מצות כהונה כו

קאי כאשר זמם עלה שהרי העדים כשהוזמו אין נשותיהם נאסרות עליהם וא"כ איך נאסרת על בעלה בעדותן הא עדות שאי"ל אלא ע"כ כאשר זמם לא קאי ע"ז ולא בעי עדות שאי"ל עש"ב ולפ"ד גם בעידי קידושין הדין כן לכ"ע אפילו למאן דבעי ד"וח מיהו נר' עיקר דבעדות לאו ועדות קידושין כאשר זמם קאי עליה שהרי ע ה שמעידין שזינתה אם התרו בה היה מתקיים לאשר זמן וכן עדות קי' אם סבר העידו עדים על הזנות והתרו בה ובאו אלו והעידו על הקידושין והוזמו נהרגי' שהרי באו להורגה וכמש"ל משם מהר"א ששון וא"כ עדות זו משכחת לה שתתקיים כאשר זמם אבל עדות בן גרושה לא מקיים בהו בשום צד בשום עדות וכמו שמדוקדק כ"ז בדברי התוס' דריש מכות ואי קשיא א"כ איך אוסרין אותה ע"ב כשלא הוזמו הא הו"ל עדות שאי"ל י"ל דפשיט"ל להתוס' דבעדות לאוסרה ע"ב כיון שלא באו אלא לחייבו מלקות אם אינו מגרשה מתקיים בהו כאשר זמם ע"י מלקות ולא ניידו מתי' קמא אלא בעדות בן גרושה שבאו להפסידו כל מצות כהונה ס"ל לתי' בתרא דכה"ג ע"י מלקות לא סגי ולא מקיים כאשר זמם וכן יש להוכיח מדברי הריב"ש סי' רס"ו אחר שהוכיח דבעידי קידושין ל"ב ד"וח כתב וז"ל ואיברא דבדין מרומה אפילו בד"מ צריך ד"וח כדאיתא בפ' אד"מ וכו' ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שהוא קדש אשה חשובה בלא קידושין וכו' ואם באנו להשוות דין מרומה של הודאות והלואות לד"נ ומ' הנה עדות הב' עדים שהעידו על הקי' בטל כיון שלא היה בעדותן ד"וח שהרי לא אמרו בכמה בחדש ותנן דבחקירות אמר אחד מהם א"י עדותן בטילה וכו' אלא שנראה שבהודאות והלואות אפילו בדין מרומה לא בעי' ד"וח כד"נ ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר לא שאם אמר בא' מהחקירות א"י שתהיה עדותן בטילה כד"נ וכו' עכ"ד הצ"ל הרי דאי בדין מרומה בד"מ אם אמר א"י עדותן בטילה גם בעידי קי' כן ולא דחה. אלא משום דבדין מרומה דד"מ אם אמר א"י עדותן קיימת ואי איתא אפילו דבד"מ בטילה בעידי קי' קיימת דלא בעי בעדותן עדות שאי"ל

נקטינן דבקי' הללו יש ב' ריעותות בתרי פלוגתא דרבוותא הא' מחלוקת המרדכי והרשב"א במה שלא ראו העדים הנתינה והב' במה שאין זוכרין יום נתינת הקידושין ותלייא בפלו' דרבוותא אי עידי קידושין צריכין ד"וח וכבר נודע מפי ספרים וסופרים מהריב"ל ומהרשד"ם ורבים מהאחרונים דמבטלין הקו' בתרי פלוגתא דרבוותא וכ"כ מרן ב"י בתשו' בדיני קי' וכ"ש לדעת הש"ך דאפילו למ"ד א"צ ד"וח אם יודעין בבירור שאין העדים זוכרין באיזה יום עדותן בטילה ובפרט בקידושין הללו דלדעת רשב"ם והג"מי מדאוריית' תכ"ד כד"ד ולא אמרו בקידושין לאו כד"ד אלא מדרבנן מכל הני טעמי דכתי' נר' להתיר בלא גט אם יראה וירצה בעיני מו"ה ש"י: הצעיר ע"ה אברהם הכהן יצחקי ס"ט ראיתי את כל הכתוב למעלה דברים ככתבם בדרישה וחקירה על כל הצדדין שנפלו בקי' הללו והם דברים מצודקים חיים וקיימים כאשר הורה הרב הפוסק להתירה בלא גט וכן ראוי להורות: הצעיר ישועה בסיס ס"ט סימן ב"ה

שאלה ד' אחים שזכו בחזקת ישיבה א' ממורישם אביהם הזקן ז"ל וחלקו ביניהם עליות הס"ת דהיינו ג' מהם נטלו ג' עליות שלישי וסמוך ומסיים כ"א מהם עליה א' והרביעי נטל עליית ששי ועמה עליית השירה ב"פ בשנה ועליית עשרת הדברות ג"פ בשנה ופתיחת היכל ספר כל נדרי בליל כפור כנר' משום דעליית ששי ליתיה בי"ט משו"ה צירפו עמה העליות הנז' וכך היו מתנהגים שנות דור ודור הן היום עמדו מוחזקי הג' עליות וערערו על בעל עליית ששי והם אמרו שרצונם לחזור חלילה בעליות הללו ושכנגדם שהוא יורש השיב דשמא אבותיהם חלקו ביניהם חלוקה לעולם וזה חלקו המגיעו ועוד שמא אביו או זקנו קנה במעות מבעלי הג"מ הנז' להיות כך לעולם ולא נמצא ביניהם שום מזכרת כתב בענין חלוקת העליות

תשובה תחילה נבאר דין שותפין אם יש להם חזקה זע"ז גרסי' בפ' חזקת דמ"ב ע"ב אהא דאמר שמואל השותפים מחזיקים זע"ז והאמר שמואל שותף כיורד ברשות אלמא שותף אין לו חזקה ל"ק הא דנחית לכולא הא דנחית לפלגא אמרי לה להאי גיסא וא"ל להאי גיסא רבינא אמר הא והא דנחית לכולא הא בדאית בה דין חלוקה מחזיקי' הא בדלית בה דין חלוקה אין מחזיקי' הרי מבו' דבאין בהם ד"ח אין להם חזקה זע"ז וביש בהם ד"ח יש להם חזקה זע"ז ומבו' בגמ' בעובדא דתרי אמתי דלא מקרי יש בהם ד"ח אלא בכל דבר שיחלק ושמו עליו ואפילו אפ' ע"י חלוקת זמנים אין בהם ד"ח מקרי כל שאם יחלק אין שמו עליו וכמ"ש הטור סי' קמ"א ע"ש וא"כ בנ"ד נר' דאין בהם ד"ח מקרי שכל עלייה בזמנה אינה ראויה ליחלק ועוד דהעליות פרי דקרקע הוא וכיון דקרקע לאו בר חלוקה אין להם חזקה זע"ז ואפילו נימא דשם עליות א' הם ובתרייהו אזלי' והו"ל יש בהם ד"ח ויש להם חזקה זע"ז מ"מ הרי כתב הטור בסי' קמ"ט בשם י"מ דדוקא במחזיק בכולה אבל במחזיק בפלגא אין להם חזקה ובשם ר"ח כתב אפילו מחזיק בפלגא יש להם חזקה וכתב מרן בב"י דדעת הרי"ף והר"מ כדעת י"מ מדנקטו יש להם חזקה כי מחזיק בכולה וכ"פ מרן בש"ע דדוקא במחזיק בכולה אבל מחזיק בפלגא ואמר חלקנו וזה חלקי המגיעי אין לו חזקה וכ"ד העיטור באות מ' מחא"ה דפ"ו ע"ג וז"ל ומסתברא מדנקט הא והא דנחית לכולה ש"מ דאי נחית לפלגא אע"ג דאית ביה ד"ח אין מחזיקי' דהא שנויא קמא נחית בכולה באית ביה ד"ח איירי ע"ש ודבריו צריכין ביאור ונראה בכוונתו משום דעיקר המכריחנו דבנחית לפלגא אין לו חזקה הוא מדנקט רבינא הא והא דנחית לכולה ולזה יש לדחות דנקט דנחית לכולה לרבותא דאפילו דנחית לכולה אי אין בה ד"ח אין לו חזקה לזה קאמר דזה אינו חדוש דהא לשנוייא קמא נמי כן הוא דמ"ש בשנוייא קמא באמרי לה להאי גיסא דבנחית לכולה מחזיקין דוקא באית ביה ד"ח וא"כ אין זה חדוש וע"כ מדנקיט רבינא הא והא דנחית לכולה שמעי' דבנחית לפלגא אפילו יש בה ד"ח אין מחזיקי' איברא דמדברי התוס' שם דנ"ז ע"ב בד"ה שותפין לפמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונתם נר' דבשינוייא קמא בנחית לכולה אפילו אין בו ד"ח מחזיקי' מ"מ הרב העיטור כתב בהדיא דלשנויוא קמא