם שהרי קאי על מימרא דרב דאמר צריכה גט וקאמר דמטעם אחליה לתנאיה א"צ גט אלא דאמרי' דע"ד הראשונה הוא בודאי וא"צ גט ועוד דנראה דאין הוכחה כלל מדברי הרא"ש שהרי לא נחית שם אלא לאוכוחי דמצי לבטל התנאי בפי' דאפילו מאן דפליג עליה דאביי אינו אלא משום דאמרי' אחליה לתנאיה א"כ ש"מ דיכול לבטל אבל אין ללמוד מדבריו דס"ל לדינא ע"ד הראשונה הוא עושה דאפ' דקי"ל כעולא וכמ"ש הר"מ בספ"ז מה"א דהמקדש ע"ת וכנס סתם צריכה גט דמספק"ל אי אחיל לתנאיה או ע"ד הא' עושה וכמ"ש מרן בכ"מ שם ואין להקשות ע"ד הר"מ מברייתא דפ' מ"ש שהוכיח מינה מהראנ"ח ז"ל דבודאי אמהי' ע"ד הא' ולא ספיקא הוא די"ל דדוקא בכנס הוא דמספק"ל משום דרגילות הוא למחול וכמש"ל ולפ"ז הגמ' דפ' המדיר דפריך מחליצה מוטעת הו"מ למפרך גם למ"ד צריכה גט דע"כ ל"ק צריכה גט אלא גבי נישואין אבל בעלמא דודאי ע"ד הא' הוא עושה כמ"ש מההיא דפ' מ"ש שהביא מהראנ"ח ולכ"ע עכ"ל טעמא דחליצה מוטעת משום דא"א לקיים ע"י שליח נקיטי' דבכל תנאים אמרי' דודאי ע"ד הא' הוא עושה אפילו לא הזכיר התנאי בשעת המעשה ממש וכה"ג כתב ארשב"א ח"ב סימן רכ"ט בתשו' הכרם גבי קנין דע"ד הא' הוא עושה ולא מספקי' באחליה לתנאיה וכ"כ הרשב"א בחי' שם בהך דפ' מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל דל"פ הרבוותא ז"ל אלא היכא דהתנה תנאי אחר אח"כ אבל היכא דהתנה קודם ובשעת מסירה מסרו סתם לכ"ע ע"ד הא' הוא נותנו וכ"פ מהריב"ל ח"ב ס"ט ומהרימ"ט ח"א סימן ל"ה ומהרשד"ם חא"ה סי' ק' אלא שנראה מדבריו דדוקא אם באותו מעמד שהתנה לא זזו משם עד שמסרו לה ע"ש ובנ"ד באותו מעמד מסר לה הקידושין איברא דמהרימ"ט סותר דברי עצמו ממ"ש בח"א סי"ג וכבר עמד ע"ז הרב משאת משה ז"ל חא"ה סי' ח' עש"ב. ומרן עצמו בכ"מ בפ"ו מה' שאלה דין ב' כתב בדעת