מצות כהונה כג

לאוקומי דברי הרשב"א כשפטרו משבועה וגבי שפיר ממלוה שביד אחרים: ויותר נכון לומר דמיירי הרשב"א כששעבד לו הך מטלטלי בפי' כההיא דתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקי"ד ע"ש ובכי הא משתעבד שפיר מדר"ן אבל אי לא שעבד ליה מטלטלי בפי' לא משתעבדי מדר"ן והכי מבואר בפ' כל שעה דבמטלטלי לא שייך שעבוד דר"ן כלל כמ"ש התוס' שם

וא"כ לכאורה בנ"ד דמטלטלי נינהו לא שייך שעבודא דר"ן וא"כ אין מקום לפוטרו. ומיהו כ"ז מדינא דגמ' אבל הגאונים תיקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח דהאידנ' סמכי עלייהו כמקרקעי. וא"כ הדר דינא דמושעבד מדר"ן וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאו ב"י בסי' ק"ז מחו' ה' וכיון דמשתעבד מדר"ן אין מקום לחייבו. ואע"פ דיש מקום לו' דמעות שבבאנקו מקרי ראוי מ"מ פלוגתא דרבוותא אי בע"ח גובה מן הראוי. וכדעת מרן אין הכרע וא"כ יכול לומר קי"ל כהסו' דב"ח גובה מן הראוי ומשתעבדי מדר"ן ובפרט שה' בית יהודה ח"א סי' וח"ב סי' יו"ד כתב בשם רבו דקי"ל ב"ח גובה מן הראוי

סימן כ"ג

אם הקדיש מנכסיו ואין שם אלא ע"א קרוב וע"א כשר נראה פשוט דעד הכשר לבדו לא מהני ואין אומרים במילתא דממונא עד אחד נאמן באיסורין וכ"נ מתשו' הריטב"א שהביא מרן בב"י בסי' ל"ז דשקיל וטרי בא' מהעדים שיש לו הנאה ע"ש ואי איתא ליתכשר בעד האחר ומ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקס"ג אם עשה שליח וכו' נוגע בעדות ע"ש איירי באחר עמו ומ"ש הר"ן בחי' בפ' ז"ב ד"ל גבי בבית לא אמר כלום אע"ג דע"א נאמן באיסורין ומתרץ ב' תי' כנראה דזה תלוי בב' התי' ליתא דדוקא גבי מעשר ב' הוא דהוצרך הר"ן ליישבו משום דאף לפי עדותו נאכל לבעלים ואין בו הוצאות ממון אבל להוציא ממון ודאי בעי' ב' עדים ואף דלענין ס' דצדקה לחומרא כמ"ש הר"ן בשם הרשב"א בפ"ק דנדרים גבי בעיא דידות דצדקה מ"מ לענין ע"א לא מהני וממקומו הוא מוכרע שהרי גבי הנחתומין שהביא הר"ן שם פריך בגמ' במע"ב ליסקוה וכו' הרי דס' לחומרא והר"ן בפ' ז"ב כ' דאינו מועיל בו ע"א הרי דלאו הא בהא תליא וכ"ן לה"ר מגמ' דפ' שבועת העדות דקאמר ה"מ בע"א וכו' ול"ק כה"ג שתובעו להעיד לו שא' נדר לו צדקה דהוי תביעת ממון אלא ע"כ דאנו בזה בעי' ב' עדים אם כן מוכרחים בנ"ד לעדות הקרוב וכבר נודע מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' והרשב"א ז"ל בתשו' הביאם מרן בב"י סי' ל"ו דבהסכמות ותקנות מהנו עדות הקרובים ומהראנ"ח ח"א סי' כ"ט כ' דדוקא בהסכמות ולא בהקדש וכ"כ פ"מ ח"א סי' ס' ע"ש ומרן ז"ל בשלחנו כתב וכן בהקדשות נראה דאף בהקדש ס"ל כן וכ"כ בפ"מ ח"ב סי' קי"ח בדעת מרן ז"ל ע"ש ואין לחלק דדוקא בהקדש לאותה העיר ומשום תקנה אבל בהקדש צעיר אחרת לא דמדברי הפ"מ בח"א סי' ס' נראה דאין לחלק בכך ע"ש וא"כ מטעם זה יד ההקדש על העליונה אמנם יש לבטל הקדש זה מטעם אחר דכבר נודע המחלוקת בזה אי בהקדשות בז"הז אי אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והסכמת מרן ז"ל דדין הדיוט יש כמ"ש בה' שומרים ע"ש ועיין למהראנ"ח ח"א סי' ל' ע"ש ועוד דנכסי המקדיש היו חובות ואינו יכול להקדש דבר שאינו ברשותו כמ"ש בתשו' פ"מ. ח"ב בתשו' שאחר המפתחות סי' קל"ב מכל הני טעמי נראה לבטל ההקדש הנ"ל וכ"ש דלפ"ד האחרונים שכתבנו דאין מועיל עדות הקרובים בהקדשות וכ"מ מתשו' הר"ן סי' ע"ה

איברא נ"ד היה בש"מ וש"מ שאמר הלוואתי לפלוני קנה א"כ אפי' חובות אצל הזולת מקנו שפיר והטעם דאמירתו לגבוה ליתא דמ"מ מחוייב מטעם נדר ועיין להרב מח"א בה' צדקה סי' ב' וא"כ לא נשאר לנו לבטל ההקדש אלא מטעם קורבא וכבר כתבתי דהפ"מ כתב בדעת מרן דהקדשות נמי מהנו אמנם ה"ד בהקדשות של הציבור ועיין להרב ע"הש שם בסי' ל"ז מ"ש משם מהריב"ל. ומסרש"ג ז"ל ע"ש ועוד נראה לבטל ההקדש דבכלל נכסי לא נכלל מלוה ע"פ אפילו בש"מ כמ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ע"ו והרשב"א ז"ל ח"ב סי' ק"ב ומהרימ"ט והביא דבריהם הכנ"הג סי' רמ"ח אות נ"ג ועיין לה' דברי אמת בתשו' סימן יו"ד דל"ח ע"ג שהביא מי שחולק ע"ז וא"כ לא יהיה אלא ס' אין מוציאין מיד המוחזק

כ' פ"מ ח"א סי' ס' דתשו' הרשב"א. ז"ל שהביא מרן בב"י ר"סי ל"ז פליגא אתשו' הריטב"א ז"ל שהביא שם סמוך לזה דזה מיקרי הנאה מה שבידו ליתן למי שירצה ע"ש ולא ראה תשו' הרשב"א ח"א סי' תקס"ג ע"ש: עתה נדפס מחדש ס' קדושת יו"ט וראיתי לו שם בריש קונט' דעת לישאל באחד ש"מ שצוה לתת סך מה לאחד מקרוביו ולא נמצאו שם כי אם ע"א ואחד מבניו לשאו'ל הגיעו אם יכולין לטעון שאר הבנים לא מהימנן לע"א ע"ש ולא ידעתי מקום לס' זה כיון שאינו הקרש אלא מתנה בעלמא היא ומ"ש עוד את"ל דאין חייבין שאר הבנים יש להסתפק אם נפרע מהבן שהיה שם כל הסך או אינו א"ח אלא בחלקו ע"ש כבר כתבתי בד"ז בס' שלחנו של אברהם בר"סי ק"י עש"ב

סימן כ"ד על ענין קידושין

הנה בענין שלא שמעו קצת מן העדים לשון קידושין לא איכפת לן בזה שהיו מדברים בענין קידושין ונתרצה אביה לקדשה לו אפילו נתנו לו בשתיקה הוו קידושי' דקי"ל היה מדבר עמה ע"ע קידושיה ונתן לה בשתיקה דיו ובענין שהעידו שא"ל בתך מקודשת לי ולא אמרו שא"ל בזה דלכאורה הוו ידים שא"מ כמו הדין בגט דבעי' שיאמר ודין דאל"ה אמרי' דבדיבורה מקדשה אלא שראיתי להרב המבי"ט ח"א סי' נ"ז וסי' רצ"א העולה דלכתחי' דוקא צ"ל בזה ובדיעבד אינו מעכב וה' בית דוד סי' ק' כתב שרבו נסתפק בזה והביא ראיה דעיכוב יש בדבר ודחה ראייתו ואח"כ כ' אח"כ ראיתי להרב המבי"ט וכו' ע"ש גם ה' קול אליהו חא"ה סי' ה' ומו"ה ע"הש הוכיחו כן מדפריך בפ"ק דק"י למימרא דסבר שמואל ידים שא"מ הוין ידים וכו' הרי דס' המקשה דדברי שמואל בדקדוק ושמואל לא אמר בזה ע"ש וכ"מ להדיא מתשו' מרן חא"ה בדיני קידושין סי' ב' בב' עדים א' העיד שאמר