מצות כהונה ד

ומהרלנ"ח ז"ל כתב דיש לספק אם הכוונה שתקחם בקידושין אשה אחרת והיא נעשית שליח מאשה אחרת לקבל קידושין ואין מוכיח שמקדש אותה ומ"מ כתב דצריכה גט וגם ע"ז נתפלא מהר"ם אלאשקאר ולדעתו הם קידושין גמורים ובנ"ד שלא אמר לי אפילו לדעת מהר"ם אלאשקאר אינה מקודשת ודאי אלא שצירכה גט וגם למהרלנ"ח צריכה גט ונ"ד עדיפא שא"ל בקידושין שלך אלא שלא אמר לי ואפילו לדעת מהריב"ר נראה דבנ"ד דמתחלה שאלה בתורת מתנה לצורך עצמה ומוכחא מילתא דכשא"ל קח זה בקידושין הוא לצורך עצמה ולא לשמור

ועוד דבכה"ג מקרי עסוקים בענין קידושין ואין ץ נגרע כח הקידושין בחסרון לי כמ"ש כל הפוסקים ומרן בש"ע ואפילו נתן בשתיקה דיו דהנה אמרי' בפ"ק דקידושין תן מנה לפלו' ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ופירש"י ז"ל וא"ל בשעת נתינה התקדשי לי וכ"כ הר"מ ז"ל בפ"ה מה"א וכתב הר"ן ז"ל אבל אחרים אומרים אפילו נתן לה בשתיקה מקודשת דכיון דהיא אמרה תחלה ואקדש אני לך הוי עסוקים בע"ק ואפילו לא א"ל כלום בשעת נתינה מקו' ודברי הר"מ נ"ל עיקר דאי לא אמר בשעת נתינה כלום הוי נתן הוא ואמרה היא דאינה מקו' אלא מס' דבעי' כי יקח ולא כי תלקח את"ד בקיצור הרי דאפילו לדעת הר"מ ז"ל מיקרי עב"ק ולא הצריך שיאמר בשעת נתינה ל' קידושין אלא משום נתן הוא ואמרה היא וא"כ בנ"ד שחזר ואמר ל' קי' אלא שלא אמר לי מקו' ודאי ואע"פ שהר"מ כתב שא"ל בשעת נתינה ה"א מקודשת לי ל"ד אלא אפילו לא אמר לי וכנ"ל להוכיח דבכה"ג שדברה האשה בע"ק מקרי עב"ק ואפילו נתן לה בשתיקה דיו מגמ' בפ"ק דקי' דפריך אהנך בעיי דבעי בגמ' בלישני דקי' במ"ע אי במדבר עמה עע"ק אפילו לא א"ל נמי ואי אינו מדבר מנא ידעה מאי קא"ל והשתא נוקמא באמרה היא תן מנה ואקדש אני לך ואח"כ נתן לה וא"ל בהיני לישני דידעה מאי קא"ל ולא מהני בשתיקה אלא ע"כ אפילו במדברת היא ע"ע קידושיה סגי ובשתיקה דיו ואע"פ דמ"מ אינה מקו' אלא מס' דהוי בתן הוא ואמרה היא ושפיר מבע"ל בהני לישני כי היכי דליהוי מקו' ודאי מ"מ לא ניחא ליה לאוקומה בהכי כיון דמ"מ מקו' היא מס' וניחא ליה לשנויי בגוונא דהבעיא היא אי לא הוו קי' כלל נקיט' דאפילו במדברת היא דיו בשתיקה ועיין למהריב"ל ח"ג סי' ס"ו

איברא דהמרדכי סוף גיטין כתב בא' שהיה מדבר על אשה להלוות לה על קרס א' ואמר לה אם תרצה להתקדש בו אתננו לך ונתן לה וא"ל הרי את מקודשת בו דה"ר נתן אמר דאינה מקו' משום דלא אמר לי ופליאה דעת ממני דאפילו נתן לה בשתיקה מקודשת כיון דעב"ק שא"ל תרצה להתקדש בו וכתב מהריב"ל ז"ל ח"ג סי"ח דט"ס נפל וצ"ל תרצי להתקדש לי בו דלא הוו עסוקים ב"ק אלא אי בשעה שעסוקים אמ"ל לשון טוב ואפילו להריב"ש שכתב דכשאמר אני נותן לך הוי נמי שאמר לי מ"מ לא הוי אלא ס' ע"ש והרדב"ז ח"ב סי' רצ"ה חלק על מהריב"ל וכתב דכיון דהיה מדבר עמה בע"ק בסתם ולא א"ל פ' שלחני לקדשך ידים מוכיחות שמקדשה לו ולא אחר הן אמת שמכל דבריו באותה תשו' נר' שהדין דמהריב"ל שהגיה בדברי המרדכי הוא בלשון המקדש בשעת הנתינה והוא תימא וכבר תפסו עליו האחרונים ז"ל בזה מ"מ נקטי' מדבריו דגם במה שאמר תחי' תרצי להתקדש א"צ להגיה תיבת לי וא"כ בנ"ד לדעת הרדב"ז הוי עסוקים בק' ואפילו לדעת מהריב"ל ספיקא הוי מיהא דגם כשאמרה תנם לי בקי' ידים מוכיחות דלו מקדש כמ"ש הריב"ש בהריני נותן לך דיש להוכיח דבכה"ג הוי עוסקי' בענין קי' מהאי דקי' וע"ד שכתבתי לעיל נקיטי' דבנ"ד א"א לפוטרה בלא גט מתרי טעמי מחמת לשון הקי' ומשום עב"ק וצריך לפוטרו בגט מרצונו כדת של תורה וכ"ז אם הבחורה היא בוגרת או נערה יתומה אבל אם היא קטנה או נערה בחיי אביה אין בו חשש קי' כיון שנתקדשה שלא לדעת אביה ואם נקרצה אביה אח"כ פולגתא דרבוותא ולפי שלא נת' דבר זה בשאלה לא רציתי להאריך ודי בזה: סימן ה'

שאלה בא' שמינה שליח לקדש לו אשה המשודכת לו ולא נתרצית לקבל הקי' מחמת שעבר זמן זמנם מזמן הקצוב ביניהם לנשואין והמשודך עיכב בנשואין ואז א"ל השליח הנז' שתקבל הקי' מידו אם יהיו הנשואין במשך ד' חדשים ואם יעכב הנשואין אחר ד"ח אז הקידושין בטלים מעיקרא ואז נתרצית לקבל הקי' ואח"כ קדשה השליח וא"ל בזה הלשון הרי את מקודשת לפ' ותו לא הן היום שעברו הד"ח ולא נעשו הנשואין נפשם לשאו'ל הגיעו אם נתבטלו הקדושין או לא

תשובה כבר ידוע אם עשה שליח לקדש סתם והלך השליח וקדש ע"ת הוי שינוי בשליחות ולא הוו קידושין כלל וכמ"ש הר"מ וכל הפוס' אפילו אח"כ כששמע המשלח נתרצה בתנאי ההוא לא הוו קי' כלל וכמ"ש המש"ל ז"ל בפ"ו מה"א ולא נסתפק הרב שם אלא אי המשלח לא הוזכר בדבריו הקפידה אלא בדבר שמכח אומדנא הוא דאמרי' דעתו של המשלח כך אבל אם א"ל קדש לי אשה פ' סתם והלך וקדש ע"ת או להפך פשיט"ל דאפילו נתרצה אח"כ לאו כלום הוא ע"ש אמנם מה שיש להסתפק הוא דלכאורה התנאי הנז' בטל מעיקרא כמ"ש וכיון שהתנאי בטל הו"ל כאלו לא היה תנאי ולא הוי שינוי בשליחות וקידושיו קי' דהתנאי בטל והמעשה קיים ומה שהתנאי בטל הוא משום דא' ממשפטי התנאים הוא תנאי שא"א לקיימו ע"י. שליח ולא הוי תנאי דבעי' כתנאי ב"ג וב"ר דאפשר לקיים ע"י שליח ותנאי זה דנ"ד של הנשואין א"א לקיימו ע"י שליח דהנשואין אינן אלא בהמשלח בעצמו הן אמת שכל הראשו' ז"ל פי' דר"ל תנאי שהמעשה אפשר לקיים ע"י שליח והקפידה אינה אלא על המעשה ולא על התנאי דעיקר דין זה איתמר בגמ' בפ' המדיר דע"ד דטעמא דחליצה מוטעת כשרה דהיינו דא"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז משום דחליצה א"א לקיימה ע"י שליח אך הרב מכתב מאליהו דקמ"ב ע"ד הוכיח מדברי התוס' בפ' מי שאחזו דע"ה ע"א ד"ה לאפוקי שכתב רוב מצות נעשות ע"י שליח עי"ש דס"ל דעל התנאי היא הקפידה ותמה ע"ד מגמ' דפ' המדיר גבי חליצה ומכח זה פלפל בחכמה ופי' פי' חדש בסוגיא דפ' המדיר אשר לא שיערוהו כל הראשו' גם מכח ק"ו בדברי רי"ו והעיטור כתב דגם