משפטים ישרים צג

ודאי הוא שכיון שהיה לולד שלשים יום שלמים היה מנחיל לאביו שכך כתוב בתקנות שהזש"ק הוא שיחיה בחיי אמו ואחר פטירתה שלשים יום שלמים אבל בנדון זה שהתנית עליו תנאי מפורש שהנדוניא תהיה לבתה ולזרעה אחריה שיהיה זש"ק ודאי לא נתכונה אלא שיגדל הזרע של קיימא ויהיה ראוי לירש בנכסים ויכיר בממון שירש דקי"ל אומדין דעת הנותן והדבר ידוע שלא נתכונה זה שאם יחיה הולד שלשים יום וימות שינחל אביו נחלתו: ועוד יש לדקדק בלשון התנאי שכתב וז"ן על מנת שתהיה הנדוניא הנז' לבתה ולזרעה אחריה שיהיה זרע של קיימא ומאמר שיהיה זרע של קיימא וכו' הוא יתר שכבר אמרה ולזרעה אחריה אלא לומר שיהיה זרע של קיימא ממש שיגדל עד שיכיר במתנה: ועוד כן מוכח מאומרה שתהיה הנדוניא לבתה ולזרעה אחריה דהיינו כשתמות יטול הזרע הנדוניא כמו אמו ועל הכל האומדנא החזקה שא"א לומר שכיונה הנותנת לולד כזה. ומה גם שבתוך השלשים יום היה מתנוונה והולך ואין זה של קיימא דהו"ל כאלו מת בתוך שלשים. כללא דמלתא שזכאית הנותנת במחצית הנכסים והמחצית לבעל: שלה שאלה ראובן היה חייב מעות לגוי ואמר לו הגוי שיתנם לשמעון בהלואה ממנו לשמעון וכן עשה. ושוב פייס ראובן לגוי ומחל לו אם צריך להחזירם לראובן או יזכה בהם שמעון: תשובה הדבר צריך ע"ג דיש צדדים לכאן ולכאן די"ל במה יזכה היש' הב' והמוחל מחל בפי' לראשון מחמת פיוסו והו"ל כאלו הרשהו לגבותם מאתו. וי"ל ג"כ שהב' זכה מן ההפקר. ויש קצת ראיה בצד הא' מהא דקי"ל סי' קס"ח קס"ט לגבי רבית דגוי שהיה נושה בישר' וא"ל תנם לישראל אחר ונתנם אסור ליתן רבית לגוי דהו"ל כאלו נותן לישראל יעו"ש ס"א וכתב הטעם דאין שליחות לגוי ועדיין הם ברשות ישראל הא' וה"נ דכותה וגם בה' שלוחין ישראל שנתן מעות לישראל ליתנם לגוי ושכח הגוי צריך להחזירם לישראל. וזהו לא דמי כ"כ ומ"מ נראה פשוט שאף את"ל דזכה הב' יכול הא' לומר לגוי והגוי יוציאם מידו ויחזירם לישראל. וידי"ן כהר"ר מימון בני נר"ו הביא ראיה לצד השני מהא דסי' קצ"ד ס"ב בהגה ראובן שהיה בידו פקדון מגוי והגוי נתנו לשמעון בשטר דזכה ראובן יעו"ש אלמא דאע"ג דעכ"פ מצד הטובה שעשה שמעון לגוי נתן לו ואפ"ה זכה ראובן במה שבידו אפי' הוא פקדון ומכ"ש במלוה שביד ראובן זכה בה ראובן. וה"נ בנ"ד מיד שמחל הגוי אפי' ע"י פיוס ראובן זכה שמעון וזה ראיה נכונה. אך יש לי מקום עיון בההיא דסי' קצ"ד אם הגוי נתנו לשמעון בחובו ואינה מתנה, כ"א פרעון ונראה לי דדינו כההיא דסעיף א' בישראל שקנה קרקע מגוי והחזיק בה אחר שצריך ליתן לישראל א' דמים שנתן וה"נ בנד"ז אם הנתינה בפרעון חובו צריך ליתן לו אם רוצה לזכות בפקדון ואף אם הוא מרובה כגון כלי יקר שוה ק' ונתן לגוי ק': שלו שאלה ילמדנו רבינו פי' תקנת טוליטולא שהועתקה בא"ה סי' קי"ח לפי שיש בה דברים קשים וקצת ספקות לא נעלמו מהאדון: תשובה בפי' תקנת טוליטולא ראיתי שלשה סברות במהר"י מטרני ז"ל חא"ה סי' ה' ז"ל התקנה שהובאה בטא"ה סי' הנז' וכשיפטר הבעל בעודנו נשוי עם אשתו והוציאה שטר כתובה כדין כל אלמנות אין לה לגבות מה שיתקיים לה מסכום כתובתה אלא ממחצית מה שהניח מן הנכסים קרקע או טלטול וישאר החצי משוחרר משעבוד לזוכה בירושת בעלה ואין לה רשות שתגבה יותר מסכום כתובתה מהחצי בלבד בין שיספיק בין שלא יספיק זה בממונו ובקנינו אבל ממון נדוניתה ומה שהכניסה לו או שנפל בירושה לאחר נשואיה יחזור כולו בעינו לה לבדה כי אין זה התקון אלא במה שידוע שיהיה מממון הבעל וקנינו והתכריכין וצרכי קבורה יהיה מכלל ממונו ואז תקח האשה כתובה מחצי ממונו וישאר החצי השני ליורשיו עכ"ל הצ"ל. וקודם צריך לפרש או' ואין לה רשות שתגבה יותר מהחצי בלבד שצריך פירוש והתוך שאין לו גזרה. ונראה שיש חלוק וכצ"ל ואין לה רשות שתגבה מסכום כתובתה אלא מהחצי בלבד בין שיספיק וכו' וכן הוא ברשב"ץ סי' קי"ח: אך במ"ש בסוף אבל ממון נדוניתה וכו' יחזור כולו בעינו לה לבדה נפל חלוק דעות דעת א' בתשובה למהרי"ט ז"ל מ"ש החכם השואל שם פירש שהנדוניא לאחריותה ותטול הנמצא קיים והשאר אבד לה לגמרי ויתנכה כל הנדוניא בשומא שהכניסה לו מהכתובה המשל הכניסה לו סך ק' ועשה בכתובה עי' ותוס' ונדוניא ק"ק ונשאר מן הבלאות סך נו"ן יחשבו עליה סך ק' וסך ק' הנשארת היא שתטול מהמחצית מנכסי הבעל נמצא שנוטלת סך ק"נ והיורשים השאר. ודעת ב' למהרשד"ם ומשפטי שמואל כתב שם שכל הנדוניא תנטל מראש ממון אפי' כל מה שבלה ולפי הערכה שכתבנו תטול תחלה ק' של נדונייא ותטול ק' אחרת ממחצית הנכסים נמצא שנוטלת ק"ק והיורשים ק'. ודעת ג' שהכריע הרב ז"ל תטול הנשאר קיים מן הבלאות שהוא סך נו"ן וחסר לה נו"ן עם הק' של הכתובה תטול אותו ממחצית נכסי הבעל שהם סך קק"ן תטול היא קכ"ה והשאר ליורשים נמצא שנוטלת סך קע"ה והם קכ"ה וזו היא הסברא הנכונה וכן עמא דבר בפי' התקנה וכן שטחיות לשון התקנה: שלז שאלה מקדים מעות על שעוה או צמר ולא מצא אם צריך לפרוע מעות מזומנים או לא: תשובה נראה שצריך לפרוע מעות מזומנים דהו"ל כנותן מעות בעיס' כמו שפסק הלבוש סי' ק"א ס"ק יו"ד והביאו הסמ"ע סי' צ"ז [נ"ב צ"ל סי' ק"א, ס"ק יו"ד] וכן הסכימו בדי"ץ: שלח שאלה קוני העזר רגילים לקנות בסך כ"ו בכ"ח קיץ על חורף וידוע הוא שהקיץ טוב מן החורף ונשתמשו בקיץ ובחורף באה גזרת המלכות שלא תהיה העזר והקהל טוענים שיפרעו להם הקיץ ביותר מהסך שקצבו יען כי הם טובים: תשובה נראה דזה דומה לנד"ז והוא שראובן מכר לשמעון סחורה והיה בה רע וטוב וקצב (ע"כ נמ"ך ותו לא): שלט שאלה דיין שדן דין ופסק הדין כפי מה שנ"ל ובא לפני דיין אחר ולא נר' לו אותו הפסק יכול לבטל דבריו א"ל: תשובה כתב הרי"ף ז"ל בפרק דיני ממונות וז"ל וקא חזינן פירוש לחד מרבוותא דקאמר דמומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד דדיניה דינא ופטור מלשלם וקא גמר לה מהא דגרסינן פרק דיני ממונות ותורף הענין בקיצור שר' ישמעאל בר' יוסי פסק שאדם עשוי שלא להשביע עצמו אבל שלא להשביע את בניו לא. ודן הדין וחייב היורשים ליתן ונתנו החצי ושכיב רי"ש ובא לדון לפני רבי חייא ואמר כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כן עשוי שלא להשביע בניו