מצות כהונה נה

זה פורע חובו מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה והתוס' בד"ה נמצא צדדו דלקדש אשה בפירות שביעית מותר והביאו ראיה לדבר וכ' הטעם משום פ"ור הקילו רבנן ע"ש נר' דס"ל דאיסור סחורה מדרבנן הפך ממ"ש בפ' כ"ש ובפ' מרובה ובפ' לולב הגזול והנה התוס' נסתפקו בלקדש אשה אי אסיר משום סחורה משום דס"ל איסור סחורה מדרבנן אבל אי הוו סברי דמדאורייתא אסיר נראה דפשיטא דאסור לקדש ואין להוכיח דשרי לקדש אפילו אי איסור סחורה מדאורייתא מדתנן בפ' הא"מ דנ"ו המקדש באיסורי הנאה א"מ ולא קתני איסורי מאכלות דאינה מקודשת אי איתא דקדושין הוי כסחורה ולהסו' איסור סחורה מדאורייתא דהא ליתא דודאי אפילו אי אסור לקדש מדאורייתא משום סחורה מ"מ הדבר שנתן לה אינו נאסר ומקודשת דלא אסרה תורה אלא להסתחר לכתחילה אמנם יש להוכיח מדאמרי' בפ"ב דסנהדרין דדוד קדש מיכל במאה ערלות פלשתים והוו קדושין אי לאו דנתן לה פרוטה דדעתה אפרוטה ומזה הוכיח המש"ל דבשר מת דנכרי שרי בהנאה והשתא אי איתא דלקדושי אשה הוו כסחורה איך דוד קדש בהם לכתחי' ולהסוברים איסור סחורה מדרבנן י"ל דעדין לא גזרו רבנן אלא להסו' דמדאורייתא אסור איך קדש בהם לכתחילה אלא ע"כ דקידושין לא הוו כסחורה ומ"מ י"ל דודאי מדאורי' לא הוו כסחורה אבל אפשר דמדרבנן גזרו אפי' לקדושין כיון דדמי לסחורה ועפ"ז י"ל דגם התוס' בע"א סברי דאיסור סחורה מ"ה כמ"ש בכ"מ אלא דס"ל דקדושין לא הוי כסחורה ומסתפקים אי גזרו בהו רבנן או משום פ"ור ל"ג בהו רבנן

ב' בהגה"מי בפ"ח מה' ע"א וז"ל מכאן התירו שגובה בחובו יין של עכ"ום או שאר דברים טמאים שיכול למוכרן אבל לקנות יי"ן או דג טמא או דבר איסור וליתנו לעכ"ום אוסר מהר"ם ע"ש הנה יי"ן דקאמר היינו סתם יינן דס"ל דשרי בהנאה ומ"מ אסור לקנותו משום איסור סחורה דס"ל ביי"ן החמירו אע"פ שאינו אלא מדרבנן וכ"כ הכנ"הג בהג"הט ע"ש ועיין למור"ם בהגה ר"סי קכ"ג והטעם שאסור לקנות מאכלות אסורות ליתנם לגוי כ' מרן בב"י דמתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח לנפשיה לא יהיב ליה ע"ש ותמהני דבגמ' ר"פ בתרא דע"א אהא דתנן החמרין שכרן שביעית פריך אי דיהיב ליה שכרן מפירות שביעית וכי שרי לפרוע חובו מפירות שביעית לאוכלה אמ"ר ולא לסחורה ומשני אמר אביי בדרך היתר דהיינו שנותנים ז"לז מתנת חנם ע"ש הרי דמתנה שרי ואין בה איסור סחורה ונ"ל ליישב דיש לחלק בין שביעית לשאר איסורין דהנה הטעם דאסור לעשות סחורה במ"א הוא משום דילמא אתי למיכל מיניה ואפי' להסו' דאיסור סחורה מן התורה טעמא דקרא גופיה מה"ט וכמ"ש הט"ז סק"א וכיון דטעמא הוא דילמא אתי למיכל ודאי דה"ה מתנה דה"ט שייך גבי מתנה כמו מכר אבל שביעית דשריה באכילה ע"כ גזירת הכתוב הוא ולאו מה"ט וכיון דגז"הכ י"ל דוקא מכר הוא דהוי סחורה ולכך בגמ' גבי שביעית שרי מתנת חנם אבל בשאר איסורין אסור אפילו מתנה ועיין להט"ז סק"ב אך אכתי קש' להסו' דאיסור סחורה מן התורה מנ"ל הא לא גלי קרא אלא גבי שרצים כדאי' בפ' כ"ש ואי ילפי' בבנין אב משרצים איכא למפרך מה לשרצים שכן מטמא במשהו כדפריך הגמ' בפ' חרש דקי"ד ובכ"מ ועכ"ל דילפי' משרצים ושביעית במה הצד דכי פרכת מה לשביעית שתופסת דמיה שרצים יוכיחו והשתא לפי מה שנתבאר דשביעית לא אסיר אלא במכר ע"כ שאר איסורין דצריך למילפינהו משרצים ושביעית ליכא למילף אלא למכר דשוה בתרוויהו אבל מתנה דלא אסירה אלא בשרצים איכא למפרך מה לשרצים שכן במשהו וקש' על הגה"מי דאוסר מתנה בשאר איסורין וצ"ל דס"ל דעיקר איסור סחורה מדרבנן ובכולהו גזור רבנן אבל לדעת הסוברים מ"ה ע"כ מתנה לאו כמכר דלא כהגה"מי מיהו י"ל דמתנה מדרבנן הוא דאסיר ולפי"ז י"ל. דגם הגה"מי סובר דאיסור סחורה מ"ה כדעת רוב הפוסקים ומדרבנן הוא דאוסר במתנה והנה מור"ם בהגה בסי' קי"ז שינה לשון הגה"מי וכ' דאפילו לקנותו להאכילו לפועליו נכרים אסור והש"ך סק"ג תמה ע"ז והוכיח מדברי רש"י דס"ג ע"ב בד"ה ולא משום יי"ן שכ' משום הנאה ע"ש דס"ל דלהאכיל לפועליו שהם בביתו לא הוי סחורה ע"ש ואינו מוכרח דכיון דיי"ן אסור בהנאה נקט שפיר לשון הנאה ועוד דמשום הנאה אסור אפילו יי"ן ויין כשר שוין בשומא ובכה"ג איסור סחורה ליכא כיון דאין לו ריוח במה שקונה יי"ן וכ"נ מדברי התוס' שם שהקשו על רש"י אמאי שינה פי' שביעית מיין דה"נ היל"ל שמאכיל שביעית לפועליו ונמצא פורע חובו מפירות שביעית ע"ש הרי דס"ל דאסור להאכיל פירות שביעית לפועליו דהוי סחורה וכ"מ מדפריך בריש ההוא פרקא וכי מותר לפרוע חובו וכו' ואי להאכיל לפועליו מותר מאי פריך וכן הוכיח הט"ז: וראיתי למהריט"א בס' ק"י שהוכיח מדברי התוס' בפ"ג דמעילה די"ג בד"ה אתיא דאיסור סחורה מ"ה והוא ממ"ש וי"מ דכי אסר רחמנא חלב פיסולי המוקדשין היינו באכילה דכתיב ואכלת בשר ולא חלב אבל בהנאה שריא וא"א דס"ל איסור סחורה מדרבנן א"כ בפ"ק דבכורות דהוכיח הגמ' דחלב בה"ט שרי מדאסר רחמנא חלב פס"המק הא דחולין שרי ודחי דחולין אסור באכילה ומותר בהנאה דפסו"המ אסור אפילו בהנאה ע"ש אמאי דחיק לשנויי הכי מה שאין האמת כן דחלב פסו"המ שרי בהנאה לדעת הי"מ ואמאי לא משני דחלב חולין שרי בסחורה וחלב פסו"המ אסור בסחורה אלא ע"כ איסור סחורה מדאורייתא ואי חלב חולין אסור באכילה אסור נמי בסחורה ע"ש ולע"ד י"ל דלא כ"כ הי"מ דחלב פסו"המ שרי בהנאה אלא לחזקיה דס"ל דלא תאכלו איסור אכילה דוקא משמע וה"נ ואכלת ולכך הגמ' במעילה הוצרך לג"ש ליתובי מילתא אליבא דחזקיה אבל לר' אבהו דס"ל דגם ל"ת איסור הנאה במשמע ה"נ ואכלת ושמעתא דבכורות אזלא אליבא דר"א ולכך דחי כן דקושטא הוא דחלב פסו"המ אסור בהנאה ומה שדחו התוס' דברי הי"מ מגמ' דחולין היינו משום דגמ' שם אזיל אליבא דחזקיה וכמ"ש התוס' שם בחולין ואע"ג דהתוס' בפ' כ"ש דכ"ג כ' דדוקא לא תאכלו הוא דאסור בהנאה לר"א אבל כי כל אוכל לא ילפי'. מלא תאכלו ע"ש וה"נ ואכלת לא ילפי' מל"ת מ"מ הי"מ לא ס"ל כן ועיין להפר"ח פ"ו מה' ע"א שהק' עמ"ש הר"מ תקרובת ע"א אינה אסורה בהנאה אלא מדרבנן הא קי"ל כר"א ע"ש וכבר תמה עליו השע"ה בה' אישות די"ד ע"ד מדברי התוס' דפ' כ"ש ע"ש

ודע דמש"ל דאיסור סחורה הוא איסור מוסיף