מצות כהונה מד

והנה אם הכיר בה שהיא אילונית או הזקינה תחתיו ודאי שא"י לגרשה אפילו לב"ה כיון דבעי' הקדיחה תבשילו ואפילו עדיין לא קיים פ"ור א"י לגרשה דיכול לקיים ע"י שישא אחרת עליה ואולם מאי דמספק"ל הוא בכ"ג דא"י לישא ב' נשים מעולם דכתיב אשה א' ולא שתים כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מה' א"ב ע"ש בכה"ג אי שרי לגרשה אפילו לא הקדיחה תבשילו כיון דחזקינה ומשום מ"ע דפ"ור ונ"ל דכיון דמאי דאסור לגרשה בלא הקדיחה תבשילו הוא איסור תורה כמו שהוכיח מהר"י כולי ז"ל בס' מש"ל בפ"י מה' גירושין דין כ"א ע"ש ומאי דאסור לישא ב' נשים הוא איסור תורה בכה"ג דע"כ לדחות איסור א' משום פ"ור יעשה מה שלבו חפץ אם לגרש אם לישא אחרת וכן הדין במקומות שקיבלו עליהם חרגמ"ה שלא לישא אחרת ושלא לגרש ועפ"ז י"ל דהשגת הראב"ד ז"ל מקרא דיהוידע ע"ש וה' שיו"ט סי' פ"ד הק' ע"ד הר"מ מגמ' דיבמות דס"א דפריך אלא מן האירוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת ולדברי הר"מ גם מן האירוסין איכא עשה ול"ת אי יש לו אשה אחרת ע"ש ונ"ל דיבמה לא מק' אשה כדמוכח בגמ' דיבמות שם לעיל מזה דאמרי' א"ה שומרת יבם נמי אשה ולא יבמה וכן הוכיח מהר"ץ בתשו' מכמה דוכתין ע"ש וא"כ י"ל דמאי דממעטי' אשה א' ולא שתים היינו ב' נשים דומיא דאשה אבל יבמה ל"מ אשה ועוד י"ל דהר"מ לשי' אזיל שכתב הרב יבין שמועה משמו דס"ל דלאו הבא מכלל עשה הוי לאו לענין הדחיה ע"ש ועיין להי"מ וא"כ ניחא דאתי חד עשה ודחי תרי לאוי איברא דהך מילתא תלייא באשלי רברבי ואכמ"ל

אבל ק' לס' הר"מ הלזו דכ"ג אינו נושא ב' נשים לעולם א"כ בפ"ג דהוריות די"ב דקחשיב דברים שבין כ"ג לכ"ה אמאי לא חשיב לה להא מילתא דאינו נושא ב' נשים ועיין במס' בכורות די"ח דפליגי תנאי אי קרובה ולא קרובות או קרובה ואפילו קרובות ע"ש ואי האי דרשא דאשה א' ולא ב' דתליא בפלוגתא דתנאי הלזו ניחא שפיר וניחא גם מ"ש השיו"ט אבל היותר נ"ל דהכא שאני דאשה קרא יתירה הוא ולהכי הוא דאתא ולהכי כ"ע מודו דדרשי' אשה א' ולא ב' ועיין בס' ג"מ למהריט"א ז"ל עש"ב

ודע דמש"ל בפשי' דס' סוטה ליכא אלא עשה דונטמאה ומאי דקרי ליה הגמ' בפ"ק דסוטה לאו היינו שעומד בס' לאו ע"ש עתה ראיתי להרשב"א בחי' בפ"ק דיבמות די"א ע"ב שכ' דס' סוטה בלאו משום שעשה הס' כודאי וע"ש בתוס' והכוונה כיון דבודאי איכא לאו דאחרי אשר הוטמאה גם בס' אית בה לאו זה כיון דעשה הס' כודאי ולעולם הלאו אינו. אלא מאחרי אשר הוטמאה אבל ונטמאה אינו אלא עשה וכמ"ש התוס' בפ' א"נ ד"מ ובכ"מ ולפ"ז בבועל ליכא אלא עשה דהא לא כתיב ביה לאו אפילו בודאי וכן הוא מוכרח בגמ' שם ביבמות דפריך נבעלה הא כתיב ונטמאה ומשני ללאו מבו' יוצא דונטמאה עשה הוא ודלא כהרב דברי אמת בקו' דנ"ו ע"א שנראה מדבריו להדיא דאי לבעל בלאו גם לבועל בלאו דונטמאה הוא לאו להסוברים דסוטה לבעל היא בלאו ע"ש וליתא דודאי ונטמאה עשה הוא ולאו מאן דכר שמיה וכמ"ש מדברי הרשב"א ומהגמ' ומה שהק' אי איתא דונטמאה עשה אמאי לא מוקי רבנן בקי' דס"ח דכי תהיין בסוטה לבעל דעשה הוא דאית בה וליכא לא מיכתב כי תהיין לכהן ולא כי תהיין לבועל אבל חייבי לאוין נילף מיבמה ע"ש כבר כ' התוס' ביבמות דמ"ט ע"ב דשנואה משמע שנואה בתחי' נשואיה ע"ש ובפ' א"נ ד"מ דפריך הגמ' ליתי עשה ולידחי ל"ת פי' בש"מ בשם הראשונים דאדבר ערוה פריך ע"ש וע"כ דס"ל דונטמאה הוא לאו ואתי חד עשה ודחי תרי לאוי א"נ דמתני' איירי גם בס' סוטה ועלה פריך ולעולם דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאווי ומ"מ שמעי' מדבריו דונטמאה אינו עשה דא"א דעשה הוא הא קי"ל דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וי"ל דהתם לענין הדחיה אתמר וכבר כתבתי לעיל דדעת הר"מ דלאו הבא מכלל עשה לענין הדחיה הוי כלאו ולא כעשה והאי ונטמאה לאו הבא מכלל עשה הוא וכמ"ש התוס' בסוטה דכ"ח ע"א ע"ש אבל לשאר דברים עשה הוא וכדמסיק במכות די"ח ע"ש ודלא כהרב דברי אמת שהוכיח מדבריהם דס"ל ונטמאה הוא לאו ע"ש והתוס' שכ' שם בפ' א"נ דאדבר ערוה לא פריך משום דהוו לאו ועשה חולקין ע"ז וס"ל דגם לענין הדחיה לאו הבא מכלל עשה עשה באופן דעשה הוא לכ"ע ואין מי שיסבור דלאו הוא

ראיתי להרב בני דוד בה' יבום פ"ב דין נ שנסתפק בבא על יבמתו על תנאי אי קני לה מדאורייתא אע"פ שלא נתקיים התנאי כיון דקי"ל אפילו ביאה בלא כוונת יבום קני לה ופשיט לה מדאמרי' בר"פ ארוסה דכוותא גבי שומרת יבם דאי איתא דלא קני לה בביאה ע"ת נוקמא בבא עליה ע"ת ע"ש ולא מיכרעא דאי בא עליה ע"ת ולא נתקיים התנאי הו"ל בעילתו בעי' זנות ולא הוי מנוקה מעון וכמש"ל דמה"ט לא מוקי לה בבא עליה בזנות קודם שקידשה אחיו וגם בנתקיים התנאי אם אנו אומרים דלא קני לה הוי בעי' בעי' זנות

ודע דעפ"ד הר"מ הנז' דכל חייבי לאוין לא מחייבי בביאה לחוד אלא ע"י קדושין ניחא מה שהק' התו' בקדושין דע"ח ע"א הביא דבריהם מהרש"א ז"ל שם במאי דאמרי' גר נמי פוסל בביאה דהא ל"מ פוסל אלא בנשא בת ישראל ואיכא למפרך שכן יש בהם צד עבירה ע"ש ועפ"ד הר"מ י"ל דמ"ל פוסל בלא עבירה בביאה בלא קדושין דליכא איסורא דאורייתא לס' הר"מ דס"ל דלא אסירה פנויה מדאוריי' וס"ל דהנך פסולין דוקא ע"י קדושין ומ"מ פוסלין בביאתן לכהונה אפילו בלא קדושין דאפילו בן ט' שנים דלאו בר קדושין פוסל וכדאי' ביבמות בפ' אלמנה דס"ח ע"א ע"ש ועיין בס"פ נושאין ד"ק ע"ב דדחיק הגמ' לאוקומי .מתני' דהתם לשמואל ולס' הר"מ הלזו הומ"ל בראשון בנשואין וגירשה ושני בזנות דליכא לאו דגרושה ולא הוי חלל וע"פ מש"ל בישוב ס' הר"מ מגמ' דפ' ע"י ניחא שפיר דבגמר ביאתו מודה הר"מ מיהו בלא"ה י"ל ועמ"ש מהרש"א שם בפ' נושאין ץ בפירש"י ע"ש

והנה איתא בת"כ בפ' בהר פרשתא ו' מנין לבא על שפחתו והוליד ממנה בן שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל אשר יהיו לך ופי' הז"ר דסד"א דאין אדם עושה בעי' בעי' זנות ואמרינן דשחררה קמ"ל ע"ש וק' לסברת הר"מ שכתבתי למעלה דאיסור שפחה לב"ח אינו אלא מדרבנן הא לא אסירה ליה מדאורייתא ואמאי אצט' קרא ואי משום זנות הא לס' הר"מ לדעת הכ"מ שכתבתי למעלה הבא על הפנויה לשם זנות ליכא אלא איסור מדרבנן וי"ל: