מצות כהונה לג

ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא וכ"פ מהר"ם בנתינת מצוה דמוהל וב"ב עכ"ד נר' מדבריו דמכירי כהונה ואמירת בעל הברי חד דינא אית להו דבתרוויהו אסור לחזור בו משום שארית ישראל כדאיתא בפ' הזהב ואם עבר וחזר בו מהניא חזרתו וה"ט משום דהוי כאלו זכו בו משום דמסתמא לא יחזור אבל אם חזר מהניא חזרתו וק"ל דלפ"ד אמאי הוצרכו לאוקומא במכירי ומזכה הרי כבר מילתו אמורה בתחי' ההלואה ונ"ל דס"ל דמתני' מיירי גם בשעדין הפירות לא באו לעולם וכ"מ בירוש' דמתני' מיירי שעדין לא נזרעו ע"ש וכה"ג דבשעת אמירתו עדין לא באו לעולם לית ביה איסורא וכמ"ש הרא"ש כלל ק"ב סי' יו"ד דלא אמרי' דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אלא בשאמר לו בשעה שהדבר בא לעולם ובדבר שיש בו ממש אבל בנותן בנו למולו מותר לחזור בו ואפילו אם אמר לו אחר שנולד הבן הוי דבר שאב"מ ע"ש והמרדכי ס"ל כוותיה בדבר שלב"לע אבל בדבר שאב"מ פליג עליה וס"ל דהו"ל כאלו מקנה לו בנו למולו וכמו שצדד השואל להרא"ש שם ע"ש ולכן ס"ל להמרדכי בנותן בנו למולו אסור לחזור בו והיינו אחר שנולד אבל אכתי קשה לשמואל דמוקי לה במזכה אמאי הוצרך לזיכוי ע"י אחר באמירה בעלמא שיאמר בשעת ההפרשה זה אני נותן לפ' סגי דכיון דאסור לחזור בו הו"ל כדין מכירי כהונה דחד טעמא אית להו וי"ל דדוקא באמר לו בפניו אבל שלא בפניו אינו בכלל שארית ישראל וכו' ולכך מוקי לה במכירי ובמזכה דאפילו שלא בפניו מהני ועפי"ז ניח"ל מה שהק' המח"א בה' שלוחין סי' כ"א דבההיא דפ' הזהב סמכי' אשארית ישראל אפילו באיסור תורה להקל דרשאי ן' לוי לעשות תר"מ על מ"א ואלו בקידושין דמ"ה בההוא דאמר לקריבאי רבא לא סמיך אשארית ישראל ע"ש ועפי"ה ניחא דההיא דאמר לקריבאי שלא בפניו ובהא פליגי אביי ורבא ובלא"ה י"ל דש"ה דמתחי' הוא אמר לקריבאי וע"י שכפאתו הוא דהודה לדבריה ואמר לקריבה וע"ש להריטב"א בחי' איך שיהיה למדנו מדברי המרדכי דאמירת בע"ד ומכירי כהונה חד דינא אית להו ואסור לחזור בו ואם עבר וחזר מהניא חזרתו וכ"ד התוס' דפ' י"נ דקכ"ג בד"ה הכא ע"ש וראיתי להרב במקו' שם שכתב וז"ל במכירי כהונה י"מ כיון דמסתמא לא הדר ביה הו"ל מוחזק וכו' כההיא דישראל שאמר לבן לוי וכו' ומסתברא לן כיון שיכול ב"ה לחזור בו אינו ממונו של זה כלל וכו' ומה שהוא רשאי לעשותו תרומת מעשר על מ"א מידי דהוה התורם משל חבירו ברשות חבירו וכיון דמסתמא לא הדר ביה הרי עשאו ת"מ ברשותו והא דחשבינן הכא לחיים וקיבה מוחזק משום דבמכירי כהונה א"י לחזור בו מעידנא דאתשחיט ומשום דס"ל כר"י דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה כדאמרי' בפ' כ"ה וכו' ע"ש וי"ל במ"ש דטעמא דמכירי כהונה הוי כאלו אתו לידיה משום עשו שאינו זוכה כזוכה דבפ' כל הגט שם עולא הוא דמוקי לה כר"י דעשו שאינו זוכה ואמרי' דמ"ד במכירי כהונה ומזכה לא מוקי כעולא משום דכיחידאה לא מוקי הרי מבואר דמכירי לכ"ע מהני וי"ל דמ"ש הר"ב כר"י ל"ד אלא דרבנן מודו לר"י במכירי דעשו שאינו זוכה כזוכה נקטי' דהדבר במחלוקת הוא שנוי דלדעת המרדכי והתוס' טעמא דמכירי משום שארית ישראל ומכירי ואמירת בע"ד חד דינא א"ל דבתרוויהו אסור לחזור ואם חזר בו מהני ולדעת הר"ב במכירי לא מהני חזרתו ובאמירה מהני אבל אסור לחזור ומהגמ' שם בפ' י"נ נראה קצת כן מדלא מוקי לה באמירה וכ"ש למ"ש הר"ב בש"מ שם ליישב גי' הספרים דגרסי' בקו' הגמ' ראוי הוא דס"ד באמר ליתנה לו ע"ש ואי איתא לא הו"ל לשינויי אלא באתשחיט בחיי אבוהון וא"ש באמירה כדס"ד מעיקרא ומדברי התוס' בפ"ק דמציעא דף ו' בד"ה והא נר' דדעתם דבמכירי כהונה אינו יכול לומר לכהן לכהן אחר אני נותנו ע"ש וראיתי להרב מוצל מאש קצבי סי' י"ט שכתב הטעם שאינו יכול ליתנו לאחר משום דחשדי' ליה דרוצה לעכבו לעצמו ע"ש ולא ראה דברי הר"ב במקו' שכתבתי ועיין לרשב"ם בפ' ח"ה דמ"ו ע"ב שכ' באריסי בתי אבות שאינו יכול להחליפם באריסי אחריני ע"ש

וראיתי למרן בב"י ביו"ד סי' רס"ד שהביא דברי המרדכי שכתבתי והגה"מר דהנותן בנו למולו אסור לחזור בו ואם חזר בו מהני ואח"כ כ' אבל הרא"ש כלל י"ב כתב דיכול לחזור בו ול"מ אלא בתקיעת כף ע"ש והד"מ כתב דגם הרא"ש מודה דאסור לחזור בו ולא איירי בתשו' אלא לענין דאם חזר בו הוי חזרה ע"ש וכה"ג כתב מהראנ"ח ח"ב סי' ע' להסכים דעת הרא"ש לדברי המרדכי דאסור מיהא לחזור בו ע"ש. ותמהני דבתשו' כלל ק"ב שהבאתי לעיל מבואר להדיא דמותר לחזור בו ואין בו משום מחוסרי אמנה דליכא מחוסרי אמנה אלא בדבר שאם הקנה אותו בקנין גמור מהני משא"כ בדבר שלא בא לעולם וכדבר שאין בו ממש באופן דדברי הרא"ש ברור מללו דרשאי ושרי לחזור בו ומ"מ נר' דדוקא בנותן בנו למולו הוא דהוי דבר שאב"מ אבל בנותן בנו לפדותו ממונא הוא ודמי לת"ומ ומודה הרא"ש בפדיון הבן דאיסורא איכא ואם חזר מהני לכ"ע אע"ג דעבר אשארית ישראל וכו' וכ"ז באמירת בע"ד לבד אבל במכירי כהונה פלוגתא דרבוותא היא אי מהניא חזרתו ומן האמור ניחא אצלי דברי ה' החידושי' לא נודע למי מקדושי' בפ"ק דקי' דכ"ט אהא דאיתא התם דאזיל כהן וטריף ממשעבדי הק' איך טריף ממשעבדי הא ממון שאין לו תובעים ותי' דנתן לו הרשאה א"נ במכירי כהונה ע"ש ותמה ע"ד ה' הלכות יו"ט דקצ"ב ע"ד מה הרשאה שייך בזה בדבר שהוא חייב לאחרים ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דכתב לו שהוא נותן לו הפדיון ודינו כמו מכירי כהונה כמו שנתבאר ואזל איהו וטריף

והנה כגמ' שם בפ' כל הגט מוקמי' לברייתא דאיתא התם דהק' מעשר יש לך בידי הילך דמיו אין חוששין שמא עשאו ת"מ עמ"א כור מעשר יש לך בידי הילך דמיו חוששין שמא עשאו ת"מ עמ"א ופירש"י אע"ג דלא מיחסרא משיכה לא קנייה ישראל דבמאי קנייה האי לוי דלקניה לישראל ע"ש נראה דס"ל דע"י אמירה לא קנאו ומאי דיכול לעשותה ת"מ עמ"א אע"ג דלא קנייה ה"ט משום דהוי כתורם משל חבירו ברשות חבירו כמ"ש הר"ב בש"מ בפ' י"נ כנ"ל והריטב"א בחי' שם תמה ע"ד רש"י דא"כ איך יכול לעשותו ח"מ עמ"א הא אפילו במכירי כהונה לא זכה אלא מדרבנן ופי' דאיירי שזיכה לו הישראל בפי' ע"י חצירו דזכה הלוי זכיה גמורה וחוששין שמא עשאו ת"מ קודם שקיבל הדמים דלא נתן לו הרמים באותה שעה ומאי אדפריך אטו ברשיעי עסקינן היינו ר"ל דשקלי דמי על דבר שעשאו כבר ת"מ ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' הזהב מבו' דיכול לעשותו ת"מ עמ"א אע"ג דלא הקנה לו