מצות כהונה מז

ס"סי קכ"ו ע"ש ועפ"ה לא ראי זה כראי זה דמהר"ם אלשיך למד דינו משטרות והרי נתבאר דדוקא במנהגא הוא דלא עשו ת"ה בשטרות אבל גנב ומכר מדינא דגמ' הוא ואפילו אתו ליד בעלים עשו ת"ה וכ"נ עיקר דלא כהש"ך ומצאתי בתשו' הרשב"א נדפסה בס' בשמים ראש סי' קע"ו דמתבאר משם דאפילו אתו ליד בעלים עשו ת"ה בגנב ומכר דלא כהש"ך ע"ש ועיין למהרשד"ם חא"ה סי' קפ"ג דמבואר מדבריו דעשו ת"ה אפילו בתפס ואפילו בדבר שהוא ממנהגא ע"ש

איברא די"ל הא קי"ל דאם ידע הלוקח שגנוב הוא לא עשו ת"ה וכמבואר שם בסימן. שנ"ו וא"כ היכא דכבר בא החפץ ליד הבעלים אמאי מחייבי ליתן ללוקח מה שנתן יאמרו לו שמא היית יודע שגנוב הוא אתו ומ"ש מהא דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י אם אני חייב לך דפטור וה"נ א"י הבעלים שחייבין לו ופטורים הם וכה"ג כ' הנמק"י בפ' המפקיד בעובדא דבקרא דאהא דאמרי' משתבע ספסירא דלא הוה ידע ומשלם בקרא כ' וז"ל משתבע ספסירא וא"י לו' הבקרא א"י אם אני חייב דספק הוא דשמא ידע במום זה וא"כ א"ח ליתן לו כלום דהאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור שהרי מת השור קודם שישלם הספסירא ליתומים וא"כ כבר נתחייב הבקרא ליתומים וא"י לפטור עצמו בס' זה לומר שמא ירע הספסירא משום דהספסר במקום יתומים עומד וכו' הילכך דמי לאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אם פרעתיך ע"ש הרי דדוקא משום דהספסר במקום יתומים עומד ולגבי יתומים א"י לפטור בטענת א"י אם הספסר יודע ועמ"ש בחי' בפ' המפקיד דל"ה ע"א גבי לא ידענא פשיעותא היא ע"ש וא"כ ה"נ ליפטרו הבעלים בטענת א"י אם הלוקח א"י כיון דכבר בא החפץ בידו ואינו תחת יד הלוקח וי"ל דש"ה דמשום תקנת השוק וכך ראו לתקן אפילו בכה"ג ועפ"ז י"ל עמ"ש התוס' בפ' הגוזל דקי"ד ע"ב בד"ה המכיר וכו' וז"ל וא"ת בלא ת"ה יטול דמצי אמר להציל נתכוונתי ולהשיב אבידה ע"ש ומאי קו' הא אצט' ת"ה דאפילו שבא החפץ ליד הבעלים יטול מה שנתן דמדינא פטור דיכול לומר ללוקח איני יודע אם לטובה נתכוונת או שמא יודע היית שגנוב הוא אתו דהו"ל כא"י אם חייב אני לך וי"ל דבגמ' שם דקט"ו מתבאר דאפילו עדיין ביד הלוקח החפץ משום תקנה הוא ועלה הוא דמק' התוס' כיון דהחפץ בידו נאמן לו' לטובה נתכוונתי ומן האמור מתבאר דמ"ש מור"ם בהגהה בסי' שנ"ו דאם אמר הלוקח לטובה נתכוונתי יטול מה שנתן אפילו בגנב מפורסם דלא עשו בו ת"ה ע"ש ה"ד בשעדיין החפץ ביד הלוקח אבל אם כבר בא החפץ ליד הבעלים אפילו לפי מה שנתבאר דעשו ת"ס גם בזה דלא כהש"ך מ"מ בכה"ג דגנב מפורסם דליכא ת"ה וכבר בא החפץ ליד הבעלים פטור מדינא דיאמרו לו מי יימר דלטובה נתכוונת או שמא יודע היית שגנוב הוא והו"ל כמנה לי בידך והלה אומר א"י אם אני חייב לך דפטור

איברא דנראה דד"ז מחלוקת הר"מ והראב"ד בפ"ב מה' שלוחין דין ו' דהר"מ כ' דאם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות וכו' והראב"ד השיג עליו וסובר דיכול הלוקח לומר שמא נתת לו רשות למכור בחמשים. ע"ש ויש להבין בס' הרמב"ם מ"ש ממנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ויש לחלק ומדברי הרמ"ה שהביא הטור סי' קפ"ב אין להוכיח דס"ל כס' הראב"ד דש"ה דכיון דשלוחו בלא שכירות מסתמא נתן לו רשות בין לתקוני בין לעוותי וכמ"ש הסמ"ע שם בסי' קפ"ב ע"ש ועיין בס' משפטים ישרים בתשו' מהר"ש בן חסון סי' ע"ה דע"ז ע"א וב' ע"ש ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' שע"ט שכ' הטוען על חבירו אונאה והלה אומר א"י אם אנאו ישבע שא"י ויפטר דהוי כמנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ע"ש והרב מקור ברוך סי' נ"ה חלק עליו דבכה"ג דמי לא"י אם פרעתיך ע"ש טעמו והרדב"ז ח"ה סימן שני אלפים ק"ל כתב כדברי מהרשד"ם דבכה"ג דמי לאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ע"ש ויש להתיישב בדבר מ"ש ד"ז דא"י אם אנאו מדין הסרסור שכתב הר"מ יחזיר החפץ וא"י לו' לו שמא נתת לו רשות למכור בחמשים ועיין להט"ז סי' ע"ה דין כ"ה בתשו' שאלה ולהש"ך שם סקכ"ז ובחי' במציעא דנ"ב ע"א ע"ש

והנה מדברי הנ"י שכתבתי מוכח דאפילו היכא דלא הו"ל למידק בדיא בחיובא וס' בפירעון חייב דהא הכא א"י אם הספסר יודע וקאתי עלה מדין מנה הלויתך והלה אומר א"י אבל בא"י אם פרעתיך אפילו בכה"ג דלא הו"ל למידק חייב ודלא כהמש"ל ברפ"ד מה' שאלה ופקדון שכתב דדוקא בא"י אם פרעתיך הוא דמחייב משום דהו"ל למידע אם פרעו ע"ש וכן יש להוכיח ממ"ש הר"מ בפ"א מה' שלוחין דין ז' ודין ט' ע"ש בכ"מ ועיין בב"י ס"סי קכ"א ולהש"ך שם ע"ש ועמ"ש ע"ד המש"ל הללו בחי' בכ"פ הגוזל בתרא ועיין להיש"ש שם בסי' ג' ע"ש

גם נראה מדברי הנ"י דלמ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב א"ש ההיא דספסירא ולא קש"ל אלא למאי דקי"ל פטור ולפמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות די"ב ע"ב דדוקא בשמא גרוע דהו"ל למידע הוא דאיכא למ"ד דחייב אבל בשמא טוב לכ"ע פטור ע"ש וכ"כ בפ' השואל דצ"ז לפ"ז הכא דהשמא טוב דא"י אם הספסירא א"י לכ"ע פטור ונראה להוכיח כן. מגמ' בפ' האשה שנפלו דפ"א ע"א דאמרי' בפלוגתא דב"ש וב"ה במתו עליהן עד שלא שתו דטעמא דב"ש דאמרי נוטלת כתובתה משום דס"ל שטר העומר ליגבות כגבוי דמי וחשיבה מוחזקת ולב"ה דאמרי אינה נוטלת כתובתה משום דס"ל לאו כגבוי דמי ע"ש וקש' למ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב מ"ט דב"ה דאינה נוטלת כתובה נהי דאינה מוחזקת מ"מ היא טוענת ברי שלא זינתה והיורשים ספק שמא זינתה. ובריא עדיף והו"ל ליטול כתובתה אלא עכ"ל דס"ה דהשמא טוב דא"י אם זינתה ולכ"ע פטור ולדברי הנ"י צ"ל דכיון דקינא לה ונסתרה ואיכא רגלים לדבר חשיבה כמו בריא: סימן ל"ד כתב מהרימ"ט ח"א ס"סי קכ"ז נ"ל הדברים שאם אמר אדם לחבירו צא והקדיש שור: אחד משוורי אין בו דין הקדש דמילי נינהו וקי"ל מילי לא ממסרן לשליח וכו' מיהו תרומה חשיבה מעשה וכו אבל דיבור של הקדש מילי נינהו ולא ממסרן לשליח ע"ש ובודאי דלא נעלם מעיני הרב דעיקר דין מילי לא איתמר בגמ' ובפו' אלא לגבי שליח ב' דעילי ל"מ משליח לשליח כדאיתא במס' גיטין דס"ו אלא דסובר