מצות כהונה יב

ס"ד בסוף התשו' דסי' דרבנן מהנו במים שאל"ס ברם ראיתי בס' ישועות יעקב סק"מ שהביא משם מהר"ר עוזר שכתב דסי' דרבנן מהנו במים שאל"ס וחלק עליו ועיקר יסוד ראיותיו הוא מהגמ' בפ' יש בכור דאוקמא למתניתין דאין מעידין אלא על פרצות פנים דחומרא דרבנן היא ובסיפא דמתני' קתני אע"פ שיש בו סימן עי"ש ואינה ראיה כלל דלפום ההוא שינוייא מיתקמא מתני' דאע"פ שיש סי' בארוך וגוץ דסי' גריע והגמ' ביבמות דק"ך דלא אוקמה בארוך וגוץ אלא למ"ד סי' דאורייתא אזיל כשינויא בתרא דפ' י"ב דמסיק יכיר לחוד והכרת פנים לחוד וכ"נ עיקר כדברי הנ"ב ומהר"א שנג"י ומהר"ר עוזר דסי' דרבנן מהנו למים שאל"ס דאיסורא דרבנן הוא ועוד ט"א דקי"ל מנין סי' הוא ואפילו שנים הוי מנין סי' כמ"ש בתשו' מ"ב סי' ס"ג ובתשובות אמונת שמואל סי' ט' וכיון דנתבאר דהיו ב' יהודים בספינה זו וגם לא היו שם אלא הב' יהודים הללו כדמוכח ממ"ש בקבלת העדות כשבאת השמועה שנטבעה הספינה הלך יהודי א' לשם לראות אם יצאו הב' יהודים הנז' ע"ש הים ונתבאר שנטבעה הספינה ופלט הים שם הב' יהודים ודאי דאמרינן הם עצמם הב' יהודים וכמו דקי"ל אם ידעי' שיצאו ב' יהודים בדרך ואח"כ מצאו ב' יהודים באותו המעבר דאמרי' הם שיצאו הם שנמצאו ה"ן כאן ועיין בכיוצא בזה בתשובות כ"ב סי' מ"ג ואין לחוש שמא בתוך הדרך יצאו היהודים מן הספינה למקום היבשה ונכנסו אחרים תחתיהם והם שנטבעו שכבר כתב הרא"ש בתשו' כלל כ' דמההוא עובדא דיודן בפ"ב דיבמות שמעינן שאין חוששיך שמא היהודי שיצא עמו נתרחק ממנו ונתלוה עמו יהודי אחר ועל אותו היהודי אמר שמת ואע"פ שמדברי הר"מ אין נראה כן כבר כתב מהריב"ל ח"א סי' ב' וח"ב סי' י"ב דעבדינן עובדא כדברי הרא"ש וכ"פ מהרש"ך סי' ובתשו' מ"ב סי' מ"ב וכתב שם דאפילו הר"מ י"ל דסובר כן ולא דק בלישניה ודלא כהט"ז ואין לחלק בזה בין ים ליבשה ולומר דבים חיישי' שמא המים הביאו הב' יהודים הללו ממקום אחר והיהודים שהיו באותה הספינה לא יצאו ע"ש הים הא ליתא דכבר כתב מהר"ם אלאשקאר סי' כ"ה כיוצא בזה שנשאל בספינה שנשברה סמוך למחוז א' והיו בה ל"א יהודים שנטבעו כולם ואח"כ פלט הים סמוך למקום ההוא ל"א יהודים מתים והשיב שכל שנתאמת שכל הל"א נפשות שנקברו היו כולם יהודים וידענו שבעלה של אשה זו הוא בכלל החשבון בהכי סגי ואין לחוש שמא בעלה של אשה זו יצא מן הכלל ונכנס יהודי אחר מאותן המקומות במקומו דלמילתא כי האי ל"א ודמי לעובדא של קולר של ס' בני אדם ול"מ גבי חבורה של בנ"א אלא אפילו באדם א' לא חששו וכדאמרי' בההיא דאבל על יהודי א' שיצא עמי ואין לחלק בין ים ליבשה ע"ש הרי דאפילו באדם א' שנמצא ע"ש הים אמרי' הוא שנטבע באותו מחוז וכ"מ בתשובת ר"ב סי' ר"א דל"ח שמא המים הביאו ממ"א אלא תלינן באותה ספינה שנטבעה באותו מחוז וכ"כ רב א' הובאו דבריו בתשו' הכנ"הג סי' י"א ונסתייע מדברי תשו' ר"ב איברא דהכנ"הג חלק עליו דלא כ"כ ר"ב אלא להוציאה מאיסורא דאורייתא אבל לא תנשא לכתחילה וכתב דמהרשד"ם דחולק על ר"ב וכ"כ מהרא"ש בקינ' עיגונא דנ"א ומ"מ נ"ד שיצאת מאיסורא דאורייתא דאפ' מהרשר"ם. ומהרח"ש לא מיירי אלא דלא תנשא לכתחילה וכן הא דתנן בפ' האשה. שלום מעשה בא' ששלשלוהו לים ועלתה יפאדן רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תינשא וכתב הנ"י דוקא קשרוהו ברגלו אבל נפל לים ופירשו מצודה ועלתה רגל חיישי' שמא דגל של אחר היא וכ"כ ה"ה בפי"ג בשם הרשב"א ושכן דעת הר"מ היינו לענין דלא תינשא לכתחילה ובתשו' עבודת הגרשוני סי' ע"ב הק' בעובדא דב' ת"ח שנטבעו והשיא ר' נשותיהם ע"פ נשים דאמרו בגמ' דקט"ו דחזינהו לאלתר ואמרו סי' דאמאי צריך סי' הא ב' הוי מנין וקי"ל מנין הוי סי' ותי' דלא מצאום במקום א' ולא יצאו במקום א' ע"ש הרי דאין לחלק בין ים ליבשה

המורם מכל האמור דאשה זו יצאת מכבלי העיגון ומותרת לינשא לכל אדם ולית מאן דימחי בידהא והכל שריר וקיים

סימן י"א

שאלה באשה הנותנת מתנה ולא כ' בה שא"ל כתבוה בברא ובתוך השטר כ' מתנת פהרסיא ודר המקבל בבית שנתנה לו כמה שנים ואח"כ עירערה האשה הנותנת

ראה ראינו כל מ"ש הרב הפוסק נר"ו שפיסל שטר המתנה. מפני שלא ידע הנותן שכן נוהגים לכתוב דבנ"ד אשה היא הנותנת וחיליה מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' ס"א והביא בידו תשו' מהרש"א בס' מש"דר סי' רמ"ב וכנ"ל עיקר לדינא באשה הנותנת כי האף אמנם שמהרש"א שם כתב אח"ז שלא נהגו ב"ד לחפש אח"ז אפילו במתנת אשה מ"מ הרי מהר"ש חייון ז"ל בתשו' ס"סי מ' אחר שהביא דברי הרשב"א הללו כ' וז"ל אע"פ שאין נראה כן מסתמיות דברי הפוס' מ"מ כיון שהרשב"א והביאו הר"ן כ' בהדיא דבמתנה האשה פסולה מי יוכל להוציא מיד המוחזק נגד ארשב"א והר"ן ע"ש אבל טעם הב' שכ' הרב הפוסק שכיון שלא כתב שא"ל כתבו בכל לשון של זכות וכו' הוי כאלו קבלו קנין לבד ולא א"ל כתבו שטר עכ"ד אין נ"ל לפסול מטעם זה עד שיתברר בעדים שלא א"ל הנותן כתבו שטר וכמ"ש מהר"ם בתשו' הביאו מרן בב"י סי' ר"ז מאו' מ' והכנ"הג בתשו' סי' ע"ו דדוקא אם נתברר ע"פ עדים שלא א"ל כתבו שטר איברא דיש לספק בנ"ד מי הוא הנק' מוחזק דאע"פ שכ' הפו' דהנותן נק' מוחזק מ"מ כה"ג דנ"ד דכבר החזיקה הזקנה בבית ודרה בבית כמה שנים י"ל כי היא הנק' מוחזקת וד"ז בפלוגת' דרבוותא בפ' חזקת דל"ב דאמרי' הילכתא כוותיה דרבא בארעא דהיכא דקימא ארעא תיקום וכ' התוס' בשם ר"ש משום דמס' לא מפקינן מיד מי שצידו עכשיו ולפירושו צ"ל דלא דמי לנכסי דבר שטיא דשא"ה דהוי ס' דדינא ודחו התוס' דבריו ע"ש וכ' הכנ"הג סי' פ"ה הגהב"י אות מ"ט בשם מהראר"ב דחוכך לומר בס' דדינא יכול מי שהוא עכשיו מחזיק בקרקע לומר קי"ל כמ"ד דבס' דדינא מי שהוא בתוך הקרקע נק' מוחזק ולבסוף כתב שאין זה ברור בעיניו עי"ש ובסי' ק"מ הגהות הטור אות י"ד כתב בשם מהר"ש יפה דמי שבידו הוא המוחזק ע"ש וה"נ בנ"ד כיון שהזקנה מוחזקת בה עכשיו י"ל דאין להוציא מידה נגד סתמיות דברי הפו' שלא חילקו בין איש לאשה ומ"מ כיון שמהר"א ד"ב כ'