מצות כהונה כה

י"א נשאל בעידי קי' אי צריכין ד"וח והשואל אמר דמסוגיא דפ' היו בודקין דאמרי' עידי נערה המאורסה שהוזמו א"נ דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו נר' שצריכין ד"וח והרשב"א השיב דאין צריך ד"וח ושכן דעת הרמב"ן והוכיח כן מדלא תי' זמן בקי' ומדתנן ג' גיטין פסולין ואם נשאת לא תצא וא' שאן אין בו זמן ומדמכשר בגמ' בפ"ב דגיטין בכתוב בו שנה לבד ומסוגיא דהיו בודקין אין ראיה דהתם מיירי שהיתה מקו' מקודם ובאו להעיד שזינתה דד"נ הוא ומהר"א ששון סי' י"ז כתב בדעת השואל דהתם מיירי בבא להעיד על הקי' או על שניהם על הקי' והזנות ומדשאלו. להם באיזה זמן שעי"כ הוזמו ש"מ דבעי' ד"וח ע"ש ותמהני דהתם בגמ' פריך והא התרו ומשני דלא התרו בה ובאשה חברה וכרי"ב ואי איתא מיתקמא דעידי קי' לבד דהיינו דעידי זנות התרו בה ועידי הקי' לא באו להעיד אלא על הקי' ועי"כ נאסרת ע"י עידי הזנות ועוד הול"ל לאוסרה על כל העולם באנו שהרי בחזקת פנויה היתה הרי דעת הרמב"ן והרשב"א שא"צ ד"וח אבל דעת התוס' בפ"ק דסנהדרין והנ"י שם והג"מי פכ"ד מה"א והסמ"ג והרא"ש בתשו' דבעידי הקי' בעי' ד"וח כמ"ש מרן בב"י סי' י"א וכיון דבעי דו"ח ודמו לד"נ אם אמר א"י עדותן בטילה

איברא שראיתי להנ"ב חא"ה סי' ע"ב שדחה דברי הש"ך וכ' דאדרבה לדין תורה בעי' ד"וח לא בעי' עדות שאי"ל דד דד"וח ועדות שאיל"מ תרי מילי נינהו דד"וח נ"ל מודרשת וחקרת ועדות שאיל"מ מכאשר זמם ולד"וח נ"ל ד"מ ממשפט א' ולא מכאשר זמם והוכיח כן מגמ' דסנהדרין ד"ל דלריב"ק דקי"ל כוותיה מקבלין עדות של ע"א היום ועדות העד הב' לאחר כמה ימים והרי כי מקבלין עדות ע"א היום לא מחייב ממון אם הוזם שהרי יכול לומר לחייבו שבועה באתי ולא לחייבו ממון וכדאמרי' גבי עידי נערה המאורסה יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וא"כ כיון דאינו מחוייב ממון אם הוזם אמאי מקבלין עדות הב' מחייבים ממון ע"פ עדותן הא עדות שאי אי"ל אלא ע"כ בממון לא בעי' עדות שאי"ל ואפי' לדין תורה דבעי' ד"וח שהרי ריב"ק ורבנן בקראי פליגי כדאיתא התם ע"ש וליתא שהרי בגמ' ר"פ אד"מ פריך אמתני' דא' ד"מ וכו' בעי' ד"וח ורמינהי שטר שכתוב בו א' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו והלא באותו יום עמנו הייתם שטר כשר חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו ואי ס"ד בעי' ד"וח היכי חיישי' שמא איחרוהו וליטעמך תק"ל מתני' דמאוחרין כשרין ופירש"י המאוחרין שבאו עדים ואמרו יודעין אנו במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב בשטר ואי ס"ד דבעי' ד"וח היכי מתרצי' למילתא דשיטרא נימא זיופא הוא ולא הוי אלא מלוה ע"פ אבל ראב"ן דקי"ג הביאו הת"ח שם כ' דה"פ מאוחרין אמאי כשרין הא הו"ל עדות שאיל"מ והר"ן בחי' כ' המאוחרין כשרין פירש"י בב' כתי עדים ובאו עדים וכו' וק"ל למ"ל לאוקמא בהכי לוקמא כגון שהעדים בעצמם מעידין שאיחרו השטר וכתבוהו אחר ההלואה וכיון דמאוחר הוא א"א להזימו ואי ס"ד בעי' ד"וח1 הוי עדות שאאיל"מ ואינו כלום וניחא ליה דאי אוקמה בהכי הוי ברייתא עדיפא ממתני' דבברייתא איכא הזמה ולכך ניחא ליה לאוקמה בגוונא דברייתא ע"ש הרי מבואר דאי בעי' ד"וח בעי עדות שאיל"מ וראייתו מדאמרי' שומעין דבריו של א' היום אינה ראיה דלא ראה מ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין ד"ט ע"ב בד"ה עידי דדוקא בעידי נערה המאורסה שלא התרו בו הוא דיכול לומר כן אבל הכא יודעים שאם יוזמו ישלמו ע"ש וה"נ יודעין שאם יבא עד הב' ישלם ממון וא"י לו' לשבועה באתי ומ"מ לד"ת דבעי' ד"וח בעי' נמי עדות שאיל"מ כמו שהוכחנו וכן יש להוכיח מדברי רש"י בפ' החובל דפ"ח ע"א שכתב דקטן פסול לעדות משום עדות שאאי"ל דלאו בר עונש ע"ש וקטן דפסול לעדות הוא אפילו בד"מ הרי דבד"מ בעי' עדות שאי"ל ויש לעמוד בדברי רש"י הללו דבגמ' בפ' מ"ש דקנ"ה ע"ב אהא דאמרי' קטן פחות מבן כ' דאינו מוכר בנכסי אביו בקרקעות אין עדותו עדות במטלטלי דזביניה זבינא עדותו עדות ופריך אלא מעתה הא דתנן הפעוטות מקחו מקח ה"נ דעדותו עדות שאני התם ב' אנשים למעוטי קטן הרי דקטן ממעט מב' אנשים ולאו משום עדות שאי"ל ונראה דס"ל לרש"י כהסוברים דבד"מ דמדרבנן לא בעי' ד"וח לא בעי' עדות שאי"ל אבל לר"ת דבעי' ד"וח בעי' שאי"ל וכמו שכן הוא לפי' ראב"ן דהגמ' בפ' אד"מ פריך משום עדות שאאי"ל ומשני הגמ' מדרבנן לא בעו ד"וח ולא בעי' נמי עדות שאאי"ל והשתא רש"י בפ' החובל אדינא דאורייתא קאי דבעי' הגמ' למילף עבד פסול לעדות מק"ו מאשה מה לאשה שכן אינה במילה קטן יוכיח ולפום ד"ת דד"מ בעו ד"וח בעי' עדות שאי"ל וקטן מפסל משום עדות שאאי"ל ועיקר קרא דב' אנשים למעוטי נשים כדאיתא בפ' ש"הע אבל הגמ' דפ' מ"ש מיירי אחר דעקרו רבנן ד'וח ולא בעי' עדות שאי"ל ומשני דפסלוהו רבנן ואסמכוהו אקרא דב' אנשים: ועפ"ז ניחא מה שיש לעמוד היכי ממעט מחד קרא דב' אנשים אשה וקטן והא בכ"מ בעי ב' מיעוטי לאשה וקטן אע"ג דכתיב איש וכדאיתא בפסחים בפ' האשה גבי אשה בב' וכן בכ"מ אכן עפ"ה ניחא דעיקר קרא לא אתא אלא למעוטי אשה

איך שיהיה כבר הוכחנו דלפום ד"ת דבעי' ד"וח בעי' עדות שאי"ל דלא כהנ"ב ומ"מ מה שחידש הש"ך דלכ"ע כי ידעי' דלא ידעי באיזה יום עדותן בטילה ראיתי להאחרונים דמחו לה אמוחה דה' תומים דחה דברי הש"ך והוכיח ממ"ש בסי' מ"ג אם אין עדים יודעין יום ההלואה כותבין בשליש א' גם מהר"י עייאש בס' בית יהודה ח"א סי' ו' דחה דברי הש"ך ומ"מ תלייא בפו' דד"וח בקי' דלמאן דבעי ד"וח בעי עדות שאי"ל ומאן דלא בעי דו"ח לא בעי עדות שאי"ל וכמש"ל וכ"כ מהרא"ש סי' י"ז דלאוסרה על בעלה בעי ד"וח לכ"ע וכיון דבעי ד"וח אם אין זוכרין באיזה יום עדותן בטילה

איברא דראיתי להנ"ב שם שיצא לידון בדבר חדש דלאוסרה על בעלה לא בעי עדות שאי"ל וכל חיליה הוא ממ"ש התוס' ריש מכות שהק' בעדות בן גרושה אמאי כשלא הוזמו נעשה בן גרושה הרי עדות שאי"ל שהרי העדים כשהוזמו אין נעשין בן גרושה ותי' כיון דלוקין הוי עדות שאי"ל ועוד תי' כיון שעדות שאי"ל נ"ל מכאשר זמם והא מוכח בגמ' דכאשר זמם קאי נמי עליהן דהא אם התרו כה מקטלו אינהו כשהוזמו ואלו איהי בלא בהוזמו ולכך בעי' כאשר זמם עכ"ד ולמד מזה הנ"ב דבעדות לאוסרה על בעלה לא