מצות כהונה יט

ליה בדיניהם דישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי לגריעותא לכ"ע וא נחלקו הפו' אלא אי דיינינן ליה כגוי גם למעליותא והכי אי בדיניהם שטר כה"ג עולה כמו שטר מכירה גמור ואין יכולת ביד הגוי לבטל העש"ג בשום אופן גם אינו יכול לבנות עלייה ע"ג אוצרו אזי גם ישראל הבא מכחו כמוהו ואם בדיניהם יצא הגוי זכאי בדינו גם ישראל הבא מכחו כמוהו וזכאי הוא בדינו גם בד"ת שת"ת

סימן י"ט

שאלה ר"וש שותפים בחצר והיה להם נהרסות בחצר ועמד ובנה הנהרסות ונשאר להם מותר הבנין וראה ראובן שאם ימכור אותו המותר יהיה נמכר בזול ואז עמר והוסיף איזה סך ובנה בנין חדש עלייה ע"ג החצר ואח"כ מצא מי שיתן לו כל ההוצאות עליה וישכון בה י"ג שנים ואח"כ תחזור העליה לבעליה חנם ושלח לשותפו שהוא בעיר אחרת והשיבו שאינו רוצה בבנין ההוא אלא דוקא אם לא ישכון השוכר הפורע ההוצאות לד' שנים ותו לא וזולת זה איני רוצה בבנין ההוא ונפשם לשאו'ל הגיע מה יהיה משפט הבנין החדש ההוא: תשובה בתחי' יש לבאר באיניש דעלמא דלאו שותף מה דינו ולכאורה נר' דל"ע בעל הקרקע בהוצאות בנין החדש ויכול לומר טול עציך ואבניך וצא וד"ז נלמד מתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' שע"ו ד"ח שנשאל בראובן היה לו בתים והלך מעירו ובא שמעון ודר בהם וראה שהיה הבית רעוע ובנה בו וסידו וכיידו וכו' תשו' כיון שהיה רעוע חייב ליתן לו יציאותיו אבל מה שבנה שלא היה צורך לבנות כגון שבנה חדרים וסייד וכייד אין חייב לפורעם לו ויכול לו' טול עציך וכו' ע"ש ואע"ג דסתם חצירות עשויים לבנות ולהוסיף עליות כמ"ש הר"מ בפ"י מה"ג והביאו הטור גופיה שם בסמוך מ"מ הרא"ש לש לשיטתו אזיל דס"ל אפי' בשדה העשויה ליטע יכול לומר טול עציך כמ"ש הטור שם בראש הסי' וכ' מרן בב"י דגם דעת הר"מ כן והכי נקטי' דלא כדעת ה"ה בדעת הר"מ ע"ש אמנם ראיתי למרן בב"ה שתמה ע"ד הרא"ש בתשו' הלזו שהביא הטור דילמא יכול לומר טול הרי כתב הטור בשם הר"מ דחצירות עשויות להוסיף עליות ותי' דהרא"ש מיירי דעשה חדרים שאין ראויות לדירה בפ"ע אבל אם הוסיף בתים ועליות שראוים לדירה בפ"ע אי"ל טול עציך ע"ש וי"ל דמאי ק' הא אפילו עשויות ליטע דעת הרא"ש והר"מ דיכול לומר טול וצ"ל דס"ל למרן דדוקא בשדה הוא דס"ל להרא"ש דאפילו עשויות ליטע אי"ל טול משום דיכול לומר אנא בשדה לבן ניחא לי דעדיפא לי לזורעה זרעים ותבואה אבל בבתים ועליות כיון דעשוי ליבנות אי"ל טול וכ"מ מדברי הרא"ש במציעא דק"א דגבי שדה העשויה ליטע כ' דיכול לומר טול עציך וגבי חורבא כתב בשם הראב"ד דסתם חורבא עשויה ליבנות ואי"ל טול ומסתבר טעמיה אי לא משתמש בחורבא וגם יש לו כדי לבנות ולא יקפיח פרנסתו ע"ש הרי דס"ל דדוקא בשדה דיכול לומר בשדה לבן בעינא או בבית ומקפיח פרנסתו אבל זולת זה אינו יכול לומר טול ושפיר הוק' לו למרן בדברי הרא"ש וחילק בין חדרים לבתים ומעתה מ"ש מרן בב"י בשם תשו' תלמידי הרשב"א והרי"ף דאפילו בבית העשויה ליבנות יכול לו' טול מיירי בחדרים אבל בהוסיף בתים הראויות לדירה ס"ל למרן שאין מי שחולק בזה שאי"ל טול הודאי תואנה הוא מבקש כמ"ש הרא"ש במציעא ועפ"ז ליתא למ"ש הכנ"הג בתשו' סי' רכ"ג דאי איתא דבשדה. העשויה ליטע ס"ל להר"מ דיכול לומר טול אמאי לא כתב ד"ז דיכול לומר טול גבי חצירות העשויות לבנין ואמאי לא כתב ד"ז אלא גבי חורבא דאינה עשויה ליבנות ע"ש ועפ"ה ליתא דאפילו דס"ל בשדה העשויה י"ל טול בחצר מודה כיון דעשויה לבנין ודוקא בשדה משום די"ל בשדה לבן בעינא ובחורבא אפילו בלא טעמא י"ל טול משום דאין עשויה לבנין נקטי' דדעת מרן דבנ"ד דלא מפסי' מכיסו כלום לכ"ע אי"ל טול וראיתי למהרימ"ט ח"א סי' ק"ו שכ' דאפ' דאפילו לסוברים דשדה העשויה ליטע אי"ל טול בבתים מודה דיכול לומר טול משום דלאו כל אדם עשוי לבזבז בנכסיו ולהתעסק בבנינים שמסכנות בעליהן ע"ש וכבר כתבתי דעת מרן להפך דאפילו להסוברים בשדה י"ל טול בבית אי"ל טול ושכ"מ מדברי הרא"ש ואפילו לדברי מהרימ"ט בנ"ד שאינו מוציא מכיסו אלא השוכר דר בה זמן מה כנגד יציאותיו ואח"כ תחזור לבעליה בחנם מודה דאיל"ל טול ומה שהקשה מהרימ"ט שם ע"ד התוס' בפ"ק דבתרא גבי מקיף את חבירו מד' רוחותיו שהק' אמאי סגי ליה בדמי קנים בזול הא אפילו בשדה שאינה עשויה ליטע שמין לו וידו ע"הת דמאי קו' הא י"ל טול עציך ע"ש י"ל דא"ה אמאי משלם לו כלל דמי קנים בזול אלא ע"כ דס"ל דאנן סהדי ניחא לו ודוקא בשדה די"ל אנא בשדה לכן נח"ל אבל בגדר מסתמא נח"ל וע"ש בתירוצם ומאי שהק' עוד אמאי לא הוק"ל בגדר ניקף דגלי דעתיה דניח"ל הול"ל וידו על העליונה כההוא עובדא דרב במציעא ע"ש י"ל דאע"ג דגלי דעתיה דניח"ל בגדר ליכא גילוי דעת בגדר ממש אלא בקנים סגי ליה ומ"ש בכוונתם דאגדר ניקף הוק"ל ע"ש ק' בתי' שכ' דסגי ליה בנטירא בר זוזא אמאי הא גלי דעתיה דניח"ל בגדר נקטי' דבנ"ד אי"ל טול עציך וזהו אפילו באיניש דעלמא וכ"ש בשותף דקי"ל שותף כיורד ברשות וא"כ אי"ל טול עציך כמו יורד ברשות וכ"כ הכנ"הג בסימן קע"ח בשם מהר"ם ד"ב דשותף אי"ל טול ואפילו שמהרימ"ט שם חולק ע"ז וס"ל דלא הוי כיורד ברשות אלא לענין לעשות שאינה עשויה ליטע אבל מ"מ י"ל טול וחיליה מס' הרא"ה דס"ל דגם בשותפ' אם ההוצאה יתירה על השבח אינו נוטל אלא כדי השבח דלא הוי כיורד ברשות ממש וא"כ כשאמר לא ניח"ל הוא בהוצאה יתירה על השבח ע"ש מ"מ נראה מדברי מרן בש"ע ע שם בסי' שע"ה דנוטל כל ההוצאה שכ' בעל בנכסי אשתו הקטנה והשותף ידם ע"הע והוא לשון הר"מ בפ"י מה"נ וכ' ה"ה בסוף הפ' דבעל בנכסי אשתו דאמרי' בגמ' דאם היציאה יתירה על השבח אינו נוטל אלא כדי השבח היינו שמין וידו ע"הת ומ"ש הר"מ שמין וידו ע"הע באשתו קטנה ואפ' בשותף דכייל ליה בהדי בעל וכ' ידם ע"הע נוטל כל ההוצאה דיורד ברשות ממש ואגב ראיתי למהרימ"ט שם שכ' אפילו ראהו בונה ושתק ל"א שתיקה כהודאה דמיא ותשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בר' שהשאיל ביתו לשמעון וכו' בחצר מיירי דעשויה לבנות ע"ש והוא תימא שהרי כתב הרשב"א בס"ד דאם אמר יהודה עצי ואבני אני נוטל הרשות בידו ואי בעשויה ליבנות כבר זכתה לו