מצות כהונה כז

באית ביה ד"ח איירי נקטי' דבנחית לפלגא אפילו יש בה ד"ח אין לו חזקה וכדעת הרי"ף והר"מ והעיטור וכמו שסתם מרן בש"ע וא"כ בנ"ד יראה דאין לו חזקה וכ"ז בשותפים אבל באחין כתב הטור בשם בעל העיטור דאחים אינם כשותפים ומחזיקים זע"ז משמע דאפילו אין בו ד"ח מחזיקים זע"ז מיהו מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י שם מחו' ב' נראה החולק ע"ז דאפילו באחים דוקא ביש בהם ד"ח ומחזיק בכולה ע"ש והרב לחם רב סי' קט"ו תמה ע"ד העיטור וכ' דבע"הע לא מיירי אלא בנכסים שקנו אבל בנכסים שירשו מודה דדינן כשותפין וכבר כ"כ הפרישה אלא שכ' דמסידור לשון. הטור אין נראה כן ע"ש ובסי' קל"ה שם הובאה תשו' מהרשד"ם וכ' דיחיד הוא העיטור בס' זו ומ"מ כיון שהטור לא הביא חולק עליו יכולין לעשות ממנה סניף ומהרח"ש ח"א סי' כ"ד הביא לשון העיטור בדפ"ו שכ' להפך דאחין דינם כשותפין וכ' שנר' שט"ש נפל בדברי הטור ע"ש וכן הסכים הרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ט להלכה דאחין דינם כשותפין עש"ב ומהרש"א ז"ל בס' מש"דר דקנ"ז ע"ג כתב דמדלא חילק מרן בש"ע בין אחים לשותפין נר' דדעתו לפ' כהרשב"א ע"ש הרי נתבאר דנקטי' להלכה דאחים דינם כשותפין ואין להם חזקה בדבר דלית ביה ד"ח או בדבר דאית ביה ד"ח ונחית לפלגא ודוקא בדאית ביה ד"ח ונחית לכולה הוא דמחזיקין זע"ז

ואכתי פש גבן לבאר אי אמרי' דכ"ז בשותפין עצמן אבל בבניהם יש להם חזקה וכדאמרי' מרי' בבן אריס דיש לו חזקה אע"ג דאביו אין לו חזקה וכדאי' בפ' חזקת דמ"ז אריס ואומן א"ל חזקו ביניהם יש להם חזקה בן גזלן אין לו חזקה בן בנו של גזלן יש לו חזקה מיהו הא ליתא דבגמ' שם פריך אי בא בטענת אביו אפילו אומן ואריס נמי דלא טעני' ליורשים טענה דל"מ אביהן למטען אי בטענת עצמו אנא זבנתא מינך אפילו בן גזלן נמי ומוקי לה בגמ' בבא בטענת אביו ואמרי עדים בפנינו הודה לו המערער לאביו שמכרה לו בן אריס ואומן י"ל קושטא קאמרי אבל גזלן אי לא דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור והתוס' גרסי בפני הודה לאביו דנאמן מגו דאי בעי אמר מינך זבנתא הרי דבבניהם נמי אין להם חזקה בבא בטענת אביו אלא אי אמרי עדים או הוא בפני הודה לו אבל אי לא אמר מידי גם בן אומן ואריס אין להם חזקה דלא טענינן ליורש מילתא דל"מ אבוהון למיטען

אמנם פש גבן לבאר בבן בן השותף דלכאו' דמי לבן בן הגזלן דיש לו חזקה דטענינן להו שאביו דהיינו בן הגזלן קנאה ממנו דהא אבוהון דהיינו בן הגזלן מצי טעין זבנתה ממך וכפי' רשב"ם אבל התוס' שם בד"ה פעמים לתי' בתרא כ' דטענה דלא שכיחא ולא טעני' ליורש וטעמא דבן בן הגזלן משום דמיירי דא"ל בפני הודה דומיא דרישא וע"ש במהרש"א ז"ל ונראה שלזה כיוין מור"ם בהגה סי' קנ"ב שכתב בן בנו יש לו חזקה אפילו דמרן שם כתב דין זה בהדיא אח"ז דכתבו מור"ם קודם דין הודה לו שכתב מרן בש"ע להשמיענו דדין בן בנו אפילו לא אמר בפני הודה לו יש לו חזקה דטעני' ליתמי בכה"ג וכפירשב"ם ותי' קמא של התוס' וא"צ למ"ש שם הסמ"ע ע"ש וא"כ בנ"ד בבן בן השותף הדבר במחלוקת הוא שנוי דלפירשב"ם והתוס' בתי' קמא יש לו חזקה ולהתוס' בתי' בתרא אין לו חזקה מיהו הא ליתא דדוקא בבן בן גזלן הוא דטעני' דאביו קנאה ממנו משום דאביו לאו גזלן הוא ואלו אביו קיים הוה טעין שמכרה לו ומהימן במגו דאי בעי אמר מינך זבנתה אבל בבן בן שותף לא טעני' ליה שהרי אביו ל"מ טעין דליכא מיגו דהא ל"מ למי' מינך זבנתה אאא תחת אביו והוא עצמו שותף במקום אביו ומייי ייעשה חייא סי' ב' והביאו הכנ"הג סי' קנ"ב דבשותף אפילו אמר בפני הודה לו לא מהני דדוקא בבן אריס ובן אומן דלא קם תחת אביו נאמן לומר בפני הודה לו מיגו דאי בעי אמר מינך זבנתה אבל בבן שותף קם תחת אביו שגם הוא שותף ול"מ אמר מינך זבנתה וליכא מיגו ע"ש ומינה שמעי' לבן בנו של שותף דלא טעני' ליורש כיון דאביו ל"ל מיגו דמינך זבנתה כיון שגם הוא קם תחת אביו נקטי' דבעל עליית ששי ל"מ ליה חזקת אבהתיה ויכולין שאר המוחזקים לחלוק ביניהם כל העליות ע"פ חזרת חלילה: אני אבר"ך ס"ט נ"ל לענין זכיה במצוה אפילו שותפין מחזיקי' ע"ז שהרי אפילו בחזקה דעלמא כל דבר שמקפיד עליו והלה שותק הוי חזקה ואע"ג דלא קי"ל בזה כהרמב"ם דס"ל הוי חזקה לאלתר מ"מ בחזקת ג"ש הוי כמבואר בס"סי ק"ם וא"כ מצוה דכ"ע קפדי לזכות בשלו לא יניח לחבירו לזכות במצוה שלו והוא יהיה בטל מצותה מצוה ודאי הוי חזקה ואפילו שותפים כנ"ל: הצעיר ישועה בסיס ס"ט ראיתי לרום כ"תר מה שיצא לידון בדבר חרש דבמידי דמצוה קפדי אפילו שותפין והריני דן לפניו בקרקע דאלו אין שותפו נוטל מצוה אחרת כנגדו היה מקום להסתפק בזה. אבל בנ"ד שכל אחד מהשותפין זכה במצוה א' שהיא תדירה אפילו ביו"ט אע"פ שעליית ששי הוא מקודש מ"מ תדיר ומקודש כ' הר"מ דתדיר עדיף ועוד שעליית ששי מקודשת מכל העליות ליודעי חן דוקא ואדרבה מנהג קדום בכל בתי כנסיות שמכבדין. לאדם גדול בעליית שלישי ואלו היורשים כולם המונים מראשם ועד סופם ועוד דנר' פשוט דאפילו רום כת"ר מצדד אצדודי דיש להסתפק בדבר ולא יחליט הדבר לודאי א"כ נחזי אנן בנ"ד היורשים הם המוחזקין וכמ"ש הרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ט דצ"ב ע"ב באחין שירשו ד' בתים והחזיק א' מהם בבית הגדולה שני חזקה שהביא פלוג' דרבוותא בהחזיק בפלגא אי הוי חזקה וכתב וז"ל ולענין הדין נר' דאין חזקתו חזקה דכיון דבחלוקת הוא שנוי נוקי ארעא בחזקת האחין דהיינו מרא קמא גם הכנ"הג בס"סי ק"מ כ' בפלוגתא דרבוותא בשותפי' אי מחזקי בהעמדת בהמה או צריך עשיית מחיצה כתב בשם הראד"ב ומהרש"ח כיון דפלוג' דרבוותא יכול המוחזק לומר קי"ל כהרי"ף והר"מ דאין מחזיקי' אלא בעשיית מחיצה וא"כ כיון דהיורשים נק' מוחזקי' אין להוציא מידם מס' ועוד דבנ"ר שהם יורשים ואין טוענין בריא הרי לדעת התוס' בפ' חזקת לחד תי' והבאתי דבריהם בפ"ד ששלחו לו דכל כה"ג אין טוענין ליורש גם נזדמן לפני לפי שעה ס' אמת ליעקב למהר"י אלגאזי ז"ל וראיתי לו בדיני מצות ס"ת אות י"ב ביחידי שהחזיק שיקראו בס"ת שלו וערערו הצבור שרוצים שיקראו בס"ת שלהם וכ' דהדין עם הצבור שהרי כל הק"ק נק' שותפין