מצות כהונה כד

בזה וא' לא אמר בזה כ' דאין לפוסלו מטעם הכחשה דלא הוי אלא הכחשה בבדיקות דכשירה דלא עדיף מזה אמר מנה שחור וזה אמר מנה לבן דהוו קי' ע"ש הרי להדיא דלא מיפסל בהכי ולא הוי אלא הכחשה בבדיקות ומהרמ"א בס' מש"דד דק"א הביא דברי המבי"ט וחלק עליו ומסיק כל שלא אמר בזה לא אמר כלום אם יסכימו בעלי הוראה וה' מהרש"א בנו בדק"א נסתפק בדבר ולא עמד ע"ז כי שם לא נשאל ע"ז אבל בדק"ה נשאל ע"ז ומסיק דמקודשת והוכיח כן מלשון הגמ' אלא שלא זכר דברי המבי"ט ומרן בתשו' ע"ש באופן דנראה עיקר לדינא דאין עיכוב בדבר אם לא אמר בזה ואפילו למהרמ"א. נראה הכא בנ"ד דא"ל המקדש בפרוטה וא"ל אבי הבת לא וא"ל בב' פרוטות וכו' מוכחא מילתא דבכסף זה מקדשה כי היכי דמהני מדבר עמה ע"ע קידושיה לענין לי מה"ט דמוכחא מילתא דלעצמו מקדשה

איברא מה שיש לעמוד הוא במה שכל העדים שוין שתכף השליך אבי הבת כסף הקידושין מידו דיש להבין מה כוונתו בזה שהשליכו מידו אם הוא חוזר בו אחר שנתרצה או שלא נתרצה כלל וגלי אדעתיה. דדרך שחוק הוא ואם נאמר שהוא חזרה הוו קידושין דבקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי כדאיתא בסוף נדרים וכ' הר"ן הטעם דבדיבור איסור חמור כזה ודאי עושה אותו בדעת שלימה משא"כ בעלמא ובשם ר"ת כ' הטעם דאפילו בד"מ מדאורייתא לאו כד"ד אלא דתקנת חכמים דתיקנו בממון דתכ"ד כד"ד ע"ש ולפ"ז מדאורייתא לאו כד"ד בקידושין והוו קידושין גמורים ואפילו לרשב"ם שכ' בפ' י"ן דמדאוריית' כד"ד אפילו בקידושין אלא דחומרא דרבנן היא שהחמירו בקי' וכ"נ דעת תשו' המימוני בריש ס' נשים שכ' לאו כד"ד משום חומרא דא"א מ"מ מדרבנן מיהא הוו קי' אבל אם נאמר שכוונת ההשלכה היא שלא נתרצה בקי' מעיקרא לא הוו קי' כלל כדאמרי' בפ"ק השל א"ל התקדשי לי במנה נטלתו והשליכתו אינה מקודשת שו"ר דהא ליתא דודאי כוונת ההשלכה היא חזרה כיון שנתרצה מעיקרא לקדשה לו כמ"ש בתשו' המימוני ס' נשים באומרת בא וקדשני ואחר שקידשה נטלתו והשליכתו דחזרה היא והוו קי' וההיא דפ"ק דקי' בלא גילתה דעתה דרצתה להתקדש לו ע"ש וכ' מור"ם בסי' מ"ב נקטי' דודאי חזרה ולאו כד"ד והוו קי' לפחות מיהא מדרבנן

ואכתי נשאר לנו לברר מה שלא ראו העדים הנתינה דהנה הרשב"א סי' תש"ף ואלף תצ"ג כ' וז"ל ולא עוד אפילו ראינו שאתרוג עכשיו יוצא מתחת ידה והיא מודה שקבלתו מידו לשם קידושין איני רוצה בזה חשש קי' דלגבי קי' עדות ראיה וידיעה בעי' ופי' מור"ם סי' מ"ב והמרדכי חולק בזה שכ' א' מן העדים שלא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקידושין וכ"כ הב"ש דהמרדכי חולק על הרשב"א ובתשו' רמ"א סי' ל' כ' דהעיקר לסמוך על הרשב"א ומהרימ"ט חא"ה סי' מ"ג והמבי"ט ח"ב סי' תמ"ח סמכו על הרשב"א בנדונם ולא זכרו דברי המרדכי והרא"ם ח"ב סי' ל' לא הביא אלא דברי המרדכי נקטי' דפלו' דרבוותא היא אי סמכי' בעידי הקידושין על ידיעה בלא ראיה ומהרש"א בס' מש"דר דק"ו כ' דלא אמרה המרדכי אלא בא"ל התקדשי לי בחפץ זה ואח"כ ראו החפץ יוצא מתחת ידה דהו"ל עדות ידועה וברורה אבל היכא דלא אמר מהו הדבר שמקדשה בו אין כאן אלא אומדנא בעלמא ע"ש וא"כ לפ"ז בנ"ד חשיב אמר דבר שמקדשה בה שהרי אמר בפרוטה ולא רצה וא"ל בב' פרוטות וא"כ תלייא בפלו' דרבוותא ולא נשאר דלא תלי בפלו' אלא עדות העד הב' שראה הנתינה ממש ובע"א כיון דאומדנא דמוכח שהכל היה דרך שחוק לא חיישי' לעדות ע"א כמ"ש הב"ד סי' כ"א ע"ש

עוד יש ריעותא בקי' הללו דיש הכחשה ביניהם דב' מהם העידו כשא"ל בב' פרוטות נתרצה האב וג' לא העידו שנתרצה האב בפי' וכ' מהרימ"ט סי' קל"ח בנדונו דב' עדים העידו שאמר מקודשת לי וע"א לא אמר שאמר תיבת לי וז"ל ואפילו כשתמ"ל דלא בעי' לי דידים שאמר הוין ידים מ"מ הו"ל הוכחשו בבדיקות ואע"ג דבד"מ קי"ל אם הוכחשו בבדיקות כשר וקידושין שוו לד"מ לענין שאין צריך דו"ח מ"מ לענין הוכחשו בבדיקות שוו לד"נ והוכיח כן מתשו' הרא"ש ומדברי התוס' סוף מכות והביא בידו תשובת מהרש"ך ח"ג סי' ל"ג דבמה שלא הזכיר העד נמי הוי הכחשה ע"ש ונ"ד נמי הוי הוכחשו בבדיקות כמו כליו שחורים או לבנים איברא דמדברי מרן בתשו' שהבאתי לעיל בע"א אמר בזה וע"א לא אמר בזה נראה שחולק ע"ז דבהכחשה בבדיקות נמי כשירה בעידי קידושין כמו ד"מ הרי פלוגתא דרבוותא אחרת בקי' הללו אמנם שאלנו העדים ואמרו שגם הם ידעו נאמנה דא"ל בב' פרוטות ונתרצה האב ומה שלא אמרו כן בתחי' לא עלה ע"ד שזה דבר הגורם לקי' וא"כ אזדא לה ריעותא זאת

ועוד יש ריעותא בקי' הללו שאמר בתך מקודשת לי ולא אמר הרי בתך מקו' לי וכתב הרשב"ץ ח"א סי' כ"ג דבקדושין בעי' לשון המוכיח להבא כדאמרי' בפ' השולח גבי ביטול הגט דאבע"ל הרי הוא חרס מהו ואסיקנא דלהבא משמע אבל בלא הרי לא משמע להבא ודמי לחרס הוא דלא אמר כלום וה"נ שאמר קידושין הן לא אמר כלום כיון שלא אמר קידושין יהיו או הרי הן קידושין עכ"ד איברא דנראה דדוקא בקידושין הן הוא שכתב דלא אמר כלום אבל בנ"ד שלא אמר הן נר' דדמי לגט זה בטל ולא אמר הוא דבעיא היא בגמ' שם ולא איפשי' ומ"מ ריעותא הוי בקידושין הללו מיהו י"ל דבנ"ד כיון שהיו מדברים במה מקדשה בפרוטה או בב' פרוטות מוכחא מילתא דעכשיו הוא מקדשה מהני כמו דמהני מדברים ע"ע קידושיה לענין היכא דלא אמר לי וחד טעמא הוא

ועוד יש להתיר מט"א שכל העדים אמרו שאין זוכרין באיזה יום היה המעשה והו"ל עדות שא"א יכול להזימה כמ"ש הר"מ ריש ה' עדות אפילו זוכרין באיזה יום אלא שלא כוונו השעה הו"ל עדות שא"א יכול להזימה ואפילו בד"מ דלא בעי' ד"וח מ"מ בעי' עדות שאתה יכול להזימה כמ"ש מרן בש"ע סימן ל"ג דעידי הקיום הקרובים לדיינים פסולין והיינו משום דבעי' עדות שאי"ל כמ"ש הסמ"ע ואפילו להחולקים וס"ל דכשירים הוא מטעם דיכול להזימה בב"ד אחר כמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות וכ' הש"ך שם סקי"ו דאפי' דלא בעי' ד"וח היינו דאמרי' מסתמא יודעים באיזה יום אבל אם ברור לנו שאין יודעים באיזה יום לכ"ע עדותן בטילה ואין חולק בזה ע"ש שהוכיח כן מדברי הגמ' והראשונים וכ"ז בד"מ כ"ש בעידי קידושין דאעיקרא איכא פלוגתא דרבוותא אי בעי' ד"וח או לא דהרשב"א בתשו' ח"ג סי' קי"א הובא בב"י א"הע סי' שי'