מצות כהונה נג

ונראה דל"ק דה"ק אם לא עלה ע"ה חייבים לקרות כדינה ק"ש בברכותיה אבל בס' לא יברך כמ"ש לעיל דס' אי הוא בר חיובא קורא בלא ברכה ובגמ' בחולין די"א מייתי דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה דליחוש שמא טרפה ומק' העולם לדעת הר"מ דאיסור הספיקות מדבריהם מאי ראיה מדלא חיישי' לס' טריפה וה' לב אריה שם תירץ דאפילו לדעת הר"מ היכא דההיתר מפו' בקרא ומכללא דהיתר שמעי' האיסור כגון טרפה דכתיב חיה אכול הא שא"ח לא תיכול בכה"ג מודה הר"מ דס"ד לחומרא מדאורייתא דלעולם מה שמפו' בקרא הוא הודאי וה"ק חיה ודאי אכול הא ס' לא תיכול ע"ש ודברי הרשב"א בתשו' הללו לפמ"ש מהר"ץ בכוונתו מסייעי ליה למר

סימן ל"ו

שאלוני רעיוני על מה סמכו פה העירה משנים קדמוניות להיות היהודים קונים מכס העורות דהיינו שכל איש אשר ישחט עגל ופרה ופרים ה"ז בכי יותן העורות שלהם אפילו עור הראש של עגל הרך לבעלי המכס ורובם נבילות וטריפות והרי משנה שלימה שנינו במס' שביעית פ"ז דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות וכ"פ כל הפוסקים והנה בשאר העורות שאינם ראויים לאכילה ואין עומדים אלא למלאכה היתרן פשוט דכיון דעיקר הטעם דאסור הוא שמא יאכל דוקא במידי דראוי ועומד לאכילה הוא דאסור וכן הוא בירוש' דפריך הרי חמור וגמל ומשני למלאכתן הם גדילים ע"ש וכ"כ להדיא הרשב"א בתשו' ח"א סי' תפ"ט אך מה שיש לעמוד הוא בעור הראש של עגל דראוי לאכילה הוא

והנה התוס' בפ' כ"ש דכ"ג ובפ' מרובה דפ"ב כ' בשם ר"ת הא דאסור מדאוריי' היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכילה אבל להשתכר בשומנן ועורן לא או שמגדלן שלא למכור אלא למשוח ולהדליק ע"ש אשר מבואר מדבריהם דאפילו במידי דראוי ועומד לאכילה כמו חזירים דמיירי בהו התוס' אם אדם זה מוכרן למלאכה שרי ולא אזלי' אלא אחר דעת אדם זה המגדלן א"כ לפ"ז בנ"ד שקוני המכס מעבדין כל העורות ואין מוכרין כלל לאכול שפיר יש להם על מה שיסמוכו סמיכה דאורייתא

איברא דהרשב"א בתשו' ח"ג סי' רכ"ג חלק ע"ד התוס' ומסיק דלא אזלי' בתר דעת אדם זה אלא במידי דראוי ועומד לאכילה אסור אפילו דאדם זה אינו מוכר לאכילה אסור וכ"ד רי"ו הביאו הכנ"הג סי' קי"ז ע"ש ויש להוכיח שכ"ד הרמב"ם ז"ל והוא ממ"ש בפ"ח מה' מ"א כ"ד שהוא אסור באכילה מ"הת אסור לעשות בו סחורה וכו' חוץ מן החלב שהרי אמרה תורה יעשה לכל מלאכה ע"ש וא"א מנ"ל מן התורה דמותר החלב בסחורה דילמא בדעתו של זה האדם לייחדן למלאכה מיירי אלא ע"כ דס"ל כיון דהחלב ראוי ועומד לאכילה לא אזלי בתר דעת אדם זה וכדעת הרשב"א ורי"ו מיהו בלא"ה קש' נוקמה בנזדמנו לו או שנפלו לו בירושה דכ"ע מודו דשרי אע"כ דס"ל להר"מ דעיקר קרא להכי הוא דאתא להיתר סחורה ואי מוקמת ליה לקרא בהני גווני דשרי בשאר איסורין למ"ל קרא גבי חלב ולפ"ז צ"ל דמ"ש הר"מ בדין הקודם לזה כ"מ שנאמר לא תאכל וכו' א' איסור אכילה וא' א"ה עד שיפרט לך כמ"ש בחלב ע"ש לאו דמהכא יליף דהא אצט' להיתר סחורה כמ"ש בד"ז אלא דעיקר הלמוד הוא מנבילה ולא הזכיר חלב אלא לדוגמא בעלמא וע"ש בהלח"מ שנר' שלא ראה דברי הר"מ בד"ז ע"ש ומה שק' ע"ד הר"מ מגמ' דפ' כ"ש דכ"ג דמבע"ל קרא דחלב לדרשא אחריתי כבר כ' הפ"ת דמדאפקא רחמנא בלשון מלאכה נ"ל להר"מ ד"ז ע"ש: ומן האמור י"ל בדעת הר"מ דס"ל דאיסור סחורה הוא מדאורי' דע"כ דס"ל עיקר קרא דמלאכה להיתר סחורה הוא דאתא דאל"ה נוקמא לקרא בהני גווני דשרי בשאר איסורים וכדמוקמי' קרא דאו מכור לנכרי דנבילה וכמ"ש התוס' בסוכה והר"ש בשביעית ע"ש ודלא כמ"ש מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דע"ו ע"ג דס"ל להר"מ כיון דאיסור סחורה סמכוהו חכמים ז"ל אקרא דיהיו ע"כ דל"ג בחלב דאי גזרו גם בחלב א"א דמתיר קרא בפי' הפך האסמכתא וכמ"ש התוס' במס' חגיגה דח"י ע"ש ועפ"ה א"א לו' כן לדעת הר"מ וע"פ סברת הר"מ ניחא מאי דק"ל בגמ' בזבחים דק"ו דאמרי' לא ליכתוב בחלב ונילף מנבילה מה לנבילה שכן מטמאה עש"ה דאכתי קשה לא ליכתוב לאו בחלב ונילף מדם בבנין אב וליכא למפרך מה לדם שכן לא הותר. מכללו דהא דם נמי הותר מכללו גבי דגים וחגבים דאצט' קרא למעטינהו כדאי' בר"פ דם שחי' ולדעת הסו' דדם שבישלו מדרבנן הוא דאסור ק"ו נמי איכא ומה דם שיש היתר לאיסורו ע"י בשול מוזהר עליו בלאו חלב דאין היתר לאיסורו לכ"ש אמנם עפ"ד הר"מ ז"ל ניחא שפיר דאיכא למפרך מה לדם שכן אסור בסחורה דודאי דם אסור בסחורה אע"ג דלא תנן ליה במתני' במס' שביעית ע"כ תנא ושייר וכן ראיתי לה' בית הלל ביו"ד סי' י"א שכ' בפשי' דדם אסור בסחורה ע"ש

וראיתי לה' פ"ת סי' קי"ז סק"ד שכ' דדם מותר בסחורה כיון דאיתקש למים ע"ש ואע"ג דאצט' היקשה לדם קדשים שאינו מכשיר מ"מ אין היקשה למחצה אבל קשה דלפ"ד מאי פריך הגמ' בפ' כ"ש דכ"ב ולחזקיה למ"ל היקשה דדם למים ע"ש נימא דאצט' להיתר סחורה וכן קשה למאי דפריך בתר הכי גבי אמ"ה לחזקיה למאי הילכתא איתקש אמ"ה לדם והוצרך לומר דדם הוא דאיתקש לאמ"ה ואמאי לא משני בפשי' דאיתקש אמ"ה לדם להיתר סחורה דהא לפ"ד בפ"ת קושטא הוא דאמ"ה מותר בסחורה דאיתקש לדם דאין היקש למחצה ואפ"ל דלריה"ג דס"ל שם בפ' כ"ש דכ"ג ע"ב דגיד יליף בק"ו מחלב להיתר הנאה ולא פרכי' שכן הותר מכללו דבבהמה מיהו לא אישתרי ע"ש לדידיה איכא למילף אמ"ה מחלב בק"ו לענין היתר סחורה ולא אצט' היקשה וממילא דם יליף בהקשה מאמ"ה ולכך פריך שפיר למ"ל הקשה דם למים והוצרך לשנויי לדם קדשים שאינו מכשיר ואחר דאיכא הקשה דם למים אין הקש למחצה וילפינ' דם ממים להיתר סחורה ולכך פריך ל"ל הקשה דאמ"ה לדם ולא משני דם הוא דאיתקש לאמ"ה להיתר סחורה דהא כבר יש ללמדו מהקשה דדם למים ואין להקשטת היכי ילפי' אמ"ה מחלב להיתר סחורה איכא למפרך מה לחלב שכן אינו מטמא די"ל דעיקר קרא דיעשה לכל מלאכה בחלב נבילה הוא דכתיב ועפ"ז י"ל מה שהק' השע"ה בה' אישות דט"ו ע"א עמ"ש התוס' בקמא רע"ב אי תקרובת עבודה זרה אסורה בהנאה מדאורייתא או