מצות כהונה יג

שאין זה ברור בעיניו ראוי לפשר ביניהם הרציתי פ' זה לפני מי שגדול ממני מוהשש בסיס נר"ו וא"ל שדעתו נוטה שאין להניח פשיטו' מהר"ש יפה מפני ספיקו של ה' מוהראד"ב והמתנה קיימת אח"ז ראיתי למהרש"ך ח"א סי' קע"ו שכתב דהא דאמרי' בריש פ' הכותב מסתברא מלתיה דר"י בעורר אבל בעומד לא ה"ט. משום דמספק"ל אי מגופה דשדה סילק נפשיה אי מר"וד וכך בעומד מס' מוקמי' ביד מי שבידו עכשיו הן אמת דמתשו' הרשב"א במיוחסות סי' ס"ו אין נראה כן אלא דטעמא דעומד כיון שראו עומד בשדה ולא מיחה גלי דעתיה דמגופה דשדה סילק נפשיה ע"ש מ"מ מדברי מהרש"ך למדנו דפשט"ל דבספיקא דדינא מוקמינן לה בחזקת מי שבידו עכשיו כדברי מהה"ש יפה ז"ל וכ"מ מדבריו להדיא בנוספות סי' א' וע"ש בתשו' הרשב"א תשו' הכרם שהביא ה' שם ע"ש ומהראנ"ח ח"א סי' ק"ך שכתב דבספיקא דדינא קרקע בחזקת בעליה עומדת אע"פ שנדונו שם דמיירי דדר בה מקבל המתנה ע"ש שא"ה דלא נתן לו הקרקע לגמרי אלא לדור בו לבד והר"ן בהלכות בפ' מי שאחזו גבי נתינה בע"כ כתב די"א דמספקא לן בנתינה בכ"כ אי הוי נתינה והלכך במטלטלין לא מפקי' מיניה אבל בקרקע בחזקת מריה קמא וכ"כ ה"ה בפ"ח מה"ג דין כ"א ע"ש הרי דבס' דדינא מוקמינן ארעא בחזקת מריה קמא ולא בחזקת מי שבידו עכשיו אע"פ שירד ברשותו וזה סותר מ"ש הרשב"א בתשו' הכרם והיא בח"ב סי' רכ"ט ומהרש"ח סי' מ"ו חילק דשאני בתשו' הכרם דס' אם היה תנאי כלל אבל הר"ן וה"ה מיירי בהיה תנאי אלא הס' אם נתקיים התנאי הוא ובפה"ג דודאי איכא תנאי מוקמי' בחזקת מריה קמא ע"ש בבבא המתחלת מעתה לא נשאר לי לבאר וכו' ע"ש

סימן י"ב

ע"ד השאלה בגדול האחים שהשיא בתו מתפוסת הבית ואח"כ עמדו האחים לחלוק ביניהם הירושה אי מחשבי' מחלקו מה שרוצה בנישואי בתו ראיתי להרב משאת משה חח"מ סי' י"ד שהוכיח בא' גדול האחים ששלח סבלונות לארוסתו מתפוסת הבית דמחשבי' ליה מחלקו מגמ' דס"פ י"ן דקל"ט ע"א אהא דתנן נשאו גדולות ישאו קטנות אם אמרו הקטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אין שומעים להם פריך הגמ' רישא לסיפא ומשני רישא בנישאת לאחר מיתת אביהם וסיפא בנישאת בחיי אביהם ואי איתא לוקמה רישא וסיפא לאחר מיתת אביהם וסיפא בגדול האחים אלא ע"כ בכה"ג כל האחים שוים בדבר זה ע"ש וליתא שהרי סיפא קתני שכבר נתן להם אביהם משמע דנשאו גדולים בחיי אביהם ובמילתא דחיי אביהם אין להעדיף גדול האחים משאר האחים והגמ' ס"ד דרישא נמי בחיי אביהם דומיא דסיפא ועוד דבסיפא דמתני' דתנן ד"ז גבי בנות נמי שם שייך קו' הגמ' ובבנות דלאו בני משא ומתן נינהו לא שייכא עדיפותא דגדול האחים גם מ"ש המ"מ שם בס"ד מדברי הנ"י שכתב בנתן מתנה לאחר דמחל וסבר הרב דבגדול האחים מיירי הנ"י ע"ש עירוב פרשיות שנו כאן דדברי הנ"י ברור מללו דבכל אחים מיירי ומ"ש אח"ז גדול האחים וכו' קביעות אחר בדברי הרי"ף הוא והעיד ע"ז מור"ם בהגה סי' רפ"ו שהעתיק דברי הנ"י וכ"נ מדברי הש"הג והוא דבר ברור בדברי הנ"י ומ"מ דינו של המ"מ אמת דל"ד שילוח סבלונות למתנה כמ"ש הרב שם מילתא בטעמא וכ"ש בנישואי בתו דודאי מחשבי' כל מה שהוציא מחלקו וכמו שהעלה הרב לב שלמה סי' פ' הביאו מע' כ"תר בפסקו ודמי לבגדי שבת ויום טוב דשמין אפילו בגדול האחים בגדי שבת ורגל שעשה לעצמו כמ"ש בתשו' ר"ב סימן ל"ח בשם ש"י הביאו הכנ"הג סי' רפ"ח ע"ש וקר"מ בפ"א מה' מ"ול כתב דב"ח גובה מבגדי שבת דבניו וכתב ה"ה דיצא לו כן מדאמרי' בירושלמי באחים שחלקו דשמין בגדי שבת והטעם דבגדים מכובדין כאלו אין דעתם להקנות להם ומהר"י אדרבי סי' ת"ט נשאל אם הזמין נדוניא לבתו ואח"כ חזר בו והביא דברי ה"ה הללו וכתב דנדוניא נמי דמי לבגדי שבת ע"ש הרי דלענין אחים שחלקו שמין הנדוניא של בנותיהם

וע"ד המס של הלו' גרושות לכל נפש שלא נתנם השב רוחם עד שישלחו לדבר על לב השררה לבטל המס הנז' והוצרכו לתת שוחדות וקצת מן הקהל הם אמרו שיתחלק סך השוחד לפי נפשות יען כי עיקר המס גזר המלך לפי נפשות גם ההוצאות של השוחד לפי נפשות סוף דינא כתחי' דינא נ"ל שיתחלק לפי הממון וראיה לזה ממ"ש המרדכי בפ"ק דבתרא סימן תקפ"ה תשו' מהר"ם וז"ל וע"ע שומרי העיר שמתחי' היו שומרים בעצמם בלילות ואח"כ נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה השיב ר"ם אע"פ שמתחי' היו שומרים לפי הגלגולת אם דל ואם עשיר מ"מ אחרי שכבר הוסבה השמירה לד"ת דאמרי' בפ"ק דב"ב דמחשבין לפי ממון בתר השתא אזלינן וכו' דבשלמא כשהן היו שומרים בעצמם דין הוא דהתם השמירה לפי הגופים שהם בני השמירה וכו' אבל עתה שנותנים דבר קצוב אין לומר כיון שהמעות שהם נותנים הם תחת השמירה שהיו שומרים תחילה העשיר ל"י והדל ל"י דהא אמרי' בפ"ק דבתרא בריה דפחיה אפילו מרבנן ואי נפיק באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא ולא מצו רבנן למי' כיון דאלו הוו נפקי באכלוזא היו פטורין גם עתה לא ניתן כלום או אם התחילו לצאת בא באכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכרים לבריא דפחיא לא מצאו רבנן לומר סוף דינא כתחי' דינא וכו' ע"ש הרי דמסיק דאע"פ שהשכירות הוא חליפי השמירה הא' שהיתה לפי הגולגולת מ"מ עתה נותנים לפי ממון כדין שאר המסים וה"נ השוחדות אע"פ שהם לצורך ביטול הלו' גרושות שהם לפי הגולג' אפ"ה השתא מיהא נחשבים לפי ממון איברא לכאורה תשו' מהר"ם הלזו במחלוקת היא שנויא דהנה בפ' המקבל כתב דכיון דרבנן לא נפקי באכלוזא פטירי נמי מלהשכיר פועלים תחתיהן נראה דלא ס"ל דאזלי' בתר השתא וכן ראיתי למרן בב"י בח"מ סי' קס"ג שהביא דברי הנ"י הלזו וכתב ע"ז עיין תשו' מהר"ם במרד ב' השותפים הפך זה ע"ש שנראה שכוין לתשו' מהר"ם שהבאתי וכ"כ הד"מ שם הרי דס"ל למרן דפלגן בהדייהו אך דברי מרן הללו תמוהים דהנ"י לא קאמ' אלא בעודן הקהל שומרים בעצמן או נפקי באכלוזא בעצמן אין לחייב להת"ח לשכור פועלים אבל כי נמלכו כל הקהל לשכור פועלים בעדם כנדון מהר"ם מודה הנ"י דלא אמרי' סוף דינא כתחי' דינא וכבר תמה ע"ד מרן ה' משא מלך דכ"ה ע"ב גם הביא תשו' ר' האיי בשכר החזנים דנראה דפליגא אתשו' מהר"ם ואח כ כ' בתשו' מהר"ם מוסכמת היא מן הכל ע"ש וכ"נ מדברי מרן ומור"ם בש"ע יו"ד סי' רמ"ג דמרן בש"ע הביא דברי