מצות כהונה מג

היכי דלא יקשה מי איכא מידי וראיתי למהרש"א שהק' ע"ד רש"י אמאי שינה פי' ולא פי' ישראל בישראל בייחד שפחה לע"ע כמ"ש גבי עכ"ום בישראל ע"ש ועיין בפ' ד' מחוסרי כפרה בסופו דפליגי תנאי בשפחה חרופה ואיכא תנא דס"ל דשפחה חרופה היא שפ' ומאורסת לע"ע ואליביה שינה רש"י משנתו ולא שינה כלום והר"מ בפ"ג מה' א"ב פ' כמ"ד ש"ח היא חציה שפחה וחציה ב"ח ומאורסת לע"ע וק"ל דבפ"ט מה' מלכים דין ח' כ' ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג ע"ש והשתא אמאי נהרג ב"נ כיון דישראל כה"ג שרי מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור דישראל שרי בשפחה מדאורי' לדעת הר"מ וש"ח אינה אלא חציה שפחה וחציה ב"ח איך שיהיה נקטי' דגם דעת רש"י שפחה לב"ח שריא מדאורייתא

ומן האמור בזה דדעת רש"י ז"ל דשפחה לב"ח מדרבנן הוא דאסירה ניח"ל מ"ש רש"י ביבמות דצ"ט ע"ב אמתני' דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דקתני ואין נושאים נשים לא כשירות ולא פסולות פירש"י לא כשירות משום עבד ולא פסולות שפחה משום כהן ע"ש והרב קרבן העדה שם הק' דמאי איריא משום כהן אפילו לישראל אסורה השפחה משום ל"י קדש ותי' דמילתא דפסיקא נקט דבישראל מצינו לפעמים דמותר בשפחה כגון דנמכר לע"ע אבל כהן אסור בשפחה אפילו נמכר לעבד כשמואל ע"ש והוא דוחק דמפירש"י אמתני' הפך מסקנא דגמ' בפ"ק דק דקידושין דנדחו דברי שמואל מכח ברייתא דמייתי שם ועפ"ה הנה נכון דלישראל כיון דמדרבנן הוא דאסירה הכא דהוי ספק הא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא ועיין להרדב"ז ח"א סי' קפ"ח אבל לכהן אסורה מדאורייתא משום זונה כמש"ל וממתני' הלזו גופה יש להוכיח דאיסור שפחה לב"ח מדרבנן כדעת הר"מ מדלא קתני האי דינא דאין נושאין נשים אלא בכהן וכן להוכיח דאיסור עבד לב"ח מדאורייתא לכ"ע דאי מדרבנן אמאי אסור לישא נשים כשירות הא ספיקא דרבנן לקולא אפילו בכה"ג דמתירין שניהם אך מדברי רש"י בס"פ האומר דקדושין שכ' לכתחי' קאמר משום דכי כתיב ל"י קדש בישראל הוא דכתיב ע"ש נראה דס"ל דאיסור שפחה לב"ח מדאורייתא הוא וצ"ל דלעולם מדרבנן הוא דגזרו אלא דרבנן גזרו ואסמכוהו אלאו דלא יהיה קדש ודוקא בישר' כשר הוא דגזרו משום דמצאו לו אסמכתא בקרא אבל בממזר ל"ג וע"ש בהר"ן מיהו מדברי רש"י בפ' הבע"י דנ"ה ע"א בד"ה שפחה נר' להדיא דאיסור שפחה לב"ח מדאורייתא מלא יהיה קדש ולדעת הר"מ דאיסור שפחה מדרבנן קשה קו' התוס' שם בד"ה ולישתוק ומה שתי' לקושי' לא יתכן לדעת הר"מ

וראיתי למהריט"א ז"ל שם שהק' לס' הר"מ מהא דאמרי' בפ' השולח ד"מ ע"א מי איכא דלעבדיה לא עביד איסורא ואיהו עביד איסורא וא"א דשפחה לב"ח מדרבנן שפיר לעבריה לא עביד איסורא דאורייתא אבל איהו דעביד איסורא דרבנן לא איכפת ליה דאיסורא דרבנן לא זהירי. ביה אינשי ע"ש ונ"ל דלא איכפת ליה לרב אי עבד עבדיה איסורא ומאי דקאמר לעבדיה לא עביד איסורא משום דעבר רבו אלפני עור ובכה"ג דלא קאי בתרי עברי דנהרא ויכול העבד לישא אותה בלא רבו ליכא איסורא דאורייתא וכדאי' בפ"ק דע"ז ד"ו ע"ש וכיון דס"ל דזהירי אינשי באיסורא דרבנן לעבדיה כ"ש לגבי דידיה וע"ש בפירש"י ומה שהק' עוד מהריט"א ז"ל ממתני' דפ' השולח דמ"א מי שחציו עבד וחציו ב"ח דא"א דמדרבנן למה יעבור האדון בעשה דלעולם בהם תעבודו כיון דמדאו' יכול לקיים עשה דשבת ע"י שפחה ע"ש נ"ל דמשום עשה דפ"ור הוא דכ"פי דע"י שפחה לא מקיים עשה דפ"ור ומאי דקתני לישא שפחה א"י שכבר חציו ב"ח ה"ק א"י לקיים עשה דפ"ור וב"ח מחוייב בעשה דפ"ור אבל עבדים לא מחייבו בעשה דפ"ור דלישראל נאמרה ולא לב"נ ודברי התוס' דריש חגיגה בד"ה לא תהו כבר תמה ע"ד מהרש"א ז"ל שם ע"ש

והנה הר"מ בפ"ו מה"ע פ' דדוקא בהשיאו רבו ב"ח הוא דיוצא לחירות ע"ש וקשה מנ"ל הא למאי דמסיק בפ' השולח דפליגי ר"מ ורבנן באמ"ל צאי בו והתקדשי בו תו לא צריך לאוקומא בהשיאו רבו ואי גמר לה מהניח תפלין לפני רבו הא ל"ד דהתם ליכא איסורא אלא דאין רגילות כמ"ש התוס' בד"ה בשרבו אבל בנשא ב"ח מנ"ל וצ"ל דהר"מ סובר דגם בתפילין איכא איסורא וחולק על ר"ת דס"ל נשים מברכות אמ"ע שהז"ג וכ"כ ה"ה בפ"ב מהלכות שופר בדעת הר"מ והביאו ב"י בא"ח סי' תקפ"ט ע"ש ולפי"ז לדעת ר"ת ודעימיה אה"נ דאפילו נשא בפני רבו יצא לחירות ועפ"ז ניחא מ"ש הטור א"הע סי' ד' בנשא בפני רבו דחוששין לקידושין ע"ש בב"י ועפי"ה ניחא דלענין קדושין חשש לס' ר"ת ודעימיה ועיין למהרש"ך ח"ב בנוספות סי' ד' שנראה מדבריו דהר"מ סובר כדעת ר"ת וליתא אבל קשה בדברי הרא"ש שם בפ' השולח שכתב דדוקא בהשיאו רבו ובהניח תפילין כתב כדעת ר"ת ע"ש

נחזור על הראשונות עמש"ל בשם הירושל' בסוף גיטין דפריך אב"ש דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ע"ד אמאי אצט' קרא דלא יוכל בעלה הראשון וכו' הא אסירה וקיימה ע"ש וקשה מאי פריך נימא דאצט' קרא דל"י בעלה הא' להיכא דנשא אשה ונמצאת אילונית דלא הכיר בה דהא. ודאי אף לב"ש מצי מגרש לה כיון דלא הכיר בה ואין לו' דאילונית לב"ש לא בעיא גט דטעמא מאי דבעיא גט אפילו לא הכיר בה דאין אדם עושה בעי' בעי' זנות כמ"ש רש"י בגיטין דמ"ה ע"ב וב"ש ס"ל בפ' המגרש אדם עושה בעי' בעי' זנות וא"כ לא בעיא גט כלל דהא ליתא דכבר כ' התוס' ביבמות בפ' ב"ש דק"ז ע"א בד"ה טעמא דהיכא דהיו בתחי' דרך נשואין אין עושה בעי' בעי' זנות אפילו לב"ש ע"ש וה"נ דכוותא באילונית וא"כ בעיא גט לב"ש וצ"ל דכיון דבההוא קרא דכי מצא בה ע"ד גופיה כתיב ל"י בעלה הא' משמע דבתר גוונא איירי ובהכי ניחא מאי דמק' אמאי אצט' קרא למיסר גרושה לכהן ת"ל משום זונה עוד מקש' מקרא בפ' אמור ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה ואי זונה היא מיפסלא מתרומה עוד מק' אמאי דאיתא בירוש' ריש סוטה דר"א ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ע ע"ד דהרי תנן בערכין דכ"ג המקדש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידיר הנאה ע"ש והא כי גירש משום ע"ד ל"מ מחזירה גם ל"ל כתובה. ועפ"ה ניחא הכל שפיר דבכולהו אמרי' דאיירי בנודע שהיא אילונית ולא הכיר בה כשנשאה דמצי מגרש לה אפילו לב"ש ולא פריך בירוש' מקרא דל"י בעלה הא' אלא משום דכתיב בההוא קרא גופיה: