מצות כהונה לז

ערוה ב"ה מודו דמזהמה ליה ולא בעיל לשם נישואין ולל"ב דפליגי בלא ראוה ופליגי אי אמרי' הן הן עידי יחוד וכו' דב"ש ס"ל כיון דמזהמה ליה לא בעיל ולב"ה בעיל אבל בראוה שנבעלה כיון דראו דלא' מזהמת ליה אמרי' דבעיל לשם נישואין אפילו גירש בערות דבר וכמו שמבואר כ"ז בדברי הרשב"א שם ובדע"ט ע"ש וכל הפו' פ' כל"ב והשתא אי איתא דהלאו דאחרי אשר הוטמאה ועשה דונטמאה ליכא אלא בנישואין אפילו ראוה שנבעלה ע"כ דבעיל לשם בעי' זנות דאי בעיל לשם נישואין עובר בלאו ועשה אבל אי בעיל לשם זנות ליכא אלא איסורא דבעי' זנות דאפילו לדעת הר"מ בריש ה"א דפ' דלוקה משום לא תהיה קדשה ליכא אלא לאו ובכה"ג לא שביק היתרה ואכיל איסורא דכה"ג אמרי' בתמורה דכ"ו בארבעה בהמות לפניו ואמר אלו תחת אלו דאף דג' מהם תמורה הויין ולקי אמרי' לא שביק היתרה וכו' וה"ד לאחולי וכ"פ הרמב"ם בה"ת ע"ש וה"נ דכוותה דכל למעוטי תפלה ש"ד וכ"נ מתשו' הרשב"א שהביא מרן אה"ע ס"סי י"ז דמשם בא'רה דאף לגבי בועל דאסירה וקיימא מונטמאה אמרי' חזקה אין אדם עושה בעי' בעי' זנות למעוטי באיסורא ע"ש וכ"כ בש"הג בפ' מי שאחזו דתקפ"ט דאם גירש אשתו ונשאת לאחר וגירשה וחזר הא' ונתייחד עמה ל"ח לקידושין כיון דאי לשם קידושין חייב מלקות משום מחזיר גרושתו משנשאת אבל אי לשם זנות ליכא אלא איסור דבעי' זנות וליכא מלקות והב"ש בסימן קמ"ט ייחס סברא זו להר"מ והטור דנקטו עד שלא נשאת ע"ש

הן אמת שדבריו תמוהים דהר"מ בריש ה"א כתב דהבועל אשה לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה ע"ש וכ"כ הטור סי' כ"ו ועכ"ל לדעת הר"מ והטור דבעי' זנות קילא להו לאינשי ממחזור גרושתו דכתיבה בהדיא ולקמן ית' זה מ"מ נקטי' דכל למעוטי באיסורא עדיף טפי וא"כ בראוה שנבעלה נימא דלשם זנות בעיל כי היכי דלא נעבור בלאו ועשה דסוטה אלא ע"כ דעשה דונטמאה איתיה אפילו בבעי לחודה בלא קידושין א"כ שקולים הם דאי בעיל לשם קידושין איכא עשה דונטמאה ולאו דאחרי אשר הוטמאה ואי לשם זנות בעל איכא עשה דונטמאה ולאו דל"ת קדשה והלאוין דזנות ודטומאה שקולים בתרוויהו אתו מדרשא ולכך חיישי' לקידושין: וראיתי להרשב"א בתשו' ח"א סי' תקנ"ז שהוכיח דב"ש דבעו דבר ערוה לאו דבעי' שראו עדים שזינתה דא"כ אמאי אצט' קרא דלא יוכל בעלה הראשון לאסור להחזיר גרושתו משנשאת הא אסורה וקיימא ע"ש והתוס' בסוף גיטין הביאו הירוש' שפריך כן ומשני לעבור עליו בב' לאוין מוכח דבסוטה ודאי מיירי אך ראיתי בירוש' שלפנינו דבכל הספרים גרסי' לעבור עליו בל"ת והן הנה דברי הרשב"א אלא שלא הזכיר הירוש' על דל שפתיו ומ"מ אף דלב"ש מגרש בערות דבר בלא עדים מ"מ כולל נמי בערוה בעדים ואכולהו אמרי' בראוה שנבעלה צריכה ג"ב וע"כ דעשה דונטמאה איתיה בבעי' בלא קידושין וכדהוכחנו: ומצאתי להרדב"ז ח"א סי' רע"ז דנשאל בגירש את אשתו משום ש"ר ואח"כ בא עליה אי חיישי' לקידושין ומסיק דצריכה גט ב' משום דאי לשם זנות בעל איכא כולהו איסורי הלאו דאחרי אשר הוטמאה ובעי' זנות וכל מאי דאפשר לתקוני באיסורא עדיף עש"ב וכבר הוכחתי דלאו דאחרי אשר הוטמאה ליתיה אלא בנישואין ומ"מ דינו אמת דאי לשם קידושי בעל איכא לאו דאחרי אשר הוטמאה ועשה דונטמאה ואי בעל לשם זנות ועשה דונטמאה ושקולים הם וחיישי' לקידושין וראיתי למהריט"ץ סימן רמ"ז דכתב בבועל ביו"הכ ל"א אין אדם עושה בעי' בעי' זנות ע"ש וצ"ל שאני יו"הכ דאיסור כרת הוא וכ"כ הריב"ש בסימן ו' בבועל נדה ע"ש אבל בלא"ה אמרי' כל למעוטי באיסורא עדיף כדהוכחנו ובהכי ניחא מ"ש המש"ל ע"ד מהריט"ץ הללו מגמ' דתמורה הביאוהו הרב בני חיי סי' וה' סם חיי בליקוטי' ע"ש ועיין להרב יד אהרן א"הע סי' ל"ח ועיין להתוס' ר"פ ב"ש בד"ה טעמא ע"ש וראיתי להרב בני יעקב דקע"ב סע"ב שכ' בפשי' לפי דרכו דלאו דאחרי אשר הוטמאה בבעל איתיה אפילו בזנות בלא קידושין ע"ש:

והנה בסוטה דכ"ה ע"א אבע"ל עוברת על דת אי צריכה התראה להפסידה כתובתה ופשיט לה מדתנן אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה לא שותות ולא נוטלות כתובה הא קינוי מקנין למאי אי לאוסרה הא אסירא וקיימא אלא לאו להפסידה כתובתה ע"ש וק"ל לפי מה שהעליתי דעשה דונטמאה איתיה בביאה בלא קידושין אמאי לא משני לאוסרה על בעלה בזנות אחר הגירושין ואף דהשתא אסירה וקיימא אהני הקינוי לאוסרה אחר הגירושין דכה"ג משני התם לאוסרה על בועלה ע"ש בפירש"י איברא דהא מילתא תלייא באשלי. רברבי אי ביאת זנות בפנויה אסורא מדאורייתא או לא דהנה הר"מ בריש ה' אישות כתב הבא על אשה ביאת זנות לוקה משום לא תהיה קדשה ובפ"ד מה' מלכים כתב דפלגש אסורה להדיוט וכתב מרן בכ"מ דאזיל לטעמיה דס"ל לוקה מ"ה ע"ש והראב"ד שם בה"א השיג דבקדשה ליכא לא מלקות ולא איסורא לאו והביא ראיה מפלגש ע"ש נר' דמודה מיהא דאיכא איסור מדרבנן מדלא השיגו בה' מלכים וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' רכ"ה בדעת הראב"ד דלא כמור"ם בהגה אה"ע סימן כ"ו ע"ש וכ"נ דעת רש"י במס' יבמות דס"ט ע"ב דאהא דאמרי' התם ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא פירש"י דגזרו על יחוד פנויה נר' דס"ל דפנויה מדרבנן הוא דאסירה וקשה דא"כ מאי קאמר הכא דלהאי התרה וכו' הא בארוס נמי אסור לבעול קודם החופה מדרבנן וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין דארוס שבא על ארוסתו לשם נישואין קני לה והוי נשואה אפילו בלא חופה ולהכי קאמר שפיר דלהאי התרה דאי אמרי' דארוס הוא שבא עליה אז אמרי'. חזקה אין אדם עושה בעי' בעי' זנות ובא עליה לשם נישואין וכ"נ מדברי רש"י בר"פ ארוסה דאהא דאמרי' בא עליה ארוס בבית אביה כתב רש"י בזנות ע"ש ועיין להרב מגלת ספר לאוין דכ"א ע"א מיהו ק"ל דבפי' החומש בפ' חיי שרה בפ' ולבני הפלגשים פירש פלגשים בקידושין בלא כתובה נראה מדבריו דבלא קידושין אסירה מדאורייתא ע"ש בהרא"ם וזה הפך מ"ש מדבריו ביבמות

נקטינן דדעת רש"י והראב"ד דליכא אלא איסור מדרבנן ודעת הר"מ לפמ"ש ה"ה שם ובפט"ו מהא"כ דין ב' דלוקה אפילו בביאה באקראי אך מרן בכ"מ בספ"ב מה' נערה כתב דהר"מ סמך עמ"ש שם דדוקא במופקרת אבל ביאה באקראי אינה אסירא מדאורייתא וכ"נ מדברי הר"מ בפ"א מהלכות נערה דין י"א שכתב ב"כ וחייבי לאוין אם התרו בו