מצות כהונה יא

דרבוותא הוא דהרשב"א במיוחסות סימן קכ"ח כתב דלצאת מאיסו' דאורייתא צריך שיעידו ששהו עליהם עד כדי שתצא נפשם וכ"כ ה"ה בפ"ג מה"ג ושכ"ד הר"מ וע"ש בכ"מ אבל הריב"ש סימן שע"ט נראה מדבריו דלדעת הר"מ א"צ שיעידו כך וכ"כ מהר"א ששון סי' א' ובתשו' ר"ב סי' ר"א הוכיח מדברי הר"מ בפי' המשנה בפ"ג דגיטין ור"ח דפי' להא דתנן ספי' שאבדה בים נותנים עליו חומרי חיים וכו' בנשתברו כלים המנהיגים אותה וכולה קיימת מש' אם העידו שנטבעה הספינה יצאה מאיסו' דאורייתא ואם נשאת לא תצא אע"פ שלא שהו עליהם כדי שתצא נפשם ואפילו לדעת הרשב"א אם מעיד שהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק הוא שהוא ניצול ע"ש ובתשו' בני משה שלטון סימן כ"ז הוכיח מדברי התוס' מפ"ג דבכורות גבי חלב פוטר א"ב דס"ל דלא בעי' עד שתצא נפשם ומהרימ"ט חא"ה סי' ל"א כתב דלא כתב הרשב"א דבעי' שהה אלא במעיד שנטבעה הספינה לבד אבל במעיד שטבע פ' לא בעי' שהה ע"ש ובנ"ד שהעידו שנטבעה עם כל בנ"א אשר בתוכה הוי כמעיד שטבע פ' ועוד כיון שבנ"ד עד מפי עד הוא תלי' שהראשון אמר ששהה וכה"ג כתב מהריב"ל בח"א בראשו וכ"כ בתשו' מהר"א כן שנזי ז"ל הובאה בס' בני משה שלטון סימן ס"ד דבכה"ג היא מוצאת מאיסורא דאורייתא לכ"ע ועוד ט"א דמהר"ם ב"ח בתשו' הובאה בס' גו"ר כלל ג' סי' ז' וסי' י"ו כתב דע"כ לא אמרי' דבעי' שהה אלא בבאין להתירה בתוך שנה לטביעתו אבל אחר שנה שאבד זכרו כדכתיב נשכחתי כמת מלב יצאת מאיסורא דאורייתא ולמד כן ממ"ש הר"מ בפ"ז מה' נחלות מי שטבע במים שאין ל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אע"פ שאין משיאין את אשתו לכתחילה הרי היורשין יורדים לנחלה ע"פ ע"ש הרי דבאבד זכרו אנל"ת וגם ממ"ש מהרא"י בפסקיו סי' קל"ט דמי שנטבע ואבד זכרו אזלינן בתר אומדנא ואנל"ת עש"ב וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל הביאו מרן הב"י דמי שאבד זכרו אין אשתו נשאת ע"ש מש' דאנל"ת וכן יש להוכיח מדברי הריב"ש בסי' הנ"ל שכ' דכל אנהו דתנן במתני' בסוף יבמות אין מעידין עד שתצא נפשם וכו' כלן א"נ תצא מדפריך בגמ' שם הא מדסיפא לאו רשב"א דתנן מן הארכובה ולמעלה וכו' ואי מגוייד דתנן בהך מתני' אנל"ת מאי פריך הא כיון דחומרא דרבנן היא א"כ במים שאל"ס דעיקרו דרבנן לא החמירו ע"ש והשתא הא בהך מתני' תנן נמי צלוב והר"מ בה' נחלות שם כתב דבצלוב א"נ ל"ת ושמעו בו שמת שכתב הר"מ שם היינו קול בעלמא דלא מהני מידי כמ"ש הלח"מ שם אלא ע"כ דהר"מ באבד זכרו הוא שכתב אנל"ת ומתני' לא מיירי בהכי והנ"ב ח"א חא"ה סימן מ"ו פי' לפי דרכו דהך מתני' דצלוב חומרא דרבנן היא ע"ש ונעלם ממנו תשו' הריב"ש הלזו ואי קשיא לדברי הריב"ש מגמ' דפ' יש בכור דמ"ו ע"ב דאהא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם שאני עדות אשה דהחמירו בה רבנן הרי דהך מתני' דסוף יבמות מדרבנן היא וי"ל דס"ל דשינויא בתרא דמשני יכיר לחוד וכו' עיקר ולפום ההוא שינויא כולה מתני' דאוריית' היא והא דתנן בשלשלוהו לים מן הארכובה ולמעלה תנשא וב' הראשונים דלא התירוה אלא לאחר יב"ח דטריפה אינה חיה יב"ח ע"ש דמש' דמשום דעלתה בידן רגלה הוא דהתירוה אע"פ שאבד זכרו היינו לענין דתינשא לכתחי' אבל לענין דלא תצא בעברו יב"ח סגי והרדב"ז ח"ב סי' תקכ"ו הביאו הע"הש חלק על מהדא"י ע"ש ומ"מ נקיטי' דבאבד זכרו אחר יב"ח אנל"ת הרי כת' הס' הב' דבנ"ד אע"פ שלא העירו ששהו יצאת מאיסורא דאורייתא: ולספק הג' דלא חזו ליה בשעתיה כשעה שפלטו הים כ' בתשו' ר"ב סי' כ"א דוקא שפלטו הים במקום שאין גלי הים מגיעין אבל אם גלי הים מגיעין אמרי' מיא צמתי ליה וכתב עוד דהיכא דמעיד שמצאנו ע"ש הים סתמא דמילתא במקום שגלי הים מגיעין ועוד דוקא בנתפח הוא דבעי' חזיוה כשעתא ועוד דהגה"מי כ' דבגוי המסל"ת לא בעי חזיוה בשעתיה ע"ש ונ"ד עדיפ' דכי היכ' דחזרו המים ושטפוהו לתוך הים ודאי במקום שגלי הים מגיעין הוא גם דעת הרא"ש בפסקיו ובתשו' דבכל גופו קיים לא בעי חזיוה בשעתיה ומהריב"ל סי' א' סמך ע"ד הרא"ש בצירוף עד מפי עד כנ"ד דתלינן דהא' חזיה בשעתיה ע"ש ועיין בח"מ בתשו' פינחס ועוד יש לצרף לזה הסי' באצבע עקום דאית מאן דס"ל דהוי סי' מובהק כמו שית' ובס"מ לא בעי' חזיוה בשעתיה כמ"ש מרן בתשו' אפילו בסי' ך דמצוי אצל קצת בנ"א ע"ש

ולספק הד' דלא אמר קברתיו הנה לדעת הר"מ דבעי קברתיו ל"ד קברתיו אלא ה"ה טלטלו ממקום למקום וכתב מהרימ"ט סי' מ"א דכי ליתיה להעד לשואלו אמרי' מסתמא. טלטלו ממקום למקום גם הריב"ש הביאו הב"י כ' כשמזכירו כשמו לא בעי' וקברתיו וכתב הרב משפטי שמואל סי' פ' דאם הגוי אינו מזכירו בשם אלא אומר יהודי שהיה בספינה מת ויש עדים שיהודי פ' יצא בספינה זו הוי כמו שמזכירו בשמו ולא בעי' קברתיו:. היא העולה דמכל הני טשעמשצאה אשה זו מאיסו' דאורייתא ואכתי איסורא דרבנן רביע עלה ולא תינשא לכתחילה אלא דאצל"ת מיהו מט"א יש להתירה להנשא והוא דהנה בתשו' מהרד"ך והביא' מרן בב"י דאצבע עקום והושם בצידו הוי סי' מובהק משמע דעקום בלא רושם לא הוי סי' מובהק כן דקדק מהר"ם לובלין סי' ל"ו וממנו למד לרגלו עקומה דלא הוי סי' מובהק ובסי' קכ"ח אחר שדקדק כן מדברי מהרד"ך ולמד מהם לצוארו עקום כתב דמתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' קי"ח שכתב דנמצא שינוי בא' מאבריו הוי סי' מובהק מש' דצוארו עקום הוי סי' מובהק ע"ש ומינה י"ל גם לאצבע עקום דהוי ס"מ לדעת הרא"ש וכן הבין בכוונתו הרב כנסת יחזקאל סי' צ"ג והרב בארות המים סי' כ"א וכ"כ הרב שב יעקב סי' י"א דאצבע עקום הוי ס"מ נקיטי' דפלוגתא דרבוותא באצבע עקום אי הוי ס"מ ואפילו למ"ד לא הוי ס"מ סי' אמצעי מיהא הוי דהא ליתיה ברוב בני אדם וכיון דסי' אמצעי הוי ומהני גבי. אבידה מהני לאיסו' דרבנן דהא הא דבעי' סי' מובהק משום דסי' דרבנן וא"כ בדרבנן מהנו סי' דרבנן דהם אמרו והם אמרו וכ"כ הנ"ב חא"ה סי' מ"ג והוכיח כן מתשו' הרא"ש כלל ב שהק' לס' הר"מ דב' מינים טמאים לא הוי אלא כלאים דרבנן מדאמרי' בחולין דע"ט כי מעיילת כודנייתא בדוק בהנך דדמו להדדי. ודייק הגמ' ש"מ סימנין דאורייתא ולס' הר"מ כיון דב' מינין טמאין לא היו אלא כלאים דרבנן מהנו סי' דרבנן באיסורא דרבנן וכ"כ מהר"א שנג"י בתשו' הובאה בס' בני משה שלטון סי'