מצות כהונה טז

בסמ"ע ובנ"ד מצוה מח"מ בהדיא ולכ"ע ל"מ זיכוי דלא נפקא מדין ש"מ וכתובה גובה מהם איברא דהטור סי' קכ"ה כתב בשם הרמ"ה בש"מ שאמר הולך מנה זה לפלוני א"י לחזור דכיון דהוציא הממון מתחת ידו הוי כאלו אמר זכי במנה זו לפ' מהיום אם מתי ע"ש טעמו וזה סותר למ"ש בסי' ר"ן והסמ"ע שם נרגש מזה בסקמ"א וכתב דבסי' קכ"ה מיירי בנתנו ליד השליח ליתנו ליד המקבל מיד והכא מיירי דאמ"ל שלא יתנו לו עד שימות ע"ש וא"כ בנ"ד י"ל דדמי דסי' קכ"ה כיון שלא א"ל שלא יתנו עד שימות וא"כ לא הוי מש"מ אלא מתנת בריא דהוי כמו שאמר מהיום אם מתי מיהו נראה פשוט דכל זה בנתנו ליד השליח בשעת המתנה דכיון דהוציא הממון בשעת המתנה דעתו לזכות לו זכיה גמורה כמו שמבואר בדברי הרמ"ה שהביא הטור בסימן קכ"ה וכ"מ להדיא מדברי הסמ"ע שם בס"ק ל"ד ע"ש וי"ל בזה דההיא דסי' ר"ן מיירי בהיה מופקד אצלו מקודם אלא דהסמ"ע משמע ליה ל' זיכה במסרו. לידו מיירי וא"כ בנ"ד שהיה מופקד אצלו מקודם אפילו שא"ל בלי זכיה הוי כמצוה מ"מ דעלמא כתובה נגבית מהם ועוד ט"א דאפילו בבריא וא"ל זכה לפ' כנ"ד לא מהני כיון שלא אמר הנפקד תקנה לי חצירי כדאיתא בפ' הספי' דפ"ה ברשות דלה המופקדים אצלו עד שנקבל עליו הנפקד ופירשב"ם שייחד רשותו ללוקח והרא"ש פו' שיאמר תקנה חצירי ללוקח וכ"כ הטור סי' ר' והב"י הביא שם בשם הרמב"ן דמיירי דאמר המוכר לנפקד זכה ללוקח ע"ש הרי דאפילו בא"ל זכה לפ' בפירות המופקדים אצלך ל"ק עד שיאמר הנפקד תזכה חצירי ללוקח וא"כ בנ"ד שלא אמר הנפקד תזכה חצירי לפ' לא הוי אלא מתנת ש"מ וכבר נת' דכתובה נגבית ממתנת ש"מ ועיין להש"ך סי' קכ"ה ס"ק ל"ב ונ"ל דאפילו לסמ"ע שם סקכ"א שכתב דמהניא חצירו בזכה בבריא דוקא באמר הנפקד תזכה חצירי לפ' כמו שנת' ודע דבנ"ד הפקדון הוא תכשיט זהב וסך מאה גרושוש והסך הנז' אע"פ שהוא פקדון שלח בו יד הנפקד מקודם המתנה ונעשה גזלן עליה וא"כ בודאי דלא חלה זיכוי כלל עליהם דלא היו מונחים בחצירו ולא הוצרכנו לכל מ"ש אלא לבטל אפילו זכיית התכשיט נקטי' דכתו' נגבית ממתנה זו. כמו שנתבאר

וע"ע השטרי חוב שהי"ל ונתנם ביד הזוכה במתנה ע"י כ"ומס לזכות בהם לבנו קטן גם בזה נראה דהאשה גובה כתובתה אע"ג דנתנם במתנת בריא מטעם דאפשר דבעי' מסי' ליד המקבל ולא ליד הזוכה כמ"ש האו"ת בדיני מיגו אות קכ"א ויישב עפ"ז תשו' הרא"ש ע"ש איברא דק' ע"ד שהרי בידו להקנותם בקנין אגב ואכתי איכא מיגו ואין לומר דהרא"ש סובר דלא מהני קנין אגב. בשטרות שהרי בכלל ע"ה הביא מחלוקת: הרי"ף ור"ח אי מהני ק"אג בשטרות ולא הכריע ואפ' דגם באגב בעי' נמי שיאמר קני לך המקבל ממש ולא הזוכה ומ"מ בנ"ד דע"י כומ"ס כיון דהמתנה היא בס' וחיוב הכתובה ברור גובה כתובתה מהם: סימן ט"ז. ישראל ששכר חנות מגוי והתנה עליו הגוי בשעת השכירות שלא יהא לו שום זכות להחזיק בהחנות. כתב מהריב"ל ח"א סימן מ"ב דלא מהני תנאו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם והוכיח כן ממ"ש הר"ן בר"פ הכותב דדוקא בכותב לה ועודה ארוסה אבל קודם אירוסין ל"מ סילוק דמהריק"ש בהגהותיו סי' ק"ס העתיק דברי מהריב"ל גם ה' לח"ר סי' קס"ב הביא דברי מהריב"ל ולמד ממנו לנדונו ומהרש"ך בנוספות סי' ט' דחה ראיית מהריב"ל דההיא דפרק הכותב בסילוק מיירי אבל בתנאי י"ל דמהני ולא ראה דברי הרשב"א בתשו' סי' תתק"ס דאפילו בתנאי ל"מ בכותב קודם ארוסין והובאה בב"י סי' ר"ז ומ"מ גם מהרש"ך אע"פ שדחה ראיית מהריב"ל הסכים למעשה כמהריב"ל דל"מ תנאה וכל קבל דנא מהרח"ש ח"א סי' ל"ג אחר שהביא דברי מהריב"ל כתב שמצא בפ"ד א' שבו כתוב שג' רבנים הסכימו דלא כמהריב"ל ועשו מעשה גם הכנ"הג סי' ק"ם כתב בשם מהר"ש הלוי ששני רבנים הסכימו דלא כמהריב"ל והמה תרי מגו תלת שהוזכרו במהרח"ש והשתא כיון דפלוגתא דרבוותא היא נראה דקרקע בחזקת מרה קמא קיימא שהוא הגוי גם ישראל השוכר הב' דר עכשיו בחנות ואי להוציא אותו מהחנות כיון שהשוכר הא' לא נתבררה חזקתו והרב לחם רב סי' קנ"ד בכיוצא לנ"ד כתב דבפלוגתא דרבוותא מוקמי' בחזקת מי שבידו עכשיו כמ"ש התוס' בפ' חזקת לפירשב"ם ומהרשד"ם סי' שנ"ב בכיוצא לזה כתב דמוקמי' לה בחזקת מרה קמא ועיין להרב בני חיי סי' ר"ה ומ"מ בין למר ובין למר בנ"ד מוקמי' ביד הגוי שהוא מרה קמא ובידו היא עכשיו שהוא שכרה ליש' הב' ומצד שלא כפל התנאי ל"ל בה דכבר הוכיח הכנ"הג בתשובתו דכיון דכתוב התנאי בשטר או קנין א"צ כפילת התנאי דהוי כמעכשיו כמ"ש הרשב"א בתשו' מיהו מצד אחר נראה עיקר לזכות השוכר הא' בדינו דממ"ש בשטר ומחל ע"ז וכו' וכשרוצה לצאת ממנה אין לו רשות לערער על ישראל אחר נר' דכל עיקר כוונת התנאי והמחילה הוא שכאשר הישראל יוצא מרצונו לא יוכל לערער אבל כשיוצא בע"כ כנ"ד כמו שהעידו עדים ע"ז שהגוי הוציאו בע"כ כל כה"ג לא היה בכלל התנאי די"ל דכל חשש שחש הגוי בראשו שמא יוצא ממנה השוכר ותהיה רקנית שלא יוכל שום בן ישראל לשוכרו אבל כל עוד שהשוכר דר בה ונותן לו שכירות לא איכפת ליה ואין דעתו להוציאו בע"כ ולא אסיק אדעתיה להתנות אלא אם יוצא ישראל השוכר מדעתו כנ' מלשון השטר ובכן דעתנו נוטה לזכות להשוכר הא' ובפרט שבעיקר הדין רבים המה הסוברים דתנאה ל"מ כדעת מהריב"ל כנ"ל אנן תלתא ב"ד אם יראה בעיני מורינו. הרב ש"י ולהסכמתו אנו מצפים לעשות מעשה רב

אחרי שאתם רוצים לגלות דעתי בזה צריך אני ך לגלות דעתי שודאי הגוי שלא רצה להשכיר לשוכר אלא אם לא יהיה שום זכות לו בחזקה ואדעתא דהכי השכיר לו גם השוכר קע"ע בכתב מפורש שלא יש שום זכות לו להחזיק בחנות כלל א"כ מאין יבא לו עוד שם של חזקה ומה שכ' באחרונה וכשרוצה לצאת לא יערער אינו אלא לאפוקי שאם הוא עדיין בחנות אם יבא אחר לשכור החנות מאת הגוי הוא יכול לערער עליו שלא ישכרנה וכמו שאירע כמה פעמים זהו דעתי: הצעיר ישועה בסיס ס"ט