מצות כהונה מב

לב"ח לאו הבא מכלל עשה אין בה מדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה דתיבת לו יתירה למדרש לו ולא לב"ח ע"ש ונעלם ממנו גמ' בפ"ק דקידושין דט"ו ע"א דדריש לו לדרשא אחריתי וע"ש עוד בדנ"א ע"ג דתלי לה בפלוג' דרי"ש ור"עק בסנהדרין דנ"ד ע"ב ע"ש וקשה דא"כ בתמורה ד"ל אמאי לא מוקי פלוג' דרבי ורבנן בפלוג' דרי"ש ור"עק

והמש"ל בפ"ג מה"ע דין ג' הקשה למ"ש מהרשד"ם בדעת הר"מ ז"ל דשפחה לב"ח שריא מדאורייתא מדאמרי' בפ"ק דקידושין דט"ו לו בע"כ ואי שריא מדאורייתא ע"כ דקרא דאם אדוניו יתן לו אשה לא אצט' אלא לע"כ דאי מרצונו אמאי אצט' קרא הא היתרה לו ע"ש וי"ל דאצט' אם אדוניו לעבד כהן דבודאי אסירה מדאורייתא משום זונה וכמ"ש הר"מ בפי"ב מהא"ב גבי גויה ה"ה שפחה וכ"כ מהרח"ש ח"ג סי' מ"ד בפשי' ואתי קרא דאם אדוניו למשרי ולעולם מרצונו ובהכי ניחא גם מה שהקשה המש"ל שם מההיא דפ' המניח דכ"ח ע"א דמוקמי' לההיא ברייתא בעבד כהן ואע"ג דחכמים ס"ל בפ"ק דקידושין דכ"א דאין עבד כהן נרצע מ"מ ת"ק דס"ל שם דרוצעין במילת ס"ל דרוצעין אף עבד כהן וכדאי' בירוש' שם דרש ר"י ב"רב המילת הזה נרצע שלא יהיה כהן ויפסל רמ"א אינו נרצע שמא יעשה בע"מ דגזרי' פחות מכרשינא אטו כרשינא וכ' ה' קרבן העדה שם דאף מדברי חכמים י"ל כן דמדרבנן הוא אבל מדאוריי' נרצע ע"ש ועוד אם היה כהן בע"מ ודאי דנרצע לכ"ע וכן י"ל מה שהק' הרב בתי כהונה סי' הנ"ל מגמ' דתמורה ד"ל גבי פלוגתא דתלין שפחתך אצל עבדי ע"ש ובמכילתא בפ' משפטים איתא רי"ש אומר אם בגפו יבא וכו' למה נאמר לפי שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה יכול חובה ת"ל אם בגפו וכו' וי"ל מהיכא ס"ד למי' חובה הא אי לאו אם אדוניו הו"א אסור משום ל"י קדש ולכך אצט' קרא למשרי ומהיכא תיסק אדעתין חובה והמש"ל שם בה"ע כתב דהו"א חובה כדי לקיים לעולם בהם תעבודו ע"ש ותמהני דההיא דמכילתא רי"ש קאמר ליה. ורי"ש ס"ל בפ"ק דסוטה ד"ג לעולם בהם תעבודו רשות ע"ש בגמ' ואולם לפ"ד מהרשד"ם ניחא שפיר דכיון דמדאורייתא שריא ליה לא אצט' אם אדוניו ולכך ס"ד דאתא לחובה ואחר דגלי אם בגפו לרשות שבקי' לקרא דאם אדוניו דדחיק ומוקי אנפשיה דאצט' לכהן או לסיפיה דקרא האשה וילדיה וכו' וע"ש בהמש"ל מיהו י"ל דהוה ס"ד חובה. כדי לקיים מצות הענקה דאם לו מסר לו ש"כ א"מ להעניק לו כמ"ש מהרימ"ט בחי' לקידושין דט"ו ובזה ניחא מ"ש המש"ל בה"ע אמאי אצט' ואף לאמתך ת"ל מדאיתקש עברי לעבריה ע"ש וניחא גם מ"ש. הק"הע דת"ל דקרא סתמא כתיב דכל התורה בלשון זכר נאמרה ע"ש ומה שתי' דקרא אצט' ליוצאה בסי' דמעניקין לה ע"ש עיין להתוס' בפ"ק דקידושין די"ז ע"ש

אמנם הדבר הקשה לס' מהרשד"ם הוא מההיא דאבע"ל בפ"ק דקי' דכ"א עבד כהן מהו שימסור לו רבו ש"כ חידוש. הוא ל"ש כהן ל"ש ישראל א"ד. שאני כהנים דריבה בהם הכתוב מצות יתירות ואסיקנא דשרי ע"ש וא"א דמדאורייתא שריא מאי חידושא וגם פשיטא דבכהן אסור משום זונה כיון דלא התירה התורה כאן האיסור וכבר הוקשה כן להמש"ל ומהרח"ש שם ע"ש והנה בירוש' שם איתא וז"ל אחר דינא דרבו מוסר לו ש"כ ר"א בר"מ בעא קומי ר"א הגע עצמך שהיה קונה כהן א"ל וישראל לא היתר הבא מכלל איסור כר"ש ושוב פשיט מברייתא דאין עבד כהן נרצע ע"ש ופי' הק"הע דמבע"ל ע"כ מהו שימסור לו ש"כ א"ל כיון דהתירה התורה האיסור גבי ישראל גם כהן שרי והשיב לו כר"ש דס"ל כי יסיר לרבות כל המסירין א"כ ה"ה שפחה דאסורה מדאורייתא ושריא רחמנא גבי ישראל וה"ה בכהן אבל לרבנן שפחה מדרבנן הוא דאסירה ולא הותר האיסור גבי ישראל ושפיר מבע"ל אליבא דרבנן אי שרי לכהן ע"ש ולא נהירא לי פי' זה דא"כ מאי פשיט בתר הכי מברייתא נוקמא כר"ש ובעייתו אליבא דרבנן ע"כ נראה דכולה מילתא דר"א והק' ובישראל לאו איסור הבא מכלל היתר לר"ש דקי"ל כוותיה ואח"כ ר"א בר ממל גופיה חזר בו מכח הברייתא דמייתי בתר הכי מבע"ל אליבא דכ"ע וכדאבעי"ל בגמרין ומעתה י"ל דמאי דנקט הגמ' כיון דחידוש הוא נקט הכי לר"ש וה"ה דמבע"ל אליבא דרבנן ומסיק דשרי לכ"ע ועי"ל דד"ז דשפחה לב"ח מדאורייתא שרייא כאן הוא דהשמיענו הכתוב ד"ז מדשרי לעבד וכדהוכיח הר"מ שם בפכ"ד מהל' א"ב וכמ"ש המש"ל שם בה"ע ע"ש וזהו בעיית הגמ' כיון דהשמיענו הכתוב דשרייא מי אמרי' לא שרייא אלא לישראל אבל לכהן אסורה משום שפחה דריבה בהם הכתוב מצות יתירות א"ד ל"ש ומסיק דמקרא מלא דיבר הכתוב ל"ש כהן ל"ש ישראל וא"ת ליתסר משום זונה מיהא י"ל דדוקא בגויה שאינה משומרת הוא דאסירה אבל במשומדת שריא וכמ"ש התוס' במס' סנהדרין דפ"ב ע"א ע"ש וא"ת ליתסר מיהא משום קרא דבתולות מזרע ישראל דמפקי' מיניה בקידושין דע"ח דאפילו גיורת פחותה משתי שנים משום דלא נזרעו בישראל ואפילו במשומרת ליתסר מה"ט וע"ש בתוס' דסנהדרין דאחר שתי' לחלק בין משומרת לאינה משומרת הק' מההיא דקידושין ע"ש וי"ל דס"ל להר"מ כיון דההוא קרא בדברי קבלה מדרבנן הוא דאסירה כמו שנראה שכ"ד רש"י שם בקי' ע"ש בחי' הריטב"א ומ"ש הר"מ בפי"ח מה' א"ב דין ג' הגיורת וכו' ה"ז זונה ואסורה לכהן זונה מדרבנן קאמר וראיתי לה"ה שם שכ' דס"ל לרבינו דגלי קרא דיחזקאל דבכלל זונה האמורה בתורה ע"ש דנר' מדבריו להדיא דזונה דאורייתא ממש היא וק"ל מדאורייתא בתמורה דכ"ט דאביי ס"ל דזונה גויה אינו לוקה הכהן עליה משום זונה והשתא ת"ל מקרא דבתולות מזרע ישראל כיון דלא נזרעו בתוליה בישראל וגלי לן קרא דבכלל זונה וע"ש בתוס' וכיון דלאביי ע"כ דל"א כן מנ"ל לומר דלרבא גלי קרא דבכלל זונה דקרא היא

והנה בסנהדרין דנ"ז ע"א אמרי' כיוצא ביפ"ת מאי היא ב"נ שיחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה ופירש"י עכ"ום בישראל שפ' שיחד ישראל לע"ע ישראל בעכ"ום שיחד עכ"ום שפ' לעבדו ולקחה ישראל בשביה ישראל בישראל דהיינו שפחה חרופה ע"ש והנה הא דהוצרך לומר ישראל בישראל אע"ג דלא קתני לה בברייתא משום דמדלא קתני לה ע"כ דאסור ועוד מי איכא מידי וכו' וכמ"ש רש"י שם בד"ה התרה הוא ע"ש ויש להוכיח דדעת רש"י כהר"מ דשפחה לב"ח מדאוריי' שריא דא"א דאסירא מדאוריי' אמאי אתי עלה מכח שפחה חרופה ת"ל משום ל"י קדש אע"כ מדרבנן הוא דאסירה ולכך כתב משום ש"ח כי