משפטים ישרים צט

ועכ"ז פטרו מחמת האונס הנז' דכיון דמהשבועה פטור גם מהחיוב פטור. וכן נר' גם מדברי מהר"ם אלשיך בתשו' סי' פ"ו יעו"ש מסכים הולך לכל מה שכתבנו וע"ש מה שהוסיף לחזק ראייתו ולהשמר ממאי דכתב הריב"ש לסייע סברתו שנר' שהאשה היתה קלה בעיניו להתרצות וסיים הרב מהרמ"א דל"ד הוא יעו"ש: אמנם מדברי הרדב"ז בתשו' סי' תנ"ח נר' בההיא כמ"ש ב"א וז"ל ואם לא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו שבועתו ואחר שיתירו לו שבועתו אם לא תרצה להיות אצלו בצדה מגרש אותה ונותן לה מה שימצא בידו ומסדרין לו מפני תנאי כתובתה שלא נשאת אלא על תנאי שלא ישא א"א עכ"ל: ואגב אזכיר מאי דק"ל על ל' התקנות שכתבו ואפי' מי שקבל עליו התנאי בשבועה אנו פוטרים אותו מהשבועה ומתירים לו היתר גמור שמעכשיו וכו' עכ"ל. והדבר בעיני תמוה אם הפקר ב"ד הפקר שמענו לגבי ממון אבל מה כח ב"ד יפה לבטל השבועה שעברה ומדבריהם קצת נר' שסוברים שמפקיעין החיוב וממילא נפקעה השבועה שכ"כ שמעכשיו אנו מפקיעין שעבוד הכתובה לגבי אותו התנאי עכ"ל. אלא שאין זה מספיק לע"ד כלל ששני הדברים מתחייב הבעל א' שבועה שלא ישא ואם יעבור וישא יתחייב בכתובה ונהי שהחיוב יכולין לבטלו השבועה היאך יכולין לבטלה. ובב"ש סי' נ' ס"ק י"ו דאם הקדים השבועה ואח"כ הקנס לא יפטור הקנס השבועה עי"ש באופן שדברי התקנה לגבי אותם שנשבעו קודם התקנה קשה להתירם וצ"ע. וכמה צדדין צדדתי לקיים דבריהם וכאן אין להאריך: נחזור לנ"ד שהיא מורדת ופקע חיוב כתובתה ולא נשאר כ"א שבועה פשיטא דאונס מבטלה דזה אונס עדיף מאונס הריב"ש ז"ל ופשיטא שיכולין להתיר לישא אחרת. וכך נהגנו כמה פעמים וכתבנו פסקים קצרים לקצת המורדות וחתמנו בהם בב"ד של שלש ועוף לא צוח: וגם איך תוכל לעגנו לעולם שתמרוד עליו ולא תקח גט וישאר כך לעולם ונמצא כח האשה יפה מכח האיש. וע"כ פשוט הוא שיתנו לו רשות לישא א"א בלי פקפוק: באופן שמן הדין ומן הסברא החזקה א"א כלל לעגנו בשביל מרידתה דאיך תמרוד ותאמר לו הנך מושבע שלא תשא א"א עלי אין זה אלא דברי שחוק והתול והתשובה גלויה לתינוקות נשבעתי אם תשאר עמי ואחר שאין הדין לכופו לגרש הרשות בידו לישא אחרת. ואין כל זה ענין לדברי הגה שאיסור השתי נשים משום חרם דרגמ"ה וכבר נודע דרגמ"ה בכל ענין אסר אפי' יהיה אונס כמ"ש בסי' א' בהגה ויש פוסקים אפי' לבטל מפו"ר כמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ יעו"ש כמה הפליא לעשות ואף בזו כתב מהרי"ק בתשובה והביאו ח"מ ס"ק י"ז וז"ל ובאמת המעיין במהרי"ק ט"ו ס"ג יראה דדעת הרב דמותר לישא לכתחלה אחרת בכל מורדת רק שלא רצה להחליט הדבר משום פריצות הדור וכו' ע"ש. הרי דאף חרם רגמ"ה החמור עד להפליא מן הדין מותר לישא אחרת וכבר כתבתי שאפי' מי שירצה להחמיר במורדת לגבי חרם רגמ"ה לדידן דלא נקטינן כחרם רגמ"ה רק משום שבועה דשלא ישא פשיטא דפשיטא שלא לעכב עליו כלל מלישא אחרת: ועוד יש דרך ישר ורחב וכו' לא יפקפק בו שום אדם יען כי בתקנה האחרונה החדשה כתוב שאם יראה לב"ד אונס הניכר שלא יוכל לשמש עם אשתו מתירין לו לישא אחרת וע"ז אנו כותבין בכתובה שלא ישא וכו'. או כפי התקנה החדשה האחרונה וזהו מה שחידשו בה כמפו' בה שאפי' יש לו בנים מותר לישא אחרת שאדעתא דהכי נשבע שלא נשבע אלא שלא כפי התקנה וא"כ ק"ו כזה שהלכה מאתו לגמרי ואפי' הדר בקילעא שהאיש ואשתו שרויין בה קרינא ביה ואת נשי וכו' ולזה הדבר פשוט שההיתר שיצא מוסכם בתחלה הוא האמת אין בו נפתל ועקש. ובזה ראוי לדון ולהורות ונוסרו כל הנשים וכל העם על מקומו יבא בשלום: ועל ענין השתי נשים דבר זה כמה שנים עמדנו על דברי מהריק"ש ז"ל ומ"מ המנהג פשוט ועמא דבר שמי שמתה אשתו א' יכול לישא שלישית שהיא שניה לשניה ואני הייתי מערער אחר שמא הא' נוחה לה והשניה קשה הימנה ועכ"ז המנהג פשוט עמד לנגדי ובמקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג וכ"ש במנהג שיש לו טעם נכון שכל שבועתו לשניה לא היה אלא על השלישית ולכשאפנה בע"ה אשנה. הדיוק שדייק הרב דאם על שתי נשיו וכו' אחר המחילה הראויה הוא דיוק חלוש עד מאד ונר' פשוט שלא דבר הרב ז"ל אלא באותן שלא נהגו לכתוב תנאי שלא ישא בכל הכתובות רק אחד מעיד שיוסכם עם אשתו שלא ישא אחרת עליה ולזה דייק הרב דכיון שהתנאי חדש היל"ל על שתי נשיו אבל לדידן שכותבין כן בכל הכתובות ליכא לדיוקי כן כלל שהסופר כתב כטופסי דכתובות ולא נתחכם לשנות הלשון וזה פשוט וא"כ יצאנו חובת אפי דברי הרב ז"ל ובא המנהג פשוט ומוסכם ומ"מ דברי הרב לקוצ"ד צריכין תלמוד אפי' בנדון דידיה שלא היו רגילין לכתוב: שמח שאלה ע"ע השמיטה אם היא נוהגת במדינה זו או אם יש תקנה לראשונים בזה: תשובה וז"נ החכם השלם אהובנו כה"ר משה טולידאנו נר"ו אחר התפקדות בשלום כת"ר ושלום כל הנלוים אליו באתי באותיו' אלו אותיות מקולקלות מחמת מקרה ותלאת החומר והיא היא המאחרת תשובת שאלת השמיטה ששלח האדון לגלות אזנו אם היא נוהגת במדינה זו או אם יש תקנת ראשונים בזה יודע לכת"ר שהשמיטה נוהגת שלא לעקור מצוה אחת ממצות דאורייתא ושתי שמיטות עברו משנת מלאת פא"ס מחורבנה של זאוויי"א בכל כ"ט באלול של סוף השמיטה היה הכרוז עולה בצווי ב"ד ומכריז כתבו פרוזבליכם והולכים הקהל לסופרים ולוקחים פרוזבלים ומזה תוכל להקיש ולדון תן לחכם ויחכם עוד. אמנם שום תקנת ראשונים בזה איננה כלל. ואגב אורחין אצטריכנא לאודועי למר שזה ימים ושנים היה בידי ס"ת שת"ת ממושכן לזכות יתומים וכשנצרכו היתו' לפרנסה מכרתי הס"ת הנז' להר' שמעון טאפיירו ע"מ ובתנאי שבכל עת וזמן שירצו בעליו ותשיג ידם לתת לו מעותיו שיחזיר להם הס"ת הנז' בתשובה שלימה. והנה לעת כזאת הרשו הבעלים לכה"ר יעיש ן' אנצאם יצ"ו שיפדה להם הס"ת הנז'. ולכן האדון ינהוג במדת החסד וישתדל ויעמוד לימינו עד שיקח הס"ת הנז'. ולבי אומר לי שח"ו ה"ר שמעון הנז' לא יוכל לומר שלא הי' המכר ע"פ התנאי הנז' ואם יאמר ידע בודאי שיתבדה ולכת"ר החיים והשלום כיש את נפשך החכמה ונפש הצעיר המוטל על ערש דוי ומבקש מיוצרו שירפא לו. מימון אפאללו. ע"כ נמ"ך: שמט שאלה מי שמת והניח ג' נשים או ארבע כתובתן למנהג המגורשים מקאסטילייא כיצד תהיה חלוקתן: