מצות כהונה נב

נמי איסור טלטול ועמ"ש בחי' שם

איברא דאני תמיה טובא ע"ד רש"י הללו מדאמרי' שם בעירובין דל"ב ע"ב דפריך בגמ' והא משתמש באילן ומשני רבי היא דכל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו בי"הש ופירש"י דה"ה דהומ"ל והא מפיק מכרמלית לר"ה אלא דחדא מנייהו נקט מוכח דלפום שנויא דגמ' אע"ג דתרי שבותי נינהו דמשתמש באילן ומפיק מכרמלית לר"ה ל"ג בי"הש ואף למ"ש התוס' דהומ"ל דקאי בכרמלית היינו דהמקשן ל"מ לאקשויי אבל למסקנא ניחא אפילו בר"ה כדקאמר באילן העומד בר"ה וצ"ע ועיין להתוס' במס' שבת דקנ"ה ע"א בד"ה למטה וכו' במ"ש א"נ כרבי וכו' וע"ש בגמ' ודו"ק

ודע דמ"ש למעלה בראש אמי'ר דודאי מי שלא נזדמן לו שופר בר"ה עד בי"הש מחוייב לתקוע מספיקא נר' דתוקע בלא ברכה ואין זה דומה לס' קרא ק"ש דחוזר וקורא ק"ש בברכותיה כדאי' בגמ' ובפו' דהתם שאני דגברא בר חיובא אלא דהספק הוא אם כבר יי"ח אבל הכא בשעה זו שהיא בי"הש ס' אי מחוייב בדבר ודמי לטומטום ואנדרוגינוס דאע"ג דחייבין בלולב ובסוכה אין מברכין כמ"ש הר"מ בפ"ז מה' סוכה משום דס' הוא אי מחוייב בדבר ע"ש וכן סוכה בס' שביעי ס' שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכי' וה"נ דכוותא בשעת בי"הש ס' אי מחוייב בדבר כנ"ל פשוט ועיין להפר"ח סי' ס"ז ע"ש ועיין להרב קול אליהו ח"א חא"ח סי' שכתב דלמ"ד חומר הספיקות מדאורייתא היינו דוקא בחייב ודאי וס' אם יי"ח אבל בס' גברא אי בר חיובא אינו אלא מדרבנן כמו נשים בב"המ ותמה בזה על ה' מוצל מאש ע"ש ועיין להתוס' בפ' הערל דפ"ב ע"ב בד"ה תנן שנר' מדבריהם דלמ"ד אנדרוגינוס ספיקא הוא אינו מחוייב לישא אשה לקיים מצות פ"ור ולמ"ד זכר ודאי מחוייב ע"ש והוא תימה דמ"ש בסוכה ך דמחוייב וכן כוי בכסוי הדם

ומן האמור בזה אני תמה על ה' שאגת אריה סי' מ"ג דעמ"ש התוס' במנחות דל"ו ע"א בד"ה רבי דר"י וחכמים ס"ל לילה זמן תפלין דמשמע דת"ק ס"ל לילה לז"ת ולכך כשתשקע החמה חולץ הקשה דכי פריך התם ארבה בר"ה דידיה אדידיה וס"ד דרבה בר"ה בחול מיירי תק"ל מימרא דרבה בר"ה לחודה דמדודאי חשכה חולץ אלמא דס"ל לילה לז"ת וא"כ ספק חשכה אמאי אינו חולץ הא ספיקא דאורייתא לחומרא ותי' דס"ד דמקשה דלא מיעטיה קרא ללילה מתפלין אלא מחיובא אבל איסורא ליכא ולא ס"ל כהינך אמוראי דס"ל עובר בעשה או בלאו ע"ש והוא תימא דא"כ ספק חשיכה אמאי אינו מניח כיון דליכא איסורא ואיכא ספיקא אי מקיים מצות תפלין באותה שעה ולפחות מדרבנן מיהא איכא מצוה ואמאי אינו מניח אלא ע"כ דאיכא נמי איסורא דעשה או ל"ת למר כדאי"ל ולמר כדאי"ל ולמאי דמוקי בגמ' דרבה בר"ה בע"ש איירי וס"ל כר"עק דנ"ל מדכתיב לאות אע"ג דלההוא דרשא ליכא איסורא הא דאינו מניח בס' חשיכה משום דילמא נפיק לר"ה ועיין להש"א בסי' מ"א ע"ש ולעיקר קושיתו אי ס"ל להמקשה כמ"ד בעשה ודאי דשפיר קמותיב הש"א דכיון דהאי פשה והאי עשה מן הדין הי"ל לחלוץ תפלין דשוא"ת עדיף דכי אינו חולץ הוי כמו שלובש בקום עשה רבוותא אמרי' במס' ברכות המוציא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק אע"ג דמסקי' התם דבשוא"ת שרי משום דכשאינו פושטן הוי כמו שלובשן בק"ע ע"ש וה"נ דכוותא הו"ל לחלוץ דמאי אולימיה דהאי עשה מהאי עשה אמנם אי ס"ל להמק' כמ"ד בל"ת ניחא שפיר דאינו חולץ בס' חשיכה משום דאתי ס' עשה ודחי ס' ל"ת וכמו דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת הכי נמי בספיקן ועיין בפרט זה להרב משאת משה ח"א סי' א' ולהרב קול אליהו חא"ח סי' ו' והא דאינו מניח לכתחילה חומרא מדרבנן הוא כיון דאי' איסורא דל"ת

ברם נ"ל להוכיח דלא אתי ספק עשה ודחי ס' ל"ת והוא מדאמרי' במס' יבמות דאצט' כהנת שנתערב וולדה בולד שפחתה הגדילו ושחררו זא"ז אין מטמאין למתים ומשמע דבכל גוונא אין מטמאין אפי' לצורך קבורת המת דמצוה קעביד ודינו כדין כהן ממש אשר עפ"ז ניחא מה שדקדקו שם התוס' אמאי קתני ברישא אין מטמאין כיון דתני בסיפא וכמו דלא תני אין סופגין את המ' ע"ש די"ל משום דלא דמי אין מטמאין דרישא לסיפא דבסיפא אשמעי' אע"ג דאיכא ספק מ"ע והוה ס"ד דאתי ספק מ"ע דשמא ישראל הוא ודחי ל"ת דס' טומאה וקמ"ל דלא דחי ואע"ג דבטומאה איכא ל"ת ועשה מ"מ ל"ת ועשה שאין שוין בכל נינהו וקי"ל דאתי עשה ודחי להו לחד תי' שכ' התוס' בפ"ק דיבמות ד"ה ע"א ע"ש ומעתה הדרא קו' הש"א לדוכתא דכיון דא"י ל"ת אמאי אינו חולץ בס' חשיכה הא קי"ל ס' דאורייתא לחומרא ולכן נ"ל דבסברת ת"ק אין להוכיח מאי קסבר בלילה אי זמן תפלין וכוונת התוס' דבדר"י וחכמים בע"כ דס"ל לילה זמן תפלין אבל בת"ק אין הכרח דאפשר דלילה לאו זמן תפלין ואפשר דס"ל לילה ז"ת אלא דחששו שמא יישן בהם ועשו הרחקה אפילו מתחילת חשיכה וניחא שפיר קו' הש"א ועיין למהרש"ל בפ' ב"מ דכ"ב ע"א בד"ה ואסור ובמ"ש בחי' שם ע"ש

וראיתי להריטב"א ז"ל בחי' בפ' ב"מ דכ"ג ע"א שהביא דברי הרי"ף בפ' ר"א דמילה שכ' בנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית דאינו מברך ולמד ממנו בספק נטל לולב אפילו ביום א' נוטל ואינו מברך לפי שהברכה מדבריהם ע"ש והוא תימא דמ"ש מס' קרא ק"ש ס' לא קרא דחוזר וקורא אותה בברכותיה

והנה בת"ב בפ' אמור נ"ל דס' אחיו או ס' בנו אינו מטמא להם מדכתיב לה יטמא מטמא הוא לודאי ואינו מטמא לס' והביאו הרי"ף בה' טומאה והנ"י הקשה אמאי אצט' קרא הא ס' איסורא לחומרא ע"ש ומהרימ"ט חי"ד סי' א' הקשה כן וכ' דלדברי הר"מ דחומר הספיקות הוא מדרבנן ניחא ע"ש ומן האמור י"ל דקמ"ל דלא אתי ס' עשה ודחי ס' ל"ת

וראיתי להרשב"א בתשו' ח"א סימן תתקע"ו ששאלוהו במתנה שאם תמות אשתו בלא זש"ק שיחזיר חצי הנדוניא ומתה והניחה ולד שמת בתוך ל"י שהוא ס' נפל והשיב כיון שהוא ספק הבעל פטור ודוקא בשכ' אם לא ישאר אבל אם כ' אם ישאר לא יחזיר חייב ועיין מהרשד"ם חא"ה סי' קצ"א מ"ש בכוונתו ומהר"ץ בסי' ס"א ב' בכוונתו דלעולם מה שמזכיר בפי' בתנאי דעתו על הודאי ולכך בכ' אם ישאר ר"ל אם ישאר ודאי אבל בס' חייב להחזיר והוכיח ד"ז מגמ' בשבת דקל"ז דאמרי נראה ואינו נראה א"ב ע"ש ובס' בשמים ראש סי' כ"ט בהגהת כ"ד הק' מדתנן ריש ברכות אמ"ל ר"ג אם לא עלה ע"ה חייבים וכו' משמע אם ספק אינו חייב ואמאי והא ק"ש דאורייתא. ע"ש