מצות כהונה לח

לוקה ואם לא התרו בו משלם קנס ע"ש וא"א דבכל ביאת זנות איכא לאו ולוקה הו"ל לפלוגי הכי בכל ביאת זנות דאי התרו משום ל"ת קדשה לוקה ואם לא התרו משלם קנס אע"פ דדוקא במופקרת הוא דלקי ול"ש במופקרת קנס וכ"נ מהגמ' בפ' אלו נערות דל"ב דפריך ורמיני אלו הן הלוקין וכו' ולפמ"ש התוס' שם דס"ד דלקי ולא משלם ואמתני' דהכא פריך וס"ד דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ולפ"ד ה"ה אמאי פריך אמתני' טפי מקרא גופיה היכי מ"ל קנס כיון דחייבי מלקיות שוגגין פטורין וצ"ל לדברי ה"ה דס"ד ממונא משלם מילקא לא לקי וס"ד דמתני' דהלוקין בכל גוונא מיירי אפילו בנערה ומ"מ פשטא דגמ' כדפי' התוס' ע"ש בהסוגייא ועיין להר"מ בפ"ד מה' א"מ דין ח' ולהלח"מ שם ונ"ל להביא ראיה לדעת הר"מ לפי מ"ש ה"ה דפנויה בזנות איכא איסורא דאורייתא מגמ' ר"פ ארוסה דאמרי' בבא עליה ארוס בבית אביה ופריך דכוותא גבי שומרת יבם וכו' והשתא אמאי לא מוקי לה בבא עליה בזנות קודם שקדשה וכן שומרת יבם בא עליה בזנות קודם שקידשה אחיו אלא ע"כ דאיכא איסורא דאורייתא ואינו הוי מנוקה מעון אבל בבא עליה ארוס בבית אביה כיון דלא אסירה אלא מדרבנן מנוקה מעון קרי' ליה ואפילו לדעת הר"מ בה' סוטה דבעי' מנוקה אפילו מאיסו' דרבנן מ"מ התם בר"פ ארוסה אקרא קאי וכמ"ש המש"ל שם ליישב השגת הראב"ד ע"ש ומזה י"ל ע"ד הסוברים שהביא המש"ל דדוקא בביאה שבא אחר הסתירה הוא דבעי' מנוקה דא"כ לוקמה שבא עליה קודם הקידושין וא"ש גם משומרת יבם ואי קשיא אי איתא דפנויה אסורה מדאורייתא א"כ במס' ע"ז דל"ז אמרי' דגזרו על יחוד הפנויה ופריך יחוד דאורייתא ומשני דגזרו ביחוד פנויה ואי פנויה דאורייתא גם יחוד דידה דאורייתא דמדאורי' מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וכבר ראיתי שעמדו ע"ז וי"ל דמדאורייתא לא אסיר אלא חייבי כריתות ומיתות דומיא דבן עם אמו והאב עם בתו דמקרא דכי יסיתך אחיך בן אמך הוא דנ"ל יחוד ועוד דיש לה היתר ע"י קידושין ודומיא דבן עם אמו בעי' וכ"כ התוס' בפ"ק דסוטה ד"ז ע"א בד"ה נידה ע"ש וניחה בזה מאי דאי' למי' בדבריהם כיון דטעמא דשרייא נידה ביחוד משום די"ל היתר מאי יליף מינה ר"י לסוטה דאין לה היתר ועפ"ה י"ל דהכי יליף כיון דנידה שרי' משום די"ל היתר ול"ד לבן עם אמו כ"ש סוטה כיון דבלאו היא ול"ד לבן עם אמו ורבנן אהדרו ליה דקרא לא מימעט אלא עריות דחמירי כוותה ומכאן מודעה דחייבי לאוין לא אסירי ביחוד מדאורייתא דלא כמ"ש הב"ש סי' כ"ב בשם הפרישה ע"ש

וראיתי להכנ"הג בלשונות הרמב"ם דקמ"א ע"ב שהוכיח דהפלגש דשריא היא בקידושין דוקא מדכתי' ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה ואמרי' בירוש' בפ"ב דיבמות אשת חמיו אסורה לו מפני מראית העין וא"ת תורה היא לאיסור הרי דוד נשא את רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו שנאמר ואתנה את נשי אדוניך בחקך ואם איתא שהפלגש היא בלא קידושין היכי מוכח דשריא אשת חמיו דלא היתה בלא קידושין והו"ל כמו אנוסת אביו ומפותת אביו דשריא ושוב דחה דדוקא באנוסת אביו ומפותת אביו שהוא באקראי בעלמא משא"כ בפלגש שהיא מיוחדת לו ע"ש ונ"ל דאין לחלק בכך דא"כ מאי פריך הגמ' בר"פ נושאין וכ"ה בירוש' שם ורבנן האי לא יגלה מאי עבדי ליה ע"ש נוקמיה במיוחדת לאביו אלא ע"כ דאין לחלק בכך גם מה שדחה הכנ"הג דר"י הוא דס"ל דדוד נשא רצפה וכיון דהירוש' אליבא דר"י קאי הא ר"י ס"ל דפלגש בקידושין בירוש' בפ' אע"פ ע"ש לא היה צריך לזה דהרי ר"י אוסר באנוסת ומפותת אביו כדאיתא בר"פ נושאין וע"ש בגמ' ובודאי שנעלם ממנו משנה וגמ' דר"פ נושאין איך שיהיה הנה נתבאר דפלוגתא דרבוותא אי איסור פנויה מדאו' או מדרבנן וגם לדעת הרמב"ם כתב הרמב"ן הביאו ה' כ"מ שם בה"א דבמירחדת לו שריא ומעתה הדר"י למה שהקשי' אמאי לא משני לאוסרה על בעלה בביאת זנות או במיוחדת לו דשריא להמתירין הפלגש ובלא הקינוי היתה שריא דבכל חייבי לאוין א"ח על בעילה בלא קידושין כמ"ש בפט"ו מהא"ב ולדעת הריטב"א בפ' ע"י ודעמיה דס"ל דבכל חייבי לאוין אסור בבעילה בלא קידושין ניחא אבל לדעת הר"מ ז"ל דס"ל בחייבי לאוין א"ח בבעילה לחוד וס"ל דזנות דפנויה שריא מדאורייתא לפ"ד מרן בכ"מ או במיוחדת לו להרמב"ן קשה וצ"ל דמאלמנה לכ"ג פריך דחייב בביאה בלא קידושין כדאי' בפ' ע"י ופ' הרמב"ם ובהכי ניחא מאי דמשני הגמ' שם לאוסרה על בועלה דלכאורה אכתי תפשוט ממזרת ונתינה וע"ש במהרש"א ז"ל ועפ"ה ניחא דמעיקרא ל"מ למיפשט אלא מאלמנה לכ"ג אבל שאר חייבי לאוין מקנין לאוסרן על בעלה בביאה בלא קי' אחר שגירשה

ומן האמור י"ל מ"ש התוס' בסוטה דכ"ו ע"ב בד"ה אבל וכו' הא שמעי' ליה מאלמנה לכ"ג ואפי"ה אצט' קרא ועפ"ה י"ל דהו"א דעיקר קרא דכי תשטה אשתו לא אצט' אלא לגרושה לכ"ה וממזרת ונתינה ליש' דמהני הקינוי לאוסרה על בעלה אחר הגירושין בבעי' זנות וקרי' ביה שפיר ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל ולעולם ליכא דין סוטה אלא היכא דאיכא נטמאה ונטמאה וע"י כל העריות אין מקנין קמ"ל ודע דעפ"ד הר"מ דבכל חייבי לאוין ל"מ אביאה בלא קידושין ניחא מה שהק' התוס' בפ' אלו נערות דל"ב ע"ב בד"ה ורמיני ע"ש גם ניחא מ"ש הר"מ בפ"ד מה' א"מ דין ט' נשא וכו' דבגמ' בתמורה דכ"ט איתא גרושה לכ"ה וכו' ע"ש וע"כ בנשא דבאתנן בעי' ביאת איסור כמ"ש בהרמב"ם וגמ' שם ע"ש וע"ש בכ"מ ואי קשיא להר"מ ז"ל דפנויה מדאורייתא מאי פריך בס"פ בן סורר למ"ד פנויה מאי כולי האי ומ"ל איסור לאו ומ"ל איסור כרת כדאמרי' ביבמות דפ"ב וי"ל דלענין גדר ערוה שאני שהרי מצאנו דיחוד עריות מדאורייתא ויחוד דפנויה לא אסיר מ"ה דמדרבנן הוא דגזרו על יחוד פנויה ועיין להרב המגיה בס' מש"ל בפ"א מהל' יו"ט דין י"ז ע"ש

והרשב"ץ ח"ב סי' י"ט כתב וז"ל ומה שהיה אפשר לטעון בזה היאך אפשר למסור לו שבועה והלא רשע הוא כיון שבא על הפנויה והרי עבר על לאו דלא תהיה קדשה ואין זה טענה שהרי אמרו בפ' אלמנה לכ"ג דאונס ומפתה אינו פוסל בתרומה ואלו היתה ביאתו בעבירה היה פוסל ומ"ש שם אנוסה אסורה כבר פירשי שאינו מ"הת אלא מדרבנן שגזרו על יחוד פנויה ע"ש הרי שכ' בפשי' דאיסור פנויה מדרבנן ולא זכר דעת הרמב"ם וראייתו לא מיכרעא דכבר כ' התוס' ביבמות דס"ט ע"א בד"ה לא דאפילו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה