מצות כהונה כח

ואין השותפין מחזיקים זע"ז ע"ש הרי דפשיט"ל דגם בדבר מצוה אין השותפין מחזיקין זע"ז ולתשובתו אני מצפה וללמוד אני צריך וש'

אני אבר"ך ס"ט סימן כ"ו

כתב הר"מ ריש ה' תמורה למה לוקין על לאו דתמורה והרי לאו שבה ניתק לעשה וכו' שאין לאו שבה שוה לעשה שהרי הצבור והשותפין אין עושין תמורה אע"פ שהם מוזהרים שלא ימירו ע"ש מתבאר מדבריו דהיכא דהלאו כולל והעשה פרטי אין כח בעשה לנתק הלאו אפילו היכא דמתקיים העשה וראיתי להמש"ל בפ"ג מה' מ"ול דין ב' שהקש' ממ"ש הר"מ שם דאינו לוקה על לאו דחבלה מפני שהוא ניתק לעשה שנאמר השב תשיב לו את העבוט כבא השמש ע"ש והרי הלאו כולל עני ועשיר ואינו לוקה אפילו החבלת עשיר הפך ממ"ש בה' תמורה ונראה דאי מהא ל"ק דשאני חבלה דעשיר דאפשר שיעני ויבוא לכלל ניתוק אותו הלאו עצמו דעשיר והוי גם העשה כולל דאף בשעת החבלה היה עשיר מ"מ כשיעני ויצטרך לו חיוב העשה רמי עליה ולא אזלי' בתר שעת החבלה ול"ד לתמורה דאותו קרבן שעשו בו תמורה הצבור והשותפים לא אתי לכלל עשה כלל מיהו הא ק"ל ממ"ש הר"מ בפכ"א מהל' נערה דין ז' וז"ל אע"פ שנאמר באונס לא יוכל לשלחה כיון שקדמו עשה ולו תהיה לאשה ניתק לעשה לפיכך האונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר ואינו לוקה וכו' מתה גרושתו וכו' או כהן שאסור בגרושה ה"ז לוקה ע"ש וכפי מ"ש בהל' תמורה גם ישראל הי"ל ללקות דלא הוי ניתק כיון דהלאו כולל כהן וישראל והעשה פרטי בישראל דוקא לא מינתק וי"ל דש"ה דהניתוק לעשה ע"י מעשה דהחזרה והוי ניתוק גמור משא"כ בתמורה נמצא ג' חילוקי דינין בענין שו"ר דלא ק"מ מאונס דשא"ה דגם העשה אפילו הכהן כ"ז שלא גירש דלו תהיה לאשה והוא עיקר העשה אלא היכא דגירש ל"מ לקיים העשה

סימן כ"ז

מי שקנה אתרוג מהודר בדמים יקרים ובא חבירו ופיסלה לו אי מצי פטר נפשיה באתרוג פחות ממנו. מהר"ם מינץ סי' קי"ג הוכיח מגמ' בפ' מרובה דע"ח דמצי פטר נפשיה דאמרי' הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו אי מצי פטר נפשיה בכבש הדר פשטה דמצי פטר נפשיה ע"ש והמש"ל בפי"ז מהל' מע"הק דין ז' דחה דהתם ליכא דררא דממונא דקי"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום אבל גבי אתרוג איכא דררא דממונא דמצי א"ל אני הייתי מוכר אותו ולוקח אתרוג פחות ממנו נמצא דהפסידו ממון ע"ש וכן דחה מהר"ץ בתשו' סי' ק"ך ע"ש והרב אדמת קדש חח"מ סי' ס"ד כתב דגם בההיא דמרובה איכא דררא דממונא שהרי קי"ל כב"ה בב"ב דק"ח דיש שאלה בהקדש וא"כ יכול לומר לו הייתי נשאל על ההקדש והייתי מביא כבש לעולתי ושפיר הוכיח מהר"ם מינץ דינו דאתרוג מההיא דמרובה והרב נחפה בכסף חח"מ סי' י"ב דחה דמיירי שלא מצא פתח לנדרו וכ"מ מדלא קאמר הגמ' אלא א"ד דמ"ל ליה בעינא למעבד מצוה מן המובחר ול"ק משום דמצי למוכרו ע"ש וק' דהא אמרי' בנדרים דכ"ב פותחין בחרטה וכ"פ כל הפוס' וא"כ יכול לישאל ע"י חרטה ובידו להתחרט על נדרו ואפילו למה שהוכיח המח"א בה' צדקה סי' ה' דנדרי הקדש צריך פתח היינו לעקור ההקדש מכל וכל אבל לישאל עליו לעשות אותו חולין וחוזר ומקדיש אחר במקומו יכול לישאל ע"י חרטה וכמ"ש המח"א שם דה"ט דתרומה קרי לה בגמרא בנדרים דבר שיל"מ מפני שיכול להתירה ע"י שאלה לחכם ול"א שמא לא ימצא פתח משום דתרומה כשישאל עליה ותצא לחולין אינו עוקרה מכל וכל אלא חוזר ומפריש אחרת במקומה ולכך סגי בחרטה ע"ש וה"נ דכוותה גבי הקדיש שור דיכול לישאל עליו ע"י חרטה כיון דאח"כ יפריש כבש במקומו ולא יעקור ההקדש מכל וכל וא"כ כיון דסגי בהחרטה ע"כ דהא דלא קאמר הגמ' צד זה דהייתי מוכרה בדמים יקרים משום דלא הוי היזק בודאי דשמא לא ימצא קונים ול"ד לדינא דגרמי ומינה למדנו לדין דאתרוג שפיר איברא דנר' פשוט דל"מ פטר נפשיה בכבש אלא אי ניתר ע"י פתח אבל אם ניתר ע"י חרטה צריך להפריש אחר במקומו כמו הראשון וה"נ בתרומה כי אמרי' דניתר ע"י חרטה צריך שיפריש כשיעור שהפריש בתחי' ולא סגי בחטה א' פוטרת את הכרי דכיון דטעמא דמהניא ע"י חרטה משום דיחזור ויפריש במקומה ודאי דבעי' דליכא פסידא כלל וכן הוכחתי בחי' בפ"ק דנדרים מדברי הר"מ ועפי"ז ישבתי מא שהק' מהרש"א ז"ל בס"פ הא"מ דח"ן ע"ב ע"ש וא"כ גבי הקדש נמי אינו ניתר ע"י חרטה אלא דוקא כי חוזר ומפריש שור כמו הראשון ואע"ג דהתוס' שם בפ' מרובה כתב דבעליו פשיטא דמצי פטר נפשיה בכבש היינו אי נגנב אבל בניתר ע"י חרטה ל"מ פטר נפשיה בכבש וא"כ אין ללמוד משם דין דאתרוג די"ל דבאתרוג שאני דאיכא דררא דממונא

וראיתי מי שהוכיח דלא מצי למי' מידי לישאל על נדרי כמ"ש ה' אדמת קדש מדאמרי' בנדרים דפ"ה דכהנים נהנים לי יטלו ע"כ אע"ג דט"ה ממון משום דלא חזיא אלא לכהנים והוא אסרה על הכהנים שויה עפרא בעלמא וכתב הר"ן בשם הרשב"א דמכאן יש ללמוד דמי שאסר פירותיו על עצמו יכולין אחרים ליטלם ממנו בע"כ ע"ש ואי איתא אמאי יטלו בע"כ ליתא להו אכתי ממוני הוא דבידי לישאל עליו אלא ע"כ כ"ז שלא נשאל עליו לאו ממוניה הוא ויטלו בע"כ וא"כ בגנב שור עולה דחבירו נמי אע"ג דבידו לאתשולי כ"ז שלא נשאל לא מחייב ליה שור ומצי פטר נפשיה בכבש עכ"ד איברא דדברי הרשב"א סתראי נינהו דבח"ד סי' ר"ב הק' בההיא דכהנים היא הואיל ואי בעי מתשיל והוי דידיה וקתמהנו מיניה באיסורא ותי'. משום דלא אמרי' הואיל אלא אי חזיא השתא לשום אדם אבל תרומה לזרים לא חזיא והוא אסרה על הכהנים ע"ש וא"כ באוסר פירותיו ע"ע אמרי' הואיל דהא חזיא השתא לאדם אחר וא"כ באוסר פירותיו ע"ע לא יטלו אחרים בע"כ משום הואיל הפך מ"ש הר"ן משמו מיהו נראה פשוט דדוקא לענין איסורא הוא דאמרינן הואיל אבל מ"מ יכולין ליטלה בע"כ וכ"מ מדבריו בתשו' הנז' דלא הקשה גבי תרומה אלא משום איסורא דאסור ליהנות ממנו ולא הקשה אמאי יטלו בע"כ וא"כ שמעי' דלענין ממונא לא אמרי' הואיל דהשתא מיהא לאו ממוניה הוא ואה"נ דבאוסר פירותיו ע"ע והיה בהם