מצות כהונה ל

מקנה דבשלב"לע אדם מתחייב בדבר שב"לע ע"ש וכ"ש בדבר שלא הוברר דאיתיה מיהא לעולם אלא שלא הוברר אמנם הא ליתא דלא כ"כ הטור אלא במקנה דבר שב"לע למי שהוא בעולם אבל למקנה למי שלב"לע לא מהני אפילו בלשון חיוב וכמ"ש בגמ' בפ"ק דגיטין בשמעת' דמעמד שלשתן דנעשה כאומר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ופריך הקנה לנולדים מא"ל דאפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל אין מקנה לדבר שב"לע וכ"כ מהריב"ל בח"ב סי' כ"ד דאין אדם מתחייב לדבר שב"לע ודלא כתשו' ר"ב סי' י"א שכ' דאשתמטיה דברי הטור דסי' ס' שהרי לא כ"כ הטור אלא במקנה דשב"ל כאמור וכבר תמה עליו הרב בני יעקב דפ"ט והביא דברי הנ"י ביבמות שכ' גבי מזכה לעובר ל"ק דאפילו ע"י שעבוד לא משתעבד ושעבוד וחיוב חדא מילתא היא ע"ש וכן הסכים הרב בית דוד חח"מ מ סימן י"ב מיהו כ"ז במתחייב למי שלא ב"לע אבל במתחייב למי דאיתיה בעולם אלא שאינו מבורר מהני וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ס"ח סי' ט' בשטר שלא כתב בו שם המלוה אלא שכ' בו ששעבד עצמו הלוה לכל מי שמוציא עליו שט"ח זה שיגבה ממנו דמהני וכל המוציא הוא גובה בו והוכיח כן מהגמ' דפ"ק דגיטין דאמרי' נעשה כאומר לו משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ומההיא דשלהי בתרא אני פ' לויתי ממך מנה וממעשה דשאול שאמר האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל להרא"ש דהמחייב עצמו למי שאינו מבורר מהני ומתבאר מדבריו דאפילו אותו דמוציאו מודה שלא ליוה ממנו מעולם איברא דמדברי הרמב"ן והר"ן בשמעתא דמעמד שלשתן נר' דחולקים ע"ז דהרמב"ן כתב דבמעמד ג' יכול למחול שהרי לא נשתעבד כיון דאין ברירה ואינו אלא דהוו שלוחי המלוה והר"ן כתב דא"י למחול דמן הדין זכו כיון דאפשר שחוזר החיוב חלילה על כל העולם ע"ש הרי דס"ל דאין מתחייב למי שאינו מבורר כמו שאינו מחוייב למי שב"לע נקטינן דפלוגתא דרבוותא היא ומהרשד"ם חח"מ סי' ך' כתב דאדם מתחייב למי שאינו מבורר והביא תשו' הרא"ש הלזו ומהרימ"ט חח"מ סימן כ"ג תמה עליו שהרי הרמב"ן והר"ן חולקים ע"ז ונכסי בחזקתם קיימי וכתב עוד די"ל דהרא"ש בתשו' בשי' ר"י אזיל דפ' דיש ברירה אבל בפסקיו בפ' השותפים חזר בו ופ' דא"ב ובפסקיו עיקר ומ"מ לדידן דהולכין אחרי פ' מרן ז"ל בש"ע נקטי' דברי הרא"ש בתשו' שהרי מרן בש"ע סי' ס"א דין יו"ד פ' לתשו' הרא"ש הלזו ואפילו מודה המוציא שלא הלוה לו מעולם דלא כדמשמע מדברי הטור סי' ן' ולזה כוין מרן בב"י שם שכתב ע"ד הטור עיין בתשו' הרא"ש שהבאתי בסי' ס"א ע"ש ואע"פ שמת המתחייב בכה"ג דיש לו נכסים ושעבד עצמו ונכסיו חיובא רמיא על היורשים לקיים דבריו וכמ"ש ה' בנ"י דצ"א ע"א מתשו' מהר"מ שפיטר היורשים מקנס השידוכין שחייב עצמו אביהם מטעם שאביהם לא נתחייב דאנוס שמת וגם מתשו' מהריב"ל דביש לו נכסים או שעבד נכסיו חייבים היורשים ול"ד לשבועה שכתב הריב"ש ז"ל דאין חייבים היורשים לקיים שבועתו ע"ש וכ"ש בנ"ד דאיכא תרתי למעליותא יש לו נכסים בשעת המתנה וחייב עצמו ונכסיו ואע"פ שיש מקום לדחות דל"ד נ"ד לדין זה שפ' מרן לתשו' הרא"ש די"ל דש"ה דיכול לחזור על כל העולם בזאח"ו כמ"ש א גבי מ"ג כמ"ש הנמק"י בסוף בתרא וז"ל שטר שכ' בו שמשתעבד לכל המוציאו כשר ואי משום שלא נתברר וקי"ל אין ברירה ש"ה דכיון דהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם אין כאן דין ברירה ע"ש וכוונתו כמ"ש הר"ן גבי מעמד ג' ואע"פ שמתשו' הרא"ש הלזו נר' דאפילו היכא דלא שייכא טעמא מתחייב שהרי הביא ראיה ממעשה דשאול מ"מ מן הדין שפ' מרן בש"ע אין להוכיח אלא היכא דשייך למי' מתחייב לכל העולם בזאח"ז מ"מ מהרשד"ם סי' הנז' ומהרח"ש סי' קכ"ב ומהר"ם אלשי"ך סי' צ"ז כולם הסכימו כא' שחייב עצמו לכל מי שילוה לפ' או נותן לו סחורה דחייב וסמכו על תשו' הרא"ש הלזו אע"פ דלא שייך טעמא דכל העולם זוכין בו בזאח"ז וכ"ש בנ"ד דנר' דשייך הך טעמא שהרי לא התנה שיבררו עשרה קבועים וא"כ בידם שיבררו עשרה חדשים בכל יום וא"כ הוי כמבורר והו"ל כמי שאמר לכל חכמי א"י ועוד שכ' בו שקיבל עליו סברת יחיד והרי ר"י בעל התוס' ס"ל דיש ברירה וא"כ גם מדין קנין זוכין בו ובפרט דבנ"ד איכא מעליותא דמפי השמועה שמענו והגידו לנו הני שלוחי דרחמנא כי תקנה קדומה ויתד תקועה בע"הק צפת וטבריא ת"ו כל אשר הקדיש איש לשם ת"ח הי"ו מהארצות האלו וקב'ע את קובעיהם מפורש יןצא איש על שמו במספר שמותם לגלגלותם המעות הללו זכו בהם כל החכמים הלומדים בבית ה' וחוזרים חלילה בלימוד בזמנים קבועים א"כ הא ודאי נק' בשם עניים סתם כי יד כלם שוה בהם ונק' בשם כללות עניים ולא נכנס בסוג ברירה כלל בנ"ד ונק' בשם הקדש לכל העניים כגון דא כולם מודים בזה דהא הקדש הקדש גמור

ברם אכתי איכא למישדי ביה נרגא בשטר המתנה וההקדש הלזו שכ' בו שאם לא ישאר זרע מיוצאי יריכו יזכו בו מעכשיו ההקדש שהרי הוי כמי שאמר למי שראוי ליורשו נכסי לך ואחריך לפ' דקי"ל ירושה אין לה הפסק וא"כ אין לאחריך כלום ובכה"ג דאמר אחריך מעכשיו לפ' פלוגתא דרבוותא היא כמ"ש בב"י סי' רמ"ח והמח"א בה' זכיה סימן ט"ל הוכיח מדברי הר"מ דאפילו במעכשיו לפ' אמרי' ירושה אין לה הפסק ממ"ש בפ"ב מה' זכיה אבל הבריא שאמר אחריך וכו' דהרי מתנת בריא כמעכשיו וע"כ בדאמר אחריך מעכשיו לפ' ומינה נידוק הא מתנת ש"מ כה"ג אין לה הפסק ולשון הר"מ פ' מרן בש"ע בסימן רמ"ח וא"כ אין לאחריך כלום בכה"ג אמנם הא ליתא דכ"ז הוא במתנת ש"מ אבל במתנת בריא במעכשיו ל"א ירושה אין לה הפסק וכמ"ש הר"מ ופ' בש"ע כאמור ואע"ג שכתב מהרשד"ם חא"ה סי' קמ"ה ומהרי"ל סי' ע"ב הביא דבריהם הכנ"הג בסי' רמ"ח בהג"הט אות ז' דעת הרא"ש והטור דגם בבריא אמרי' ירושה אין לה הפסק ועפי"ז מה שהוכיח מהרימ"ט ח"מ סימן מ"ח מתשו' הרא"ש כלל פ"א דאפילו בש"מ בעי' משפטי התנאים דלא כמהר"ם אלשיך ז"ל מדכתב בא' שנתן נכסיו לבניו בתנאי ועבר א' מהם על התנאי דהו"ל ירושה אין לה הפסק ובסוף התשו' כתב דבעי' תנאי כפול והרי הא דירושה אין לה הפסק בש"מ דוקא ואפ"ה כ' דבעי' ת"כ עש"ב ליתא שארי הרא"ש סובר דאפילו בבריא אמרי' אין לה הפסק מ"מ נקטי' דדעת הרא"ש והטור דאפילו בבריא איתיה להאי דינא מ"מ מרן בש"ע פ' לסברת הר"מ דבבריא ל"א ירושה אין לה הפסק ובשטר המתנה כתוב בהדיא שהם ממקומות