מצות כהונה לב

חיישינן שמא ע"י קול הברה ששמע הוא שאומר כן. ספק ד' אי חיישי' שמא שמע גוי זה מהרוצחים עצמן וברוצחים עצמן אפשר דבעי' וקברתיו אפי' להחולקים על הר"מ דאמרי' דאמרי בדדמי דיראים לעמוד עד שימות פן יכירו בהם בני אדם ספק ה' כיון שלא הזכיר שם היהודי שנהרג עם מאיר יש לחוש שמא היהודי שהלך מן העיר עם מאיר הלך למ"א ויהודי אחר נתלווה עם מאיר בדרך ואותו היהודי הוא שנהרג עם מאיר

והנה לספק הא' נלמד מתשו' מהרשד"ם סימן פ' שכתב בישראל ששאל לגוי על ראובן והשיבו הגוי מי הוא זה ראובן אותו שנהרג עם שמעון דאשת שמעון מותרת דלגבי שמעון הגוי הוא שהתחיל עש"ב ועוד דאפילו אשת מאיר יש מקום להתירה דלא מיקרי התחלת דברים כה"ג דלא שאל לו להודיעו כלל אלא כמתאונן עליו וכה"ג כתב מהריק"ש בתשו' סימן נ"ג וז"ל בנ"ד סיגנון דברי האיש העברי גם העכ"ום כמתאוננים על הריגתו בדבר פשוט וידוע לכל ואין כאן הגדה כלל לא בשאלה ולא בתשו' שהרי היהודי אמר נבכי על עיאד כדבר הידוע לו בבירור שנהרג ומתאונן עליו גם העכ"ום לא נסתפק וכו' וכפי דעת העכ"ום לא חידש ליש' וכו' וכה"ג הוי בכלל מ"ש הר"מ פי"ג מה' גירושין וז"ל כיצד העכ"ום מסל"ת וכו' וכיוצא בדברים האלו שאין מראין שכוונתו להעיד ה"ז נאמן ע"כ דודאי בנ"ד הדברים נראין שאין כוונת העכ"ום להעיד ולא להסיר הספק כלל ע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין. ולספק הב' כבר כתב מהריב"ל ומהרשד"ם בתשובותיהם שפשטה הוראה בכל ישראל להכשיר גוי מפי גוי ול"ח שמא הגוי הא' לא היה מסל"ת ע"ש

ולספק הג' שכיון שלא הזכיר שם הגוים ששמע מהם אפשר דע"י קול הברה שיצא שמת הוא דאמרו כן הנה מרן בב"י כתב מ"כ בשם רבינו משולם שכל ששמע מפי גוים שנהרג משיאין את אשתו מוכח דלא חיישי' שמא אותם הגוים אמרו ע"י הקול שיצא ומהריב"ל ח"ג סי' פ"ט חשש בנדונו שלא הזכיר הגוי שם הגוים ששמע דחיישי' דשמא ע"י קול שיצא וכן חשש מהר"י סמוט בתשו' מרן סי' ג' אך מרן שם בתשו' כ' דלא חיישי' להכי אע"פ שלא הזכיר שם הגוים ששמע מהם וכן הסכים הרב פני משה ח"ג סימן י"ב ועוד שבנ"ד שאמר שאמרו לו שברח היהודי שיצא עמו ורדפו אחריו ושחטוהו כ"ע מודו דלא חיישי' וכה"ג כ' הפ"מ שם באמרו לו שהרגוהו והשליכוהו לאינדיק דבשלמא על המיתה לבדה אפשר דעל ידי קול שיצא אבל שהשליכוהו לאינדיק מאין הרגלים דבפרט זה ל"ש קלא ע"ש וה"נ דכוותא

ועל הספק הד' אי חיישי' שמא שמע מן הרוצחים הנה מדברי המ"ב סי' משמע דברוצחים חיישי' אך מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ק"י הוכיח דאפילו שמע מן הרוצחים לא בעי' קברתיו ועיין להרב אמונת שמואל סימן: איברא מה שהוכיח מגמ' דספ"ב דיבמות גבי הרגנוהו תנשא אשתו לא מיכרעא דההיא בישראל מיירי וכבר כתב מרן בב"י דלא האריך הר"מ שיאמר קברתיו אלא בגוי המסל"ת אבל בע"א ישראל לא בעי' וקברתיו אך יש להוכיח מגמ' דסוף יבמות. בעובדא דגוי שאמר לישראל קטול אספסתא בשבתא וכו' דלא התירו את אשתו אלא משום דגוי למירמא אמתיה הוא דעבד ות"ל דלא אמר וקברתיו אלא ע"כ דברוצח לא בעי' קברתיו ואפילו לדעת הר"מ דבעי קברתיו רוצח קיל טפי וכצ"ל לתי' הר"י סאגיס ז"ל שהביא מרן וכמ"ש מהרח"ש בקו' עיגונא ע"ש

ועל ספק ה' שלא הזכיר שם היהודי הנה בגמ' בפ"ב דיבמות איתא אבא יודן איש צידן אמר מעשה בישראל וגוי שיצאו לדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב הרא"ש בתשו' כלל מיהא שמעי' דאין אנו חוששין שמא אותו היהודי שיצא נתרחק ממנו ונתלווה עמו יהודי אחר ועל אותו היהודי הוא שאמר שמת אבל מדברי הר"מ אין נר' כן שכתב בפי"ג יצא ישראל וגוי מעמנו למ"א ובא גוי והסל"ת ואמר איש פ' שיצא עמי מכאן וכו' הרי דבעי' שיאמר איש פ' שיצא עמי מכאן וכתב מהריב"ל ח"א סי' ב' וח"ב סי' י"ב דעבדי' עובדא כדברי הרא"ש לפי שראה בדברי הפו' שהביאו דברי הרא"ש לפ' הלכה ולא הזכירו דברי הר"מ הרי דכשאנו יודעים שיצא עמו לא חיישי' דיהודי אחר נתלווה עמו וכ"פ מהרש"ך ותשו' מ"ב סי' מ"ב ודלא כהט"ז ואפילו לדברי הר"מ כתב המ"ב דלאו דוקא ואינו חולק על הרא"ש ועל שלא אמר הגוי שאמרו לו הגוים קברתיו כבר כתב מרן בב"י בשם מהר"י סאגיס דאפילו לדעת הר"מ דמאריך קברתיו דוקא בגוי הנמצא בשעת ההריגה אבל אם הגוי המעיד לפנינו לא נמצא בשעת ההריגה לכ"ע לא בעי' קברתיו ומרן בתשו' סימן ה' קילס את דבריו ואמר שדברים נכונים הם וכ' מהרשד"ם סי' פ' דלא תיק' מהריס הנז' דוקא כשידענו בבירור דהגוי היה בשעת ההריגה אבל מן הסתם תלי' שלא היה בשעת ההריגה ואצ"ל קברתיו לכ"ע נקטי' דאיתתא דא שריא וכן נעשה מעשה: סימן ל"א

נתתי אל לבי לבאר בא' שיש לו בן לפדותו ואמר לכהן א' שהוא נותן לו בנו לפדותו אם יכול לחזור בו וליתנו לכהן אחר אי זכה בו הכהן באמירת האב או לא ואם ת"ל דחזרתו מהניא אי איסורא עבד האב משום שארית ישראל וכו' וכן י"ל במכירי כהונה

הנה יש ללמוד ד"ז מדתנן בפ' כל הגט ד"ל ע"א המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקם מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים ופריך בגמ' אע"ג דלא אתו לידיה ומוקי לה רב במכירי כהונה ושמואל מוקי לה במזכה הרי מתבאר מהגמ' הלזו דמכירי כהונה אית להו זכיה בגוויהו והו"ל כמי דמטו לידייהו דהני כהני ומקיימא בהו מצות נתינה אע"ג דלא מטו לידייהו ואפילו לשמואל דמוקי לה במזכה ל"פ ארב בד"ז והא דלא מוקי לה במכירי משום דמכירי ל"ק וכדאיתא שם בגמ' וכיון שכן נראה דלא מצי לחזור כיון דכבר זכה בו הכהן וגם י"ל מגמ' הלזו דבאמירה בעלמא בלא מכירי ומזכה לא מהני דאי איתא הא כבר א"ל שהוא יזכה במתנותיו ושיטלם בחובו ע"כ דבאמירה בעלמא לא מהני אך ראיתי להמרדכי שם שכתב דטעמא דמכירי כהונה יש להו זכיה משום דכל מ"כ חשיבה מתנה מועטת ואסור לחזור בו כדאמדי' בפ' הזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי יכול לעשותו תר"מ על מקום אחר וטעמא משום דאסור לחזור בו אפילו בדברים וכו'