מצות כהונה מ

בדינייהו ומעתה מאי דאמרי' בפ"ב דכתובות מהו לעשות בגרושה כן בשבויה הוא דהקילו היינו כיון דאיסורא דרבנן הוא ולפ"ז במינקת חבירו דאיסורא דרבנן הוא דינו כמו שבויה ולא כמו כהן וזה הפך דברי הריב"ש שכ' במינקת חבירו דאסור בדירה כמו כהן והוכיח כן מדלא קאמר בבעיא דגרושה בשבויה הוא דהקילו משום דמדרבנן ע"ש דלפמ"ש טעמא דשבויה הקילו הוא מהט' גופיה דאיסורא דרבנן הוא ועיין להפר"ח ביו"ד סי' ס"ט סק"מ ע"ש ומ"מ יש לחלק בין שבויה דאסרה חכמים מפני הס' דמ"מ ספיקא הוא ובין מינקת חבירו ודינו של הריב"ש אמת במינקת חבירו דאסור בדירה וכ"נ להדיא מדברי הרשב"א בתשו' סי' תתל"ט גבי הוחזקה לראות דם מחמת תשמיש וז"ל ועוד כיון דהכא אסורה לו עולמית לפירש"י איכא למיחש טפי דאפילו באיסורא דאורייתא חיישי' כדאמרי' בספ"ב דכתובות במגרש את אשתו דלא תנשא בשכגבתו כ"ש בוסתות דרבנן דחיישי' דילמא עבר עליה ע"ש הרי דאדרבה באי דרבנן יש להחמיר טפי

והנה לפמ"ש לעיל דהא דתניא באבל רבתי בש"א המגרש את אשתו לא תדור וכו' דהוא מטעמא דמזהמת ליה ולכך כשלא נשאת מותר לדור צ"ל דבנשאת החמירו אע"ג דמזהמת ליה משום חומרא דאשת איש ובכהנת דהחמירו בלא נשאת אע"ג דמזהמת צ"ל דבאונס מיירי דלא מזהמת ליה כמש"ל והק' כל מגרש את אשתו לא אסור בדירה אלא בנשאת אבל בכהנת יש דאפילו בלא נשאת לא תדור והיינו אם גירשה משום דזינתה תחתיו באונס אבל אם גירש משום זינתה ברצון אפילו בכהנת תדור כיון דמזהמת ליה דאין סברא לחלק בין האיסורין וראיתי להרב עבודת הגרשוני סי' צ"ג שנשאל באשה שנשאת לכהן ונודע שהיא הרה לזנונים מקודם ואמרה שנתעברה מחייבי כריתות אם חייב להוציאה מביתו והשיב דשרי לדור עמו אע"ג דזונה אסורה לכהן משום דמזהמת ליה כיון שזינתה אע"ג דלא זינתה תחתיו אלא מקודם ולמד כן מתשו' הרשב"א דסי' חת"ס שהבאתי לעיל ע"ש ואע"ג דבכהן מיירי כיון דזינתה ברצון וההיא דאבל רבתי בזינתא באונס וכדכתיבנא: וראיתי לסרב שבות יעקב ח"א סי' קי"ט שכתב דלא כתב הרשב"א בשם ר"י דבזינתה תחתיו מותרת לשמשו אלא בלא נתגרשה דכיון דמאוסה היא בעיניו לא בעיל באישות אבל אם נתגרשה אסור והוכיח כן מדתניא באבל רבתי בש"א המגרש וכו' לא תדור אע"ג דמשום ע"ד הוא דמגרש לה לב"ש ע"ש והוא תימא דדוקא בנשאת הוא דקתני לא תדור משום חומרא דא"א אבל בלא נשאת שרי אף דנתגרשה והיינו משום דמאיסה ליה ולא בעיל כלל וכ"ה ללישנא בתרא דפ' הזורק דקי"ל כוותה בראוה שנבעלה אמרי' דבעיל לשם קידושין כיון דחזי' דלא מזהמא ליה ובלא ראוה שנבשלה אמרי' דלא בעיל כלל לב"ש מטעמא דמזהמת ליה הרי דאין לחלק בין בעילה באישות לזנות גם מ"ש בשם עבודת הגרשוני שהתיר גרושה משום זנות בדירה ע"ש להד"מ דלאו בגירש מיירי אלא במאמין בעלה לדבריה אסורה ואין כופין לגרש ולא רצה לגרש או באינו מאמין וליכא תרי רוב דאסורה מס' ולא איירי כלל בנתגרשה ומ"מ נראה דדברי הרשב"א איתנהו אפילו בנתגרשה ומשום דמזהמת ליה ודוקא בנשאת הוא דלא תדור וכמ"ש

ודע דק"ל לדעת הר"מ דפט"ו מה' א"ב דכל חייבי לאוין אין לוקין בבעילה בלא קידושין מהא דתנן בפ' המגרש דפ"ה ע"א הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג וכו' ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירת פסול ואמרי' בגמ' דכל שאין לה עליו קידושין לאתויי שאר חייבי לאוין ע"ש משמע דהוי שיור משום דקידושין תופסין בה ושייר דליהוי א"א לגבייהו דלא תפסי קידושין וכדפירש"י במתניתין ע"ש והשתא לדעת הר"מ למ"ל טעמא דתפיסת קידושין אפילו למ"ד אין קידושין תופסין בח"ל הוי שיור דהא לא היתה אסורה עליהם אלא בנשואין וע"י שיורו של זה נאסרה אפילו בזנות ואין לומר דשיור דזנות לאו שיורא הוא דהא בגמ' שם בעיא דלא אפשי' בחוץ מזונותיך ע"ש ואי איתא ליפשוט ממתני' מדקתני טעמא משום תפיסת הקידושין דאי שיורא דזנות הוי שיור תפ"ל דמשייר זנות וצ"ל דכי אמר ה"א מותרת לכל אדם סתם דעתו של אדם לא מתנה אלא על הנשואין ולא ס"ד לאוסרה בזנות ודוקא באמר חוץ מזונותיך בהדיא הוא דבעי בגמ' ואע"ג דאמרי' בגמ' בלאבא ולאביך דאי בנשואין הני בני נשואין אלא לאו לזנות דוקא באבא ואביך ע"כ דבזנות קאמר אבל באחר דוקא כי אמר בזנות אבל בסתמא נשואין הוא דמשייר ועפי"ז ניחא לי מה שהק' מהריט"א ז"ל בס' ק"י סימן ר"ן לדעת הר"מ דבזנות דפנויה חייב מלת"ק מאי מבע"ל בגמ' חוץ מזונותיך הא אסירא בלא"ה ולא הוי שיור והו"ל כמו עבד ונכרי דקתני מתני' דלא הוי שיור כיון דבלא"ה אסירה מל"ת קדשה ע"ש ולדעת מרן בריש ה"א דדוקא במופקרת הוא דכ"כ הרמב"ם ניחא גם לדעת הרמב"ן דבמיוחדת לפלגש שריא ניחא אכל לה"ה בריש ה"א ובה' מלכים דבכל גוונא אסור קו' הרב נכונה ועפ"ה ניחא שפיר דודאי אף דאסיר בזנות מל"ת קדשה מ"מ אהני שיורו לחייב עליה מיתה משום דהוי א"א לגבי דהאי דמשייר ליה ועבד ונכרי דקתני מתני' דלא הוי שיור אף דמשייר בזנות לחייב מיתה ה"ט משום דסתמא לא התנה ושייר אלא נשואין ועבד ונכרי לאו בני נשואין נינהו ולכך הוי שיור ובהכי נדחה מה שהוכיח ה' שם דאף לדעת הר"מ דאיסור שפחה לב"ח אינו אלא מדרבנן מ"מ עבד לב"ח מדאורייתא אסירה דאי מדרבנן הוא דאסירה אמאי לא הוי שיור ע"ש ועפי"ה אין להוכיח משם כלל דאף דאסור מדאורייתא מ"מ לאו בני נשואין נינהו ותנא בנשואין קא עסיק גם ניחא מה שהקשה ה' שם ע"ד התוס' בפ"ק דיבמות די"ו ע"ב בד"ה קסבר דביאת נכרי בב"י מדאורייתא ביאת היתר היא ובב"ד של שם הוא שגזרו וכ' בתי' בתרא דלא הוי ממזר אלא מדרבנן דנר' דגזירה דב"ד של שם לא מקרי מדאורייתא והקשה ה' ממתני' דהמגרש דלנכרי לא הוי שיור וא"א דמדאוריי' שרייא אמאי לא הוי שיור ע"ש ועפ"ז ניחא שפיר

איברא דבלא"ה נ"ל דלק' דמ"ש התוס' ביאת היתר מדאורייתא ל"ד אלא דר"ל דליכא לאו ומ"ש בתי' בתרא דמדרבנן היינו הממזרות לא הוי אלא מדרבנן דאליבא דר"עק קיימי דיש ממזר מח"ל אבל מחייבי עשה לא הוי ממזר מדאורייתא וקרא דהוציאוה ותשרף לא הוי אלא חייבי עשה ולכך לא הוי ממזר מדאורייתא אלא מדרבנן וכ"מ מדברי התוס' בפ' ע"י דע"ה ע"ב בד"ה ורי"ש שכ' דהוציאוה ותשרף לא הוי אלא עשה אלא שכ' דאין סברא דכר' ישבב