מצות כהונה כ

חצירו ואי"ל עצי ואבני וכו' כמ"ש ה' גופיה שם תורה יוצאה שבנ"ד אי"ל טול עציך ואפילו באדם דעלמא וכ"ש בשותף ועוד שבנ"ד הוגד לנו שקודם שבנה שלח לו ע"י אדם א' שרוצה לבנות ושלח אותו אדם לשותף הנז' ואמ"ל שנתרצה בזה וא"כ אע"פ שזה מכחיש לאותו אדם מ"מ שותף זה מיקרי ירד ברשות דכה"ג כ' מהר"ם ד"ב סי' כ"ה דאם עשה ע"פ הוראת חכם ונמצא שאותו חכם טעה בדין אע"פ שחוזר הדין מ"מ מקרי ירד ברשות כיון שעשה ע"פ חכם ע"ש וה"נ דכוותה עוד ראיתי להרב הנז' שכ' דלמ"ד בשדה דיכול לומר טול גם בבית יכול לומר כן דיכול לומר איני רוצה להוציא מעותי בבנין ע"ש וא"כ בנ"ד דאינו מפסיד מכיסו מודה דאי"ל טול עציך וכמ"ש

סימן ך

אומן שנתנו לו בגד לתופרו ונתנו בחנות שלו עם בגדיו ונגנבו הכל ע"י גנב לילה אם חייב האומן בדמיו

הנה כבר ידוע כי כל האומנים ש"ש הם כדתנן בס"פ. האומנים וש"ש חייב בגניבה ואבידה אך אפליגו רבוותא בגניבה באונס משאר אונסים אי חייב ש"ש או אי הוי כלסטים מזויין דפטור כדאיתא בגמ' בפ' הכונס ודעת רובא דרבוותא דדוקא בלסטיס מזויין אבל בשאר אונסים חייב וכמו שמבואר בטור וב"י סי' ש"ג ובודאי באתרא דדייני בדין קי"ל פטור האומן אבל במקומות דלא דייני בדין דקי"ל הפך דעת מרן כש"ע יש לדון בדבר דהנה מרן בש"ע שם כ' ש"ש חייב בגניבה ואבידה וי"א דאפילו בגניבה באונס כגון שהעמיק בקרקע מאה אמה וכו' חייב הש"ש ע"ש ולא נתבאר בפ' דעת מרן והרב מעיל שמואל סי' ל"ג ול"ד כתב דמדכתב וי"א וכו' גילה דהסתם שכ' תחי' הוא דבגניבה באונס פטור ועפ"ז הורה גבר בגניבה ע"י גנבי לילה הוי אונס ופטור ע"ש שהאריך בראיות אבל מהר"ם ב"ח בתשו' הובאה בס' גו"ר ח"מ סי' א' פשיט"ל מילתא דלא הוי סתם בהכי אלא שכ' מדכתב מרן וי"א הורה דיש מי שחולק ואין דעתו לפסוק כהי"א ע"ש והגו"ר סי' ב' חלק עליו דכיון שלא הביא דעת החולקים בפי' דעתו כי"א לפ' הלכה ע"ש ומדברי השיירי כנ"הג בא"ח סי' רס"ח נראה דבכה"ג דעת מרן לפ' הלכה כי"א שכ' אי רובא נינהו פ"ש שכ"כ ליישב דעת הב"ח ומ"מ אינו מוכרח כ"כ ללמוד לנ"ד באופן דהדבר במחלוקת הוא שנוי מה היא דעת מרן בש"ע לפ' הלכה וא"כ יכול לו' קי"ל כל שלא נת' דעת מרן באר היטב ועוד דגנבי לילה דמו ללסטים מזויין ולכ"ע פטור הש"ש דמסתמא באין בכלי זיין וכן הוכיח מהר"ם ב"ח ז"ל שם מדברי ה"ה בפ"א מה' גניבה דין ג' דלא כמ"ש המבי"ט סימן רפ"ב דדוקא בבאו לפני השומר הוא דהוי לסטים מזויין ע"ש וכן מסיק הרב מעיל שמואל שם דסתם גנבי לילה לסטים מזויין נינהו וכ"ן מדברי הר"ב במקובצת בפ' השואל דצ"ג ע"ב גבי עובדא דבר שבו שכתב דההיא דנגנבה באונס לאו בלסטים מזויין איירי דא"ה ש"ש נמי פטור ע"ש וא"א לוקמא בלסטים מזויין ושלא בפני השומר אלא ע"כ דבכל גוונא הוי לסטים מזויין ועוד ט"א לפטור האומן והוא מה שראיתי למהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קס"ט שכתב דאף להסוברים דש"ש דוקא בלסטים מזויין הוא דפטור ה"ד בנוטל שכר על השמירה דהוי ש"ש גמור אבל במלוה על המשכון דלאו שכר שמירה שקיל לא הוי ש"ש גמור ופטור אפילו בשאר אונסים וכ"כ מהר"ש יונה ז"ל סי' ט"ו והשע"א סימן קכ"א ואחריהם החזיק בס' זו מהר"ם ב"ח שם בתשו' הנז' ולכאורה דברי תימה הם שהרי חילייהו דהמחייבין ש"ש בגניבה באונס הוא מגמ' בפ' הכונס דז"ן דלא מוקי לה להא דר"י בשאר אונסים ע"ש בתוס' והתם קאי על שומר אבידה דמשום פרוטה דר"י נגעו בה ולא נטל שכר השמירה בפי' ושו"ר להע"הש דקנ"ח שעמד ע"ז ועוד הוכיח מגמ' בפ' אלו מציאות דכ"ט דמוקי פלוגתא דר"ט ור"עק בשואל ודחיק אבדו בטבעה ספינתו ולא מוקי לה בפשיטות באבדו באונס משאר אונסים וא"ש לפיכך דר"עק דלא נימא דהוי ש"ש גמור ע"ש ונ"ל דהנה בפ' הכונס איתא שם בגמרא דטעמא דש"ש הוי משום פרוטה לעני וא"ד כיון דמשתעבדי בע"כ הוי ש"ש ולפי' א"ד הוי ש"ש גמור כיון דלאו משום נטילת שכר נגעו בה וא"כ שפיר י"ל דמאי דלא שני בפ' הכונס במימרא דר"י בשאר אונסים משום דאכתי קשה לא"ד ולכך משני בלסטים מזויין דא"ש אף דהוי ש"ש גמור וכן ההיא דפ' א"מ אזלא לפי' הא"ד ובהכי י"ל מה שהשיג הראב"ד ז"ל על הר"מ ז"ל בפ"א מה' גניבה דין ג' דהדבר מוכרח בפ' הכונס דלסטים הוי גנב דקי"ל כרב יוסף וקי"ל כר"י בהאי דתשלומי כפל ע"ש ולפי"ה י"ל דלמאי דקי"ל דהטעם הוא משום פרוטה לעני א"ש בשאר אונסים דלא הוי ש"ש גמור ולסטי' מזויין גזלן הוא איברא דלפי' ה' מה שהביאו ראיה התוס' שם בפ' הכונס דהלכה כרבה מהאי דפ' א"מ ע"ש לאו ראיה היא וי"ל דהתוס' בראיה זו דעתם דאפילו שאר אונסים פטור אפילו ש"ש גמור וכדברי התוס' במציעא ואכמ"ל

איברא דהגו"ר שם חלק על סברא זו דאין לחלק בין ש"ש לש"ש ע"ש גם המש"ל בפ' י"א מהל' שכירות הוכיח מדברי מהרי"קו שורש קנ"ה דליתא לס' זו גם מהרש"ך ח"א סי' ט"ו כתב לחייב הפאטור שנגנב ממנו משום דש"ש הוא ע"ש וזה הפך ממ"ש בח"ב סי' קס"ט ומ"מ מידי פלוגתא לא פלטי' נקטי' דמכל הני טעמי דכתיבנא נראה לפטור האומן מדמי הבגד

וראיתי להרב מכתם לדוד למהרד"ף ז"ל בחיו"ד סי' י"א שכתב לחייב המלוה על המשכון שנגנב לו המשכון ע"י גנבי לילה משום דהוי ש"ש עש"ב ולא זכר שר לפרטי הדינים הנאמרים באמת

סימן כ"א המשדך בתו לזמן ומת אחר שעבר הזמן אי יורשיו חייבין בקנס

נראה דד"ז מתבאר מתשו' מהר"ם הביאו המרדכי בפ"ק דמציעא בשמעון שהי"ל בת קטנה וכתב שמעון לראובן כשיהא בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קידושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל קידושיה אתחייב לך מעכשיו כ' זקוקין כסף ומת שמעון קודם שהיה לבן ראובן י"ג שנה והיא גדלה ועמדה ונשאת לאחר ועתה תובע ראובן הקנס והשיב כיון דמת שמעון קודם הגעת הזמן הוי אונס דאם היה