מצות כהונה לה

דלא כרב דמדאורייתא לא חזי ומי הוא זה דסבירא ליה דמדרבנן דילמא פשע דיפסוק הר"מ כוותיה כיון דלא אמר אין שוחטין עט"ש אלא רב ואיהו מדאורייתא קאמר וצ"ל דס"ל להר"מ דרב שמעיה דהוצרך לחזקה דב"ד משום דס"ל אין שוחטין עט"ש דילמא פשע ועפי"ז ניחה מ"ש הלח"מ שם מגמ' דפ' כ"צ בבעיא דרמי ב"ח בכהן המרצה בקרבנותיהן ע"ש דעפ"ה י"ל דהגמ' דקאמר הניחא למ"ד אין שוחטין מדאורייתא קאמר והיינו רב אלא למ"ד שוחטין ר"ש דמדאורייתא שוחטין והר"מ פ' כותיה ומעתה ע"כ דהר"מ פ' כר' ששת דחזקת שליח עושה שליחותו אפילו בדאורייתא דלדידיה ע"כ רב שמעיה אההיא דפסחים קאי ומינה הוכיח דר"ש ס"ל אין שוחטין עט"ש מדרבנן דאי איתא דפ' כר"נ מנ"ל דר"ש ס"ל אין שוחטין מדרבנן דילמא רב שמעיא אההיא דעירובין קאי הן אמת דבסוף ההיא שמעתא דפסחים דאמרי' אצט' סד"א וכו' קמ"ל כדר"ש נר' דאפילו שוחטין עט"ש ולא חיישי' אעפ"כ צריכי לדר"ש מה שלא נר' כן מרישא דשמעתא דפריך א"ה מח"כ נמי ומ"מ מדברי מרן הכ"מ שם בדין א' נראה דס"ל כדעת הר"מ דפוסק אין שוחטין עט"ש דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא מיחזא חזי ע"ש: וראיתי למרן בב"י בח"מ ס"סי קנ"ו שהביא תשו' הרשב"א שנשאל בחייט שרגיל אצל עירוני א' והלך יהודי א' ופיתה את העירוני לעשות הוא מלאכתו בזול אי הוי כמזיק בידים וכו' והשיב דמוחין בידו וכו' ועוד דכל מכירי הוו כאלו באו לידו כדאמרי' מרי' בפ' י"נ וכו' ע"ש והיא בח"ג סי' פ"ג ולפמ"ש. התוס' והמרדכי שהבאתי דבריהם לעיל דטעמא דמכירי כהונה דהוי כאלו בא לידו משום דאסור לחזור בו אין ענין לד"ז גבי גוי אלא בישראל דוקא דכתי' שארית ישראל

חזרתי על המקרא וראיתי דמה שהוכחתי מדברי התוס' דפ"ק דמציעא דבמכירי כהונה א"י לחזור י"ל דלעולם יכול לחזור כמ"ש התוס' בפ' י"נ אלא דהתם בתקפו כהן שאני דבא ליד כהן ובאומר ליתן לחבירו מתנה מועטת דיכול לחזור בו י"ל דאם קדם חבירו ותפס המתנה ההיא א"י הנותן לחזור בו וקצת יש להוכיח כן מגמ' דריש בתרא ד"ג דפריך קנין דברים הוא ומסיק ר"א בהלך זה והחזיק וכו' וכתבו התוס' בהחזיק שלא בפניו ע"ש הרי דבמידי דהיה יכול לחזור בו אם קדם והחזיק אפילו שלא בפניו שוב א"י לחזור וה"נ דכוותא ועיין להרמ"ה שם ע"ש

וראיתי למהר"ץ בתשו' סי' ע' שהעלה דאפילו במכירי כהונה מצי בע"הב לחזור בו וליקנה לצורבא מרבנן או לקרובו ע"ש ולכאורה מדברי התוס' בפ"ק דמציעא שהקשו אמאי אין מוציאין מידו הא יאמר לכהן אחר אני נותן ותי' במ"כ ע"ש נראה דאפילו לצ"מ או לקרובו ל"מ הדר דאי איתא אכתי קשה היכי פסיק ותני המע"ה הא אי איכא צ"מ או קרובו מצי אמר לכהן אחר אני נותן ואולם ע"פ מ"ש י"ל דש"ה דכבר בא ליד כהן ובכה"ג מודה מהר"ץ דל"מ הדר ביה ליתנם לצ"מ או קרובו ועיין להש"ך בס' ת"כ סי' ה' שכתב בפשי' מסברא דבמכירי כהונה יכול בע"הב לחזור בו וליתנה לאחר ע"ש ועיין להמרדכי ר"פ אע"פ במ"ש משם אבי העזרי ובפ' הזרוע דקל"ג ע"א כתב רש"י בד"ה זכי לי וכו' ואע"ג דרבא כהן הוה וכו' מ"מ מנפשיה ל"מ שקיל והתוס' כ' דרבא גרסי' דלא היה כהן ע"ש מתבאר מדבריהם דאפילו במכירי כהונה רשאי ליתנם לכהן אחר ומותר דהא התם במכירי כהונה עסקי' כמבואר שם ואי איתא אפילו הוא כהן ל"מ שקיל דעביד בע"הב איסורא ע"י ואולם לפ"ד מהר"ץ שכתבתי דלצ"מ שרי לחזור כו א"ש:

סימן ל"ב נסתפקתי בהא דדרשי' בפ"ק דיבמות די"א דסוטה ודאי אסורה לבעלה בלאו דלא יוכל בעלה הראשון וכו' אחרי אשר הוטמאה וכן הא דדרשי' במס' סוטה ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל אי דוקא בנישואין הוא דאסירה אבל בזנות ליכא לא לאו דאחרי אשר הוטמאה ולא עשה דונטמאה לא לבעל ולא לבועל ובעודה תחת בעלה פשי' דאיכא לאו ועשה אם מקיימה תחתיו ובא עליה דהרי נשואה היא וכדאיתא בכ"ד אבל סא קא מבע"ל אי אחר שגירשה בא עליה בזנות אי עובר בלאו דאחרי אשר הוטמאה ועשה דונטמאה או לא וכן אם הבועל בא עליה בזנות אי עבר בעשה דונטאה א"ד דדוקא בנישואין הוא דעובר: והנה התוס' בפ' החולץ בדמ"ט בד"ה סוטה הק' נוקמיה לקרא דכי תהיין לסוטה ולבועל ותי' ליה חד תי' דלא כתיב הויה גבי בועל ולא תפסי קידושי' דבועל ע"ש נראה מדבריהם דעשה דונטמאה דגבי בועל הוא בזנות דהא לא תפסי קידושין דבועל ובהא ל"פ ר"עק ורבנן ומ"מ אין ללמוד מזה לעשה דגבי בעל דאף שכ' התוס' בריש יבמות ד"ג דאין להחמיר בבועל יותר מבעל מ"מ לפ"ד התוס' בפ' החולץ מצינו דהחמירה תורה בבועל יותר מבעל לענין תפיסת הקידושין דבבעל תפסי קידושין ודבועל לא תפסי וכ"נ להוכיח דעשה דונטמאה דגבי בועל אפילו בביאת זנות מדאמרי' במס' סנהדרין דמ"א ע"א דפריך אשה חבירה דמיקטלא המ"ל הא יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומשני שזינתה מקרוביה ומדנקט מקרוביה ולא נקט שזינתה מחייבי לאוין דהיינו גרושה לכהן או ממזרת ונתינה לישראל משמע דכה"ג אכתי יכולין לו' לאוסרה על בועלה בביאה בלא קידושין דכל חייבי לאווין אין אסורין אלא בביאה אחר הקידושין וכמ"ש הר"מ בפט"ו מה' א"ב ואפ' דבלא"ה אסורה מכח ביאת זנות מ"מ הפלגש דהיינו מיוחדת לו בלא קידושי' שריא מדאורייתא לדעת הר"מ כמ"ש לקמיה ואכתי המ"ל דמיקטלה הא יכולין לומר לאוסרה לבועלה בביאה בלא קידושין ולכך הוכרח לאוקומי שזינתה מקרוביה דבלא"ה אסירה להו אפילו בביאה בלא קידושי' איברא דלחד קי שכ' התוס' בפ' החולץ דלא תפסי קידושין דבועל י"ל דבחייבי לאוין יכולין לומר באנו להעיד כי היכי דלא תפסי קידושין דבועל אבל לתי' קמא שם דתפסי קי' דבועל ע"כ צ"ל דהא דנקט קרוביה טפי מכל חייבי לאוין משום דבחייבי לאוין יכולין לומר לאוסרה על בועלה בביאה באנו ולא מצי לאוקומה בכל חייבי לאוין ונקט קרוביה שפיר נקטי' דעשה דונטמאה דגבי בועל איתיה אפילו בביאה בלא קי' אבל בלאו דאחרי אשר הוטמאה ועשה דונטמאה דגבי בעל אכתי מספק"ל אי איתיה בביאה בלא שיאין או לא: ומסתברא לי דלאו דאחרי אשר הוטמאה ליתיה אלא בביאה דאחר הקידושין דכיון