מצות כהונה נד

מדרבנן דתפשוט ממאי דפריך הגמ' שם בפ' כ"ש ואימא כמים הנשפכין לפני ע"ז ע"ש ולפ"ה י"ל דהכי פריך א"א דהוקש דם למים נימא דהוקש למים הנשפכין לפני ע"ז דאסורין בסחורה וקי"ל להגמ' דדם מותר בסחורה מדלא תני ליה במס' שביעית או מדתנן נמכרין לגננין לזבל איברא דלפמ"ש התוס' בפ' כ"ש דכ"ג ע"ב בד"ה ומה וכו' גם ריה"ג מודה דבעלמא פרכי' שכן הותר מכללו ע"ש מיהו התוס' מחלפא שיטתייהו ממ"ש בפ' העור והרוטב דק"ך ע"א בד"ה חלב ע"ש ומ"מ נ"ל דיש להוכיח דאמ"ה שרי בסחורה מההיא דפ' כ"ש דתניא מנין שלא יושט אמ"ה לב"נ שנאמר לפני עור וכ' התוס' דבשכר איירי ע"ש ואי איתא בלאו קרא דלפני עור אסור בסחורה ובשכר סחורה מקרי וכמ"ש הרב קול אליהו ח"א חיו"ד סי' כ"ז ע"ש אע"כ דאמ"ה שרי בסחורה ומזה יש להוכיח נמי דאיסורי נזיר שרי בסחורה דהא נמי תניא כוס יין לנזיר ועיין למהריט"א ז"ל שם בס' ק"י שהביא מברייתא דספרי והאריך בזה ע"ש ולע"ד מברייתא הלזו דפ' כ"ש יש ללמוד ד"ז שו"ר דמדברי התוס' במס' ע"א דס"ב ע"א בד"ה והתנן שהק' דילמא מתני' לכתחי' קאמר ע"ש נראה דמשכיר עצמו. להתעסק במ"א לית ביה לתא דסחורה דאי איתא מאי מק' הא ע"כ דיעבד קאמר דאי לכתחי' מ"ש יי"ן אפילו במ"א אסור ודלא כהרב קול אליהו מיהו זה תלוי בכוונת דברי התוס' וכמ"ש לקמן בס"ד

ומן האמור דדם ואמ"ה שרי בסחורה כמו חלב ניחא מה שהק' התיו"ט לדעת הר"מ דאיסור סחורה מ"ה מדאמרי' בגמ' בפ"ק דבכורות ד"ו דמייתי כמה מקראות להוכיח דחלב בהמה טהורה שרי ולא מיתסר משום אמ"ה או משום דם נעכר ונעשה חלב ודחי דילמא לסחורה ואי איסור סחורה מדאורייתא הא כיון דשמעי' מקרא דשרי בסחורה שמעי' נמי דשרי באכילה ע"ש ועפ"ה לק"מ דקושטא דדם ואמ"ה שרי בסחורה

וע"פ ס' הר"מ דחלב מותר בסחורה ניחא מה שהק' התוס' בחולין דק"ך בד"ה חלב לריה"ג נפש למאי אתא ע"ש די"ל משום דאין ללמוד חלב מחמץ דמה לחמץ שכן אסור בסחורה וכי פריך בגמ' לא ליכתוב בחלב ותיתי מהינך הומ"ל שכן אסורין בסחורה מיהו התוס' אזלי לשי' שכ' בפ' מרובה דחלב העומד לאכילה אסור בסחורה ע"ש וע"פ מ"ש דאמ"ה שרי בסחורה ניחא מאי דק"ל ע"ד הר"מ דחלב שרי בסחורה מברייתא דת"כ בפ' צו דבעי למילף דחלב נוהג בב"נ מק"ו מאמ"ה ע"ש ולדעת הר"מ נפרוך מה לאמ"ה שכן אסור בסחורה ולפמ"ש ניחא שפיר

איברא דק"ל מגמ' דחולין דק"ג ע"א דפליגי אמוראי באכל חלב מ"ה מן הטריפה אי חייב ב' או ג' ומוקי לה כגון שנטרפה עם יציאת רובה עש"ה ולפי מה שנתבאר דחלב ואמ"ה שרי בסחורה נוקמה בנטרפה אחר יציאתה ולמ"ד ג' איסור חלב קדים וכן אי' אמ"ה דבהמה בחייה לאיברים עומדת ואתי איסור טריפה וחייל עלייהו באיסור מוסף מיגו דאיתוסף איסור סחורה ומ"ד ב' ס"ל לאו לאיברים עומדת ולדעת התוס' בחולין דק"א דס"ל דאיסור הנאה לא הוי א"מ ניחא דה"נ איסור סחורה לא הוי א"מ אבל לדעת הר"מ דהוי א"מ קש' ועו"ק לדעת הר"מ דחלב שרי בסחורה אמאי אצט' קרא ואכול לא תאכלהו לו' אתי נבילה וחייל על חלב בלאו קרא ידעי' דחייל באמ"ה מיגו דאיתוסף איסור סחורה ועו"ק אמאי אמרי' התם דלא חייל טריפה האבר הא איסור מוסף הוא

וראיתי למהריט"א ז"ל בס' ק"י שם שהק' ע"ד הסו' דאיסור סחורה מ"ה מגמ' דבכורות דהוכיח דחלב שרי מדאסר בב"ח ודחיק לשנויי ואמאי לא משני דמאי דאצטריך לאסור בב"ח הוא לסחורה ואע"ג דאי חלב אסור באכילה אסור בסחורה מ"מ נימא דלא אתא בב"ח אלא לסחורה ומינה נילף דחלב שרי בסחורה עש"ב ולפמ"ש דדם ואמ"ה שרו בסחורה ק' טפי ונ"ל ליישב דהנה בחולין דקי"ג דרשי' גדי למעוטי את המתה וגדי לרבות את הטמאה וא"א דעיקר קרא דבב"ח לא אצט' אלא לסחורה הא תרוויהו מתה וטמאה אסירן וקיימן בסחורה לקושטא דמילתא ולקמיה ית' מהיכא נפ"ל איסור סחורה בכל האיסורין ואע"ג דהתם לא אמרי' הכי אלא למ"ד אחע"א אבל לר"ש דס"ל אין אחע"א דרשי' להו לשליא ודם ושליל ע"ש בפירש"י ומהרש"א שם ע"ש מ"מ י"ל דסוגיא דבכורות אזלא כמ"ד בפ' ד"א דל"ג א"ל לר"ש אחע"א בא"כ ע"ש איך שיהיה נקטי' דדעת הר"מ דאיסור סחורה מ"ה וכ"ד התוס' בפ' כ"ש ובפ' מרובה והת"הד סי' ר' כתב משם הגליון דמ"ש התוס' מדאורי' ל"ד אלא דכיון דיש לו אסמכתא מ"ה קרו ליה דאורי' אך מדברי התוס' בסוכה דל"ט ע"א בד"ה וליתיב שכ' דדוקא בקונה להרויח וכו' דבהדיא כ' או מכור לנכרי ע"ש נראה דמדאורייתא ממש אסיר וכ"כ הר"ש בשביעית ומ"ש הט"ז ליישב דהק' כיון דהתורה התירה בהדיא אין כח ביד חכמים לגזור בדבר שהתירתו התורה בהדיא ע"ש ועיין להתוס' במציעא דס"ד ע"ב ודע"א ע"ב ע"ש ואני תמיה ע"ז מגמ' דיבמות ד"ך ע"ב דפריך אלא מעתה אשה שאין לה בנים לא תתייבם גזירה אטו אשה שיש לה בנים ע"ש ועיין להשע"ה בה' יסו"הת ד"ב ע"ד ע"ש ע"כ נראה עיקר בדעת התוס' דאיסור סחורה מדאורי' ובפ"ק דחולין די"ז אמרי' בשר נחירה הותר להם מדכתיב ובתים מלאים כל טוב ופירש"י סיפיה דקרא ואכלת ושבעת וכו' ע"ש נר' דק"ל דילמא לסחורה לכך הוכרח לסיפיה דקרא ולפ"ז יש להוכיח דדעת רש"י דאיסור סחורה מדרבנן מיהו נראה דאינו מוכרח די"ל למשוח עורות וכדעת התוס' דכתי' בראש אמי'ר א"נ כיון דירושה להם מאבותיהם הו"ל כנזדמנו אך קשה בדברי רש"י מגמ' בפ"ק דבכורות דמייתי דחלב שרי מקרא דארץ זבת חלב ודבש ומי משתבח קרא במידי דלא חזי ליה ע"ש וא"כ אמאי אצט' לסיפיה דקרא וי"ל: נקטי' דדעת הר"מ והתוס' דמדאורי' אסיר וכ"ד רובא דרבוותא ודברי הרשב"א סתראי נינהו וכבר האריך בזה מהר"ש יונה ז"ל סי' י"ז ע"ש

וע"פ פלוגתא דרבוותא הלזו נ"ל דבהא תלייא הסתירה שיש בדברי התוס' דביבמות דל"ג ע"ב בד"ה האר"י כ' דנבילה אחלב הוי איסור כולל ובזבחים ד"ע כ' דהוי איסור מוסף ועיין להשע"ה בה' א"ב ע"ש דביבמות ס"ל דאיסור סחורה מדרבנן ובזבחים ס"ל דהוי מדאורייתא ולכך הוי א"מ א"נ גם ביבמות ס"ל דהוי מדאורייתא אלא דאזיל לשי' בפ' מרובה דחלב אסור בסחורה אבל בזבחים ס"ל כדעת הר"מ דחלב מותר בסחורה ובפ"ב דע"א דס"ב אמרי' דאסור לפרוע שכירות החמרין מפירות שביעית משום דנמצא