מצות כהונה לט

לא מיפסלא מתרומה דאין זה לאיש זר דבתרומה לא מיפסלא אלא מי שנבעלה לזר אצלה דהיינו הנך פסולים דמני להו שם לעיל דס"ח ע"א וע"ש בגמ' ולדעת הסו' דאיסור פנויה דרבנן הא דאמר ר"א עשאה זונה ע"כ במופקרת מיירי דאיסורא מדאורייתא דודאי מדעשאה זונה ע"כ דמדאורייתא אסורא כמ"ש ה"ה ריש הלכות אישות ע"ש ומדברי התוס' הללו יש להוכיח דס"ל דר"א דאמר עשאה זונה אפילו באקראי מיירי וס"ל דאיסור פנויה מדאורייתא דאל"ה מה ענין מילתא דר"א אמתני' דהתם דבאקראי מיירי

חזרתי על הראשונות מה שתמהתי בריש דברינו ע"ד מרן בכ"מ בפי"א מה"ג דין י"ד מגמ' דיבמות דנ"ו וגמ' דסוטה ד"ז עתה חשבתי דרכי די"ל דדברי מרן דקרא בכל גוונא מיירי בין בא עליה אחר שגירשה בין קודם שגירשה ואין ביניהם חילוק אלא לענין מלקות דאם נשאה אחר שגירשה לוקה דלגבי הא מילתא לא הוי לאו שבכללות כיון דפשטיה דקרא בהכי מיירי אבל בבא עליה קודם שגירשה לא לקי דהו"ל לאו שבכללות וכה"ג. כ' התוס' בפ' כ"ש דכ"ה ע"א גבי דרשא דכל שבקדש פסול ע"ש ומ"מ מודה מרן דעובר בלאו אפילו קודם שגירשה וגם ה"ה י"ל דסובר כן ויש להעמיס דברי מרן הכ"מ בדברי ה"ה

והנה כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהא"ב דין כ"ז וז"ל וכן מי שגירש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי ע"ש וקשה לפמ"ש ה"ה בדעת הר"מ דפנויה אפילו אינה מופקרת קאי עליה בלאו דל"ת קדשה מ"ש דבישראל סגי בדירה חוץ לחצר ובכהן אסור בכל המבוי הא תרוויהו איסורי דאורייתא נינהו ומ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין וכן קשה למ"ש הריב"ש הביאו בב"י סי' קי"ט דבמינקת חבירו נמי אף דאיסו' דרבנן הוא אסור לדור במבוי כדין כהן ע"ש דא"כ בכל אשה אפילו אשת ישראל שלא נשאת אמאי סגי בחוץ לחצר הא בפנויה אפילו להחולקים על ס' הר"מ מודו דאי' איסור דרבנן ואפילו להמתירין הפלגש היינו במיוחדת לו דוקא אבל באקראי אסורה מיהא מדרבנן וגזרו אפילו על יחוד פנויה ועו"ק הא באשת כהן נמי ליכא איסורא דאורייתא לדעת הר"מ שכ' בפט"ו ובפי"ז דא"ח על בעי' בלא קידושין אלא אלמנה לכ"ג וא"כ אשת ישראל ואשת כהן תרוויהו לא אסירי מדאורייתא ואמאי החמירו בכהן לאסור אפילו במבוי טפי מאשת ישראל ולפי מה שהעליתי לעיל בדעת הר"מ דבגמר ביאתו דמחלל זרעו לוקה משום לא יחלל זרעו ניחא אך לפי מה שנראה מדברי ה"ה דככ"ג אינו חייב בבעילה לחוד ק' ואין לומר דנהי דלאו ליכא עשה דקדושים מיהא איכא דאע"ג דמסקי' ביבמות דכ' דליכא עשה דקדושי' באלמנה מן האירוסין מיהו בגרושה חללה זונה איכא עשה דקדושי' דעל כל מאי דכתיב באותה פרשה קאי עשה דקדושין כמ"ש התוס' בפ' אלו מציאות ד"ל ע"א ע"ש הא ליתא דעשה דקדושין קאי אלא יקחו וכיון דהלאו ליכא בבעילה לחוד גם עשה דקדושים ליכא וא"כ לא אסירה בעילה לחוד בלא קידושין מדאורי' כמו אשת ישראל ואין לומר דבאשת כהן חיישי' שמא ישאנה הא ליתא דודאי ל"ח לנשואין דלא שבקי' לים ולא חיישי' אלא לבעי' זנות וכמ"ש מדברי הר"מ שם ונ"ל דיש לחלק דבאשת ישראל אף אי הוי איסורא דאורייתא לא החמירו אלא שלא לדור בחצר דכיון דשריא ליה ע"י נשגאין ל"ח לבעי' זנות כ"כ דאי יצרו תוקפו עליה ישאנה בהיתר ול"ש היתרה ואכיל איסורא אבל באשת. כהן ומינקת חבירו אף דאיסורא דרבנן נינהו החמורר בו כיון שאינו יכול לישאנה עכשיו בהיתר וגס בה וכן גרושת ישראל שנשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה כתב הרא"ש ז"ל בפ"ב דכתובות דכ"ח דאסור לדור עמה במבוי כדין כהן ע"ש אע"ג דליכא איסורא דאורייתא בבעילה לחוד כדאיתא בפ' ע"י והיינו משום דס"ל דאיכא איסורא מיהא מדרבנן וכיון דאין לה היתר בנשואין החמירו בה טפי מגרושת ישראל שלא נשאת ומ"ש הרא"ש אינה כ"א בלאו ר"ל דאפילו ע"י נשואין ליכא אלא לאו והוי כמו גרושה לכהן דליכא. אלא לאו בנשואין וס"ל כדעת הר"מ דבגרושה א"ח אלא בבעילה אחר קידושין ואף למ"ש הר"ן בהלכות שם דגרושת ישראל שנתאלמנה מותרת לדור במבוי עם בעלה הא' כיון דא"ח בבעי' לחוד ע"ש נראה דס"ל דליכא אפילו איסורא דרבנן בבעילת. גרושתו שנתאלמנה למנה דלא מצינו שגזרו בה רבנן אבל אי איכא איסורא דרבנן דלית ליה היתר בנשואין מודה הוא דאסורה כדין כהן כס' הריב"ש ודינו של הריב"ש אמת ודברי הר"מ לפמ"ש ה"ה דליכא איסורא דאורייתא בגרושה לכהן בבעילה לחוד תנא דמסייע ליה להריב"ש איברא דהריב"ש כ' שם דלהסו' גרושת ישראל שנשאת ונתאלמנה מותרת לדור עם הא' במבוי הוא משום דליכא אלא איסור מדרבנן ע"ש

וראיתי למרן בב"י בס"סי קי"ט שכ' סניא באבל רבתי ספ"ב בש"א המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר וכו' בד"א בזמן שנשאת והכהנת אע"פ שלא נשאת ע"ש וק"ל דהא ב"ש ס"ל לא יגרש אדם את אשתו אלא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ אסורה עליו באיסורא דאורייתא ומ"ש מאשת כהן ואף למ"ש הרשב"א בתשו' שהבאתי לעיל דבס' סוטה נמי מגרש מ"מ איכא עשה דונטמאה אפילו בבעילה לחוד כמו שהעליתי לעיל ואסור להחזירה וא"כ הו"ל להחמורי בדירת המבוי כמו באשת כהן ומ"ל איסור לאו מ"ל איסור עשה וצ"ל כיון דהוציאה משום ש"ר מזוהמת ליה ולא בשיל כמש"ל בשם הרשב"א ז"ל דבלא ראוה שנבעלה ל"ח לקידושין משום דמזהמת ליה ולא בעיל וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תת"ס בשם ר"י דזינתה תחתיו יכולה להיות יושבת תחתיו ומשמשתו ול"ח דילמא יבא עליה דכיון דזינתה תחתיו שונא אותה ולא בעיל ע"ש ומכאן הראת לדעת דאפילו בס' זינתה שונא אותה ולא בעי דהא ב"ש ס"ל דמצי לגרש בס' זינתה כמש"ל מתשובת הרשב"א ואכולהו קאמרי ב"ש דמזהמת ליה ולא בעיל ודלא כהב"ש סי' קי"ז שק"ח ע"ש וראיתי למרן בב"י בסי' ז' שכ' דמדברי הר"מ בפי"ח מהא"ב שכ' דטעמא דהקילו בשבויה בדירה ע"י עדים משום דספק הוא נר' דאם יש עדים שזינתה אסור לדור עמו ע"ש וצ"ל דש"ה דזינתה באונס ולא מזוהמת ליה אבל ברצון מזוהמת ליה וכמ"ש הב"ש שם סי' ז' ע"ש וכן מאי דתניא באכל רבתי בכהנת אע"פ שלא נשאת באונס מיירי וכמו שיתבאר לקמיה: והנה מדברי הר"מ שם בפי"ח מה א"ב נראה דטעמא דאמרי' בשבויה הקילו משום דספק הוא וכל הספיקות מד"ס וכיון דס' דאורייתא דלחומרא הוא מדרבנן ע"כ הקילו וכ"נ דעת רש"י בקמא דקי"ד ע"ב בד"ה בשבויה דלא כמהרש"א שם וכ"נ קצת מסוגיא שם דשבויה ואיסורי דרבנן שוים