מצות כהונה כט

אתרוג יכול לצאת בו הואיל ואי בעי מתשיל וכמ"ש בתשו' הנז' ודבריו בתשו' ובגמ' דנדרים יחדיו יכונו ולמדנו דלענין ממונא ל"א הואיל ובידו לאתשולי דלא כהרב אדמת קדש ואין להוכיח דינא דאתרוג מההיא דפ' מרובה כמ"ש מהר"ץ והמש"ל ועמ"ש בנימוקי ביו"ד סי' קכ"ז ע"ש: ך סימן כ"ח

שאלה בגביר א' מן הרמתי"ם מעי"ת בבל יע"א שהקדיש מנכסיו קרקע לפירותיו לי' ת"ח בע"הק טבריא שיבררו האפוטרפוסים שמינה וחייב עצמו ונכסיו בקיום דבר זה והכל היה בקש"ם בדל"ב כמ"ש בשטר המתנה באורך ויצאו עוררין לבטל ההקדש הנז' ושלחו לנו רבני טבריא לעמוד על תוכן ד"ז וזה אשר כתבתי והסכימו עמי כל הדיינין ועל ראשם מו"ה מהרי"ב ש"י וזה החלי בס"ד

הנה בשטר זה כתוב בו קנייה וחיוב שכ' בו שהקנה להם קרקע לפירותיו מעתה ומעכשיו וגם כתוב בו שחייב עצמו ונכסיו לקיום ד"ז ומצד הקנין נר' דתליא בפלו' דברירה וכדאי' בפ"ג דעירובין מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שיעלה בידי מן הכיס לא חלל משום דאין ברירה ודעת ר"ת דאין ברירה בדאורייתא בסוגיא דביצה ודעת ר"י אפילו בדאורייתא יש ברירה דקי"ל כראב"י בנדרים בפ' השותפים כמ"ש התוס' שם וא"כ בנד"ז שהקנה קרקע לפירותיו לעשרה ת"ח שיבררו האפוטרופוסים שמינה לדעת ר"ת לא זכו ולדעת ר"י זכו מעכשיו שיבררו איברא די"ל דאפילו לדעת ר"ת שפ' דאין ברירה זוכים הם משעה שיבררו דלא שייכא ברירה אלא אי בעי' למימר זוכים למפרע אבל מכאן ואילך משעה שהובררו לכ"ע זכו כמ"ש מדברי הריטב"א ז"ל בחי' שם בעירובין באהא דמעשר מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כתב וז"ל פי' חילל מעכשיו קודם שתעלה מן הכיס לכשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה ע"כ הרי מבואר שאם לא יחול החילול עד שתעלה לית כאן דין ברירה ואי קשה לפ"ז מאי פריך שם בגמ' ובר' יוסי דאמר אין ברירה מהא דתניא מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס רי"א מחולל ומאי פריך נימא דר"י דאמר מחולל היינו משעה שתעלה י"ל דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עליה והרמב"ם בפ"ד מה' מע"ב דט"ו כ' וז"ל האומר מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ה"ז חילל והוא תימה דהא פ' בכ"ד דבדאורייתא אין ברירה וכבר עמד ע"ז מהרי"קו הביאו מרן בכ"מ ותי' דהמעשר מחולל מעכשיו בלא דין ברירה והוו כולהו סלעים ס' מעשר וכשהעלה הסלע מן הכיס הותרו האחרים דאמרי' זהו הסלע שאמר דהא אמר כשתעלה והגמ' עדיפא מינה משני משום דמסייעא ליה הסיפא עכ"ד וזה תימה דא"כ מ"ט דרבנן ועוד לפום מאי דאפכה הגמ' ואמר ר"י לא חילל ע"כ דשייכא ברירה בכה"ג ע"כ נר' עיקר בישוב דברי הר"מ כמ"ש מהרי"קו בראש אמי'ר דמ"ש הר"מ ה"ז חילל היינו מכאן ולהבא משעה שתעלה ואין כאן ברירה ועפי"ז י"ל מ"ש התוס' שם בד"ה אלא שהקשה אמאי לא פריך אטעמא דברירה מב' רימונים די"ל דמאי דפשיט"ל להגמ' דבב' רימונים מהני היינו מכאן ולהבא ואי טעמא משום דבעי' שיהיו ניכרים אפילו מכאן ולהבא לא מהני דבעי' ניכרים בשעת קריאת שם ואי קשיא מדאמרי' בפ"ג דגיטין הריני בועלך ע"מ שירצה אבא רש"א רצה האב מקודשת ומוכחי' מינה דר"ש אית ליה ברירה והרי התם א"צ לקיומו של דבר מעיקרא ונימא מקודשת משעת רצוי האב קאמר וי"ל דמ"ל להגמ' דסתמא קאמר ואפילו רצה האב אחר מיתת הבן ולענין ליזקק ליבם ובכה"ג בעי' קיומו ש"ד מעיקרא ועפי"ז ניחא מ"ש הר"מ בפ"ז מה"א ע"מ שירצה אבא ויאמר הן רצה האב מקודשת ותימה דהא הר"מ פ' דבדאורייתא א"כ והר"ן שם בגיטין כתב משם הרמב"ן דלמאי דקי"ל א"ב ההיא דע"מ שירצה אבא ע"מ שלא ימחה אבא היא ולדברי הר"מ דבאומר הן קאמר קשה ועפי"ה ניחא דבחיי הבן מיירי הר"מ כדמוכח מדבריו שם ומקודשת מכאן ולהבא דלא שייכא בדין ברירה וכ"מ להרשב"א בח"ב סי' פ"ב בכללא כייל דלא שייכא ברירה בדבר דסגי לן בקיומו של דבר מכאן ולהבא עש"ב איברא דברי הרשב"א ז"ל סתראי נינהו דבח"ד סי' קנ"ג כתב בעשתה שליח וחזרה ועשתה שליח ואפילו עשרה בזאח"ז או עשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט לא' מהם מגורשת דל"ש בכה"ג ברירה תדע לך דהא כתיבת הגט בעי' ברירה כדאיתא בפרק כל הגט אמר כתוב גט לאיזו שארצה אגרש בו פסול ואלו בשליחות כתיבתו והולכתו לא' אין ברירה כדאי' בפ' האומר כולכם כתבו כל חד מנכון חתומו ול"א א"ב אבל אם אמרה כל מי שירצה הבעל מכם ליתנו לו יהיה שלוחי לקבלה נאמר בזה א"ב כענין באיזהו שארצה אגרש בו והרי הוא כמבואר דדברי הרשב"א סתראי למ"ש בח"ב שהבאתי:

נקטינן דדבר שאינו רוצה בקיומו של דבר מעיקרא אלא מכאן ולהבא לכ"ע מהני וכן ראיתי להרב שאגת אריה סי' צ"ג שכ"כ מסברא דנפשיה וכ' דההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא בעי' לקיומו של דבר למפרע משום דבשעת רצוי ליכא ביאה דדוקא קידושי כסף הוא דאמרי' דמקודשת מכאן ולהבא עש"ב והנ"ב חא"הע סי' צ"א כתב באומר כל מי שיבחר פ' יהיה שלוחי דלא שייכא ברירה כיון שהוא מכאן ולהבא והן ולאו ורפיא בידיה ע"ש וכבר נתבאר דהדין דין אמת דבכה"ג לא שייכא ברירה ומעתה בנ"ד שהקנה קרקע לפירותיו למי שיבררו האפוטרו' י"ל לכ"ע מהני דמשעה שיבררו זוכים הם משעת הברירה ואילך שו"ר דהא ליתא כיון שמת הנותן קודם שיבררו לית להו זכייה אחר מיתה דכבר זכו היורשים וכמ"ש הנמק"י בפ' מ"ש אהא דאמרי' ירושה אין לה הפסק הק' הרמב"ן א"כ היכי מהניא מתנת ש"מ בתנאי הא אין זוכין אלא עד שיקיים התנאי ובאותה שעה כבר זכו היורשים ותי' דשאני תנאי דזוכין הם מעכשיו ומקיים התנאי ואזלי ואה"נ דאם אומר הש"מ שיקנו אחר ל"י ומת לא מהני דכבר זכו בו היורשים וירושה אין לה הפסק ע"ש מעתה כיון דצריכין אנו לקיומו של דבר למפרע תליא בפלוג' דרבוותא דברירה ונכסי בחזקת יורשים קיימי ואין מוציאין מידם וכן הסכימו מהרימ"ט סי' כ"ב והמח"א ה' צדקה סי' י"א דנותן למי שיבררו האפוטרופ' לא קנה כ"ז כתבתי מצד הקנין ועפי"ז י"ל עמ"ש מהר"ש ן' חסוו בס' משפטים ישרים סי' ן' ע"ש ומהרד"ך בית ל': אבל מצד החיוב שכ' בשטר שחייב עצמו ונכסיו לקיומו של דבר לכאורה נראה שנתחייבו הנכסים אע"פ שעדיין לא הובררו עשרה ת"ח שהרי אפילו בדבר שלב"לע כתב הטור סי' ס' אע"פ דאין אדם