משפטים ישרים ק

תשובה כתב מהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה כשם שכשהן ב' נשים השניה נוטלת בחלקה כמו חלק היורשים והא' נוטלת בחלקה כחלק הב' ורביע יותר מלבר שהיא שליש מלגיו כן כשהם ג' או יותר לעולם האחרונה חולקת בשוה עם היורשים והקדומה לאחרונה חולקת נוטלת כחלק האחרונה ורביע יותר מלבר והקדומה לה נוטלת כחלק הקדומה לאחרונה ורביע יותר וכן לעולם אפי' הן רבות לעולם הקדומה נוטלת כחלק השניה ורביע מלבר שהיא שליש מלגיו עכ"ל. המשל הרי שיש כאן ג' נשים ויש כאן עזבון ק'. ע"כ נמ"ך ותול"מ: שנ שאלה ע"ע אשה שמרדה על בעלה אם כופין את בעלה לגרשה ואם יש שום תקנה בזה מהראשונים: תשובה וז"ן החכם השלם אהובנו כמוהר"ר חביב טולידאנו נר"ו יזיי"א כי"ר. אחר דרישת שלום האדון שירבהו אדון השלום ויתן לכת"ר בנים הגונים עוסקים בתורה ובמצות כי"ר היתה זאת לאדון לעשות ככל אשר צויתני לכתוב לכת"ר כתב בפני עצמו ע"ע האשה שמרדה על בעלה בטענת מאיס עלי אם יש לנו שום תקנה מהקדמונים אם יגרש בעל כרחו כמו שפסק הרמב"ם ז"ל או לא דע לך האדון שאין לנו שום תקנה בזה ואין לנו אלא מה שפסק מר"ן בש"ע אחר שיגע ומצא ופס' דלא כהרמב"ם ז"ל דלא כייפינן ליה לגרש ומ"מ נר' דלאחר י"ב חדש מגרש (נר' דה"ק דלאחר יב"ח חייב לגרש מדינא אלא שאין כופין דאל"כ קשה איך תיכף ומיד סתר יסוד מן דקי"ל דלא כהרמב"ם ולא כייפינן ובזה א"ש ג"כ מ"ש מק"ו דבע"ל דאי קאי אחיוב א"ש אלא אי קאי אכפייה מי זה אמר ותהי שיש כפייה בבע"ל והרי אפי' הרמב"ם ז"ל גופיה מודה בה דלא כייפינן אלא וכו' עכ"ל כמ"ש ובזה יבאו דברי הרב על נכון זהו הנ"ל הקטן וצעיר יעבי"ץ בכמוהר"מ זצ"ל) מק"ו דבעינא ליה ומצערנא ליה ותטול כל בלאותיה הקיימים וכו' ובנדון דידן אין אנו צריכים אפי' לפסק הרמב"ם וצריך לפרוע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו עיקר ותוס' ומתנה ומספר כתובתה נלמוד שנתחייב לה בשבועה וכו' שלא יוציאנה ממדינתה למדינה אחרת אלא עפי"ד ואם ח"ו יעבור ויוציאנה שיפטור אותה בגט כשר לאלתר ויפרע לה כל מה שהחזיק לה ע"ע וזה הבעל אנס אותה והוציאה בעל כרחה כמו שבא בשאלה אחרת וכופין אותו לקיים שבועתו נמצא שמצד זה כופין אותו לגרש כמו שפסק הרמב"ם ונוסף על פסק הרמב"ם שצריך לפרוע כל הכתובה. ואתם רודפי שלום דברו אל הבעל דברים רכים וטובים ויניחנה לרצונה כי דעתן של נשים קלה וכל עוד שמקפחה בדברים ואומר לה שבעל כרחה תהיה עמו מעלה באפה חרון אף ומוספת למאסו ולכן ישתוק לה לכל מה שתאמר לו עד אשר תשוב חמתה כי רבות נשים ראינו בזה האופן וכאשר יעזוב אותה הבעל וישכחנה חוזרת בעצמה ומשתוקקת לו ועושים שלום ביניהם והם באהבה ואחוה טוב מאותם שלא נתקוטטו מעולם ואדון השלום יעשה שלום להם שלום יעשה להם. נאם נאה"כ החותם בס' מה טובו אהליך יעקב ש' תמי"ד לפ"ק מנחם סרירו: גם לפי דעת החולקים על הרמב"ם צ"ל בהגה בטענת מאיס עלי לא תטול בלאותיה הקיימים אלא מודים בנ"ד תטול אותם מאחר שהיו בחזקתה וע"י אונסא שהוציאה מעירה השליש הנדוניא ביד שליש שאותה השלישות אינה כלום והוי כאלו בחזקתה:. גם מה שטוען הבעל שהאם היא המשיאה את בתה לטעון מאיס עלי אין לו כ"א להחרים על מי שמלמדה לטעון שקר ע"כ דברי הרב כמוהר"ר מנחם הנז'. וזה מ"ש עליו הרב הגדול מו"א זלה"ה ימים רבים נסתפקתי בדין כיוצא בזה מי שנשבע לגרש אם כופין אותו לגרש או דלמא בהנהו ששנו חכמים כופין ולא בזה ומדברי הרב בכאן נר' שכופין גם בזה. ושוב הקרה ה' לפני תשו' הריטב"א בב"י א"ה סי' קס"ה וז"ל כ' הריטב"א על יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע אם כופין אותו לחלוץ. תשובה אף לזה אין כופין כי אע"פ שעל השבועה אתה בא לכופו שמחמת אותה כפייה הוא חולץ החליצה מעושית היא ממילא ולדידן הכי ס"ל דאין כופין אלא באותם שכופין להוציא בגט עכ"ל. הנך רואה בעיניך דאישתמיטיה להרב תשו' זו ועיקר דעת הריטב"א ז"ל שאין כופין אלא באותם ששנו חכמים. ועל שבועתו ראוי להענישו כמ"ש הריטב"א באותה תשובה וברוך ה' שהנחני בדרך אמת ותול"מ. שוב ראיתי בב"י תשו' ר"י בן הרא"ש מכחשת לזה בסי' קנ"ד יעו"ש אכן לתשו' הריטב"א הסכים הש"ך בס"ס קנ"ד יעו"ש וי"ל. אבל יש לקיים פסק הרב מצד אחר אפי' לא היתה שבעה דכיון שהוציאה ממקומה על כרחה מחויב הוא להחזירה למקומה וכיון שיחזירנה למקומה ולא ירצה לדור עמה הו"ל כאומר איני זן ואיני מפרנס או איני דר עמה ולא אשמש כופין אותה לגרש וראיה לזה הביא מר אחי נר"ו סי' קנ"ח ס"ח ט' ע"ש ונ"מ בין מ"ש לדברי הרב אם רוצה להחזירה ולדור עמה ועדיין או' מאיס עלי לפמ"ש אין כופין אותו ולדברי הרב הנ"ל נר' דס"ס עבר אשבועתו ומימ מ"ש הוא העיקר. רבי"ץ: ועל מ"ש הרב ומ"מ נר' דאחר יב"ח מגרש מק"ו וכו' כתב הרב א"א וז"ל אם כונתו לומר דלאחר יב"ח כופין משמע שסובר דלא אמרי' אין כופין אלא באו' מאיס עלי אבל במורדת דבעינא ליה כופין אחר יב"ח לזה שפיר וכו'. אבל דבריו תמוהים דאדרבא הרמב"ם גופיה לא אמר כופין אלא במאיס עלי אבל בבעינא ליה לא כמו שביאר בהדיא בב"י סי' ע"ז ולשון הטור ושוב הוסיפו לתקן שימתינו לה יב"ח ואז יגרשנה אם ירצה. וכתב בין באו' מאיס בין באו' וכו' לעולם אין כופין לגרש וסוף דבר שהמעיין בב"י ימצא כמה ראיות והוכחות אין מספר דאפי' אחר יב"ח אין כופין כלל ובבעינא ליה אפי' לסברת הרמב"ם בעצמו אין כופין ובש"ע הגה ס"ג אפי' במקום שכופין לגרש וע"ש ובחלקת מחוקק. כללא דמלתא שאם כונת הרב היא זו כד ניים ושכיב אמרינהו רב להני מילי. הקטן רפאל שנא שאלה בענין ראובן שהי' נשוי שתי נשים ומתה אשה א' והב' הכניסה לו נדוני' אם תכנס הנדוניא של הב' לכלל חלוקה לפי מנהג המגורשים מקאסטילייא ויטלו בה יורשי הא' ד"ח מעשרה או לא: תשובה כך מ"כ בכת"י החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר חיים טו' זלה"ה וז"ל ראובן היה נשוי ב' נשים והיתה לו משכונה והביא עדים שהיא מנכסי אשתו הב' מנדונייתה והראשונה מתה פסקו ריב"ע וריב"ץ וז"ל ע"פ העדיות הנז' המש' בחזקת האשה הב' של ראובן ולא תכנס בכלל חלוקה בין הבעל ויורשי אשתו הא' ולפי שטענה אשת ראובן שיותר ממה שבידה בעדים נטל בעלה מנדונייתה שלא ברשותה ותפסה טלטול משל בעלה לכן כשתשבע בס"ת שת"ח שנטל שיעור מה שתפסה משלו תזכה במה שתפסה וביען שטענה שהיא מעוברת שאלה די זמן ינתן לה עד שתמלט משאה ותשבע ולפי שטען ראובן שיטול צורכי קבורה מהאמצע הדין עמו. ע"כ נמ"ך בכת"י החכם הנז'