מצות כהונה לא

שקיבלו עליהם הוראת מרן ועוד דאפילו להרא"ש והטור בכה"ג כנ"ד שכ' בשטר המתנה כתבוה בשוקא וכו' ולא הוי כמתנה טמירתא הוכחה גמורה היא דלמתנה נתכוון כמ"ש הכנ"הג בהגהב"י אות י"ט משם מהר"א גאליקו ע"ש נקטינן דבכה"ג דמתנת בריא לא אמרי' אין לה הפסק ואפילו אם יתברר שהיה ש"מ בשעת המתנה ואפילו כתוב בשטר שהוא מחמת מיתה מ"מ כיון שכ' מעכשיו דין מתנת בריא יש לה ויש לה הפסק וכמ"ש מהר"י אדרבי סימן תי"ד. תורה יוצאה בהינומא שההקדש הנז' שריר וקיים

סימן כ"ט

כתב הר"מ בפ"ך מהל' עדות דין ח' העידו על שורו של זה שהרג את הנפש והוזמו ה"ה לוקין ואין משלמין את הכופר וי"ל אמאי אין משלמין דמי השור שהיה נהרג והיו מפסידין בעליו את השור וכיון דמשלמין אין לוקין וכבר ראיתי להקצה"ח סי' ל"ח סק"ד שתמה כן ע"ש ונ"ל דלק"מ דבריש מכוח תנן מעידין אנו באיש פ' שהוא בן גרושה והוזמו לוקי' והק' א ז"ל אמאי לא משלמי דמי תרומה שהפסידוהו מאכילת תרומה ותי' הריטב"א בחי' שם בשם התוס' דכיון דלא מקיימה הזמה במקצת לענין בן גרושה לא מקיימה תו תורת הזמה וכמ"ש בגמ' ונפסליה לדידיה ולא ליפסליה לזרעיה ומשני בעי' כאשר זמם וליכא ע"ש וה"נ דכוותה כיון דלא מקיימה הזמה לגבי כופר בטל ממנו דין הזמה אבל אין לתי' דלא מחייבי עדים זוממים בדמי השור משום דא"ל הי"ל לערקו לאגמא ולא היו גומרין דינו של שור שלא בפניו ודכוותה אמרי' בקמא דמ"ה ע"א בשור שהחזירו השומר משנגמר דינו דלרבנן אינו מוחזר משום דא"ל הוה מעריקנא לאגמא ע"ש דהא ליתא דעדים זוממין מחייבי אפילו דלא הוו מפסידין בודאי אלא ספק יבואו לידי הפסד שהרי כתב הר"מ בפכ"א מה"ע דין ד' העידו על פ' שהפיל עין עבדו ואח"כ סימא את עינו והוזמו משלמין דמי העבד ודמי עינו לאדון וכתב מרן בכ"מ וז"ל אע"ג שפ' בפ"ד מה' חובל שהאדון אינו משלם אלא א"כ תפס העבד משלמים לו העדים שהרי. הפסידוהו שאפילו יתפוס לא יועיל ודבר קרוב הוא לתפוס וכיון שכן משלמין ליה ע"ש הרי דבכה"ג מחייבי עדים זוממין וכה"ג כ' בס' בשמים ראש בסי' מ"ה שהק' לדעת הר"מ שכ' בפי"ג מה' מלוה דבמלוה בשטר או על המשכון והלוה אומר זמן קדמת לי והמלוה מכחיש ישבע המלוה ויטול ע"י השטר או מן המשכון א"כ במתני' דריש מכות מעידין אנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז מכאן ועד ל"י והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין וכו' ומוקי לה בגמ' במלוה על המשכון או מוסר שטרותיו לב"ד אמאי חייבין עדים שהוזמו הרי לא הפסידו ללוה בעדותן שהרי ביד המלוה לישבע ויטול ותי' דמ"מ חייבין הערים דא"ל הלוה מי יימר דהוה משתבע ע"ש הרי דאפילו דלא הוו מפסדי ליה בודאי אלא ע"י מי יימר מחייבי העדים ובעיקר קו' הכ"ר נ"ל דמתני' מיירי מיירי כשהמלוה א"י הזמן שקצבו ותובע ע"פ העדים דהשתא אי לאו עדותן לא הוה נשבע ונוטל שהרי אין לו תביעת בריא אבל ע"י עדותן הפסידוהו דאפילו להסו' דטוענו ע"פ העד לא מקרייא טענת בריא ול"מ שבועה להכחיש את העד דוקא בע"א אבל בטוענו ע"פ ב' עדים שידעו קצבת הזמן ודאי הוא שנוטל ע"פ עדותן: והנה הרב בית דוד חי"ד בה' ריבית סימן פ"ח. הוכיח מהך מתני' דמכות מדלא נקט להפך שהעדים העידו מכאן ועד עשר שנים והמלוה אומר מכאן ועד ל"י מוכח דבכה"ג אם הלוה עצמו עיכב ולא פרע בזמנו אינו מתחייב לשלם לו כלום דהוי שכר המתנה וכ"ש העדים לא יתחייבו שהרי אם. הם עשו כן לא מחייבי אבל מלוה שחטף מהלוה קודם הזמן חייב לפרוע ללוה ההפסד ולכך בכה"ג דמתניתין חייבין העדים עש"ב

ועפי"ד הב"ד דחיוב העדים משום מי יימר י"ל דנקט מתני' בכה"ג לריבותא לאשמועי' דחייבים העדים משום דיאמר הלוה מי יימר דהוה משתבע מלוה אע"ג דהלוה א"י אי הוה משתבע מלוה ואשמועי' דאפי' בכה"ג חייבים העדים אבל אם העידו לי' שנים דהוו מפסידין המלוה והוא אומר אני ברי לי שאני הייתי משתבע בהא פשיט"ל דחייבי' העדים ולכך נקט מתני' בהעידו לשלשים. יום דאפילו במי יימר דלוה דס' הוא חייבין העדים ועיין בנימוקי לח"מ סי' כ"ט דין ב' שם כתבתי לחלק בכה"ג ליישב דברי מהרש"א ריש מכות והרדב"ז ח"ב סי' תר"ז דל"ק עלייהו ממתני' דמכות דמעידין באיש פ' שגירש אשתו ע"ש גם שם כתבתי עפי"ז ליישב מה שהק' התוס' בקמא. דפ"ט דלא מייתי הגמ' שם ממתני' דמכות. ומייתי מברייתא עש"ב נקטי' דממתני' דמכות אין להוכיח דינו של הרב בית דוד דלעולם מלוה שחטף מעות ההלואה בתוך הזמן אינו חייב לשלם מה שהפסיד ללוה ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' ק"ה ע"ש

סימן ל'

פ' עיגונא במותב תלתא כחדא וכו' ה"ר מרדכי גיז הי"ו העיד בזה הלשון ג'א לצ'ארי גוי א' קאלו ראיתשי מאיר מסכין אלדי ערפ'נא ביבום האש ג'ראלו קאלו אלגוי יאכ'ד פ'יהום אלחק קתלוהו ויקלד מן תקלדהם קאלו מרדכי אחכילי כיף האש ג'ראלהום ג'אובו אלגוי קאלו שמעת אלדי קתלו מאיר פ'י לול ובעדו הרב אליהודי אלדי מעאה וכ'לטו עליה ודבחוהו האד אלעדות אלדי העיר מרדכי גיז ביום כ"ג מרחשון התרי"ו: במותב תלתא כחדא וכו' אתו קודמנא ב' עדים כשרים ונאמנים. והעידו אלדי אנהר אלדי כ'רג' מאיר טייב ומכ'לוף צרפתי מן אלבלאר מה פ'רג'ו כאן וחדהום ומעצ'הם גוי אחר דוקא וקבלנו עדות זו ביום י"ו לחדש טבת שנת התרי"ו עכ"ל ועתה יורה לנו אם אשת מכ'לוף מותרת לינשא

תשובה יש להסתפק בזה טובא ספק א' כיון שהתחיל היהודי לדבר דלא הוי מסל"ת אי הוי מסל"ת לגבי היהודי הב' שנהרג עם מאיר כיון דעל היהודי הב' הגוי הוא שהתחיל לדבר. ס' הב' אי חיישי' שמא הגוים ששמע גוי זה מהם לא הוו מסל"ת א"ד דתלי' בי היכי דגוי זה מסל"ת גם הם מסל"ת ספק הג' כיון שלא הזכיר גוי זה שם הגוים ששמע מהם אי