משפטים ישרים צב

באופן דקם דיניה דכת"ר הן לסברת הרא"ש הן לסברת רשב"ם ז"ל דבנדון זה שאומר מפי עצמו שאבד שטרו שאין לב"ד להזקק לכתוב שטר אחר וכ"ש וק"ו שאין לכוף ללוה כלל לכתוב שטר אחר: שוב נראה לי לגלות דעתי במאי דק"ל על השגת הש"ך ז"ל על הב"י ז"ל דלק"מ דבגמ' דנביא בעדי הנומא לא חיישינן שנמצא שטר בתחלה דהא כשבאה לגבות עדיין לא מצאה הכתובה וכשתמצא אח"כ הרי שוברו בידו ואם תגבה ע"י כתובה תחלה שוב אינה גובה ע"י עדי הנומא לחוד שיכול לטעון פרעתי דהנומא אינה אלא מבררת הבתולה מהאלמנה והבעל מודה שעדיין לא פרע משא"כ בתופס השטר שכתב ב"י ז"ל ודברי ב"י ז"ל שרירין וקימים ויש להאריך אלא שאין הפנאי מסכים ועל הכל דעת כת"ר תופיע ור"ש רפאל בירדוגו זלה"ה: שלג שאלה ראובן כתב שט"ח על שמעון מסך ג' והתנה עליו בע"פ שיתן לו סך בי' ר' למתקאל בכ"ח ושוב אח"ז כשעלה לו סך תש"ם נ"י רבית כלל הכל קרן ורבית וכתב עליו שט"ח מסך ג' תש"ם נ"י וקרע השטר הראשון שמסך ג' אם גובין בשטר זה ומהו שגובין בו: תשובה הדבר פשוט שזה ר"ק כיון שכתב עליו שט"ח והתנה עמו שיתן לו בי' ר' למתקאל הגם שי"ל לא נחשדו ישראל על כך שהכונה שיתן לו כו"כ ריוח המעות מ"מ מידי איסור לא נפיק וכמ"ש מרן סי' קע"ז סכ"ד וכן לא יתן בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא היורש גובה בו רבית והק' הט"ז דמשמע דאין כאן אלא חששא שמא ימות אבל איסור רבית אין כאן ומהטור משמע דאפי' הוא חי אסור וז"ל הטור וכן לא יכתוב עליו שטר חוב דכיון שאינו מפורש שהוא עיסקא הו"ל הכל מלוה וקרוב לשכר וכו' אפי' התנו ביניהם בע"פ דבתר שטר אזלינן והו"ל כאלו מלוה. וק' וא"ת א"כ משמע אף שיש ריוח אסור ליקח אותו ואמאי אמרו בגמרא דהאיסור שמא לא יהיה ריוח וגם ק' מה שאמרו הטעם שמא ימות הנותן ויפול השטר קמי יתומים הא אפי' אם הוא חי אסור ליקח רבית בזה. ונראה ביאור דברי הטור דתחלה אמר הנותן עיס' לחבירו לא יצרף הקרן עם הריוח פי' שלא יכתוב בשטר בל' זה ראובן קבל משמעון סך פלוני והיינו הקרן והריוח דבזה אנו יכולין לומר שבדרך עיסקא קבלם מ"מ יש איסור מצד שזקף הריוח לקרן ואפשר לא יהיה כ"כ ריוח וא"כ כתב שלא יכתוב אפי' הקרן לחוד בדרך שט"ח והיינו בל' הלואה והטעם כיון שאפשר הוא לתבוע כל הקרן אפי' אם יהיה בקרן הפסד ואעפ"י שיש עדים לזה שנעשה בעיסקא מ"מ כיון שיש שטר מבורר ותנאי אינו מבורר רק בע"פ וכיון שיש צד לפנינו שיוכל לגבות כל הקרן במילואו אף שיהיה הפסד הו"ל קרוב לשכר ורחוק מההפ' מ"ה אף שאין שם הפסד יש צד איסור בשטר ואסור לגבות בו. ובזה ניחא מה שקשה ממה שכתב הטור בחו"מ סי' קע"ו סי"ח תשובת הרא"ש ומשמע שיש להתיר ליקח ריוח כשנכתב הקרן בשטר ולמ"ש ניחא דמיירי שם שלא נזכר ל' חוב רק כמו שזכרתי ברישא כאן וזה מבורר למעיין בתשו' הרא"ש כלל פ"ט שמשם מקור דין זה דהטור. והנה מבואר מדברי הרב דכשהשטר בל' חיוב כמו כל שט"ח דעלמא אסור ליקח ריוח. וא"כ בנד"ז שכתב עליו שטר פשוט והתנה עמו בע"פ שיתן לו ריוח בי' ר' למתקאל ודאי שאסור ליקח הפירות והם לפחות א"ר אף שצירף הכל קו"ר וכתב עליו שטר מסך ג' תש"ם נ"י אין לו לגבות כ"א סך ג' דוקא כי השטר הוא א"ר ואף דקי"ל השטר שכלל בו קרן ורבית אינו גובה בו אפי' הקרן כמ"ש בח"מ סי' נ"ב ס"א כבר סיים בהגה מיהו אם החייב מודה צריך לשלם לו הקרן עכ"ל. וכאן הרי החייב מודה ומברר שהקרן הוא ג' וא"כ חייב לשלם הקרן מיהת אך הסך תש"ם נ"י שהיא א"ר פטור ממנו: שלד שאלה אלמנה שהעניקה נדוניא לבתה והתנית שתהיה הנדו' הנז' לבתה ולזרעה אחריה שיהיה זש"ק ואם לא יהיה לבת זש"ק שאין כאן מתנה כלל והבעל לא ידע מזה כלום ואח"כ מתה האשה והניחה בן א' והיה הבן מתנוונה והולך בתוך ל' יום ומת לאחר שלשים יום יש לשאול אם התנאי שהתנית האם קיים ואם זה נק' זש"ק: תשובה אם מתה האשה בחיי בעלה ידוע הוא שהחלוק שבין תקנת טוליטולא הנז' בטור א"ה סי' קי"ח ובין תקנת המגורשים שלתקנת טוליטולא יחלוק הבעל כל נכסים שנשארו קיימים מנדו' האשה עם יורשיה זולתו יהיו בניה או משפחת בית אביה וזה דוקא בנכסיה אבל נכסי הבעל לא יזכרו כלל. ואף כתובתה עי' ותוס' וכל מה שכלה מנכסיה הכל לבעל מד"ת הבעל יורש את אשתו. ולתקנת המגורשים יחלוק הבעל כל נכסיו הנמצאים במצב פטירת אשתו וכל מה שחננו ה' מחוט ועד שרוך נעל יחלוק עם יורשי אשתו והנה ידועה תקנת המעניק שהוא במקום יורשי האשה כנז' בתקנת טוליטולא בטור בסי' הנז' ונק' בפוסקים תקנת השום. והנה לתקנת טוליטולא לא יפול שום ספק מהו שיטול המעניק שהוא פשוט שהוא נוטל המחצית המחזיר הבעל ליורשים מהנדו' אבל לתקנת המגורשים נופל ספק גדול מהו שיטול המעניק יש אומרים שהוא במקום יורשי האשה ונוטל חצי מכל נכסי הבעל וכן שמעתי שעשה מעשה הרב כמהריב"ץ זלה"ה ובדידיה הוה עובדא ויש אומרים והוא העיקר שאינו נוטל אלא מחצית ממה שהעניק והמותר במחצית נכסי הבעל יטלנו היורש. והנה בנדון זה שהעניקה האלמנה לבתה לא היתה צריכה להתנות אלא שתגלה דעתה שהיא המענקת שתטול השיור אם מתה בתה. ואכן משונה תנאי זה מתנאי המעניק שתנאי המעניק אינו נוטל אלא מחצי שנוגע ליורשים אך חלק הבעל אינו נוטל כלום אך בזאת אמרה שכל המתנה בטלה אם לא יהיה לה זש"ק וצ"ע אם דבריה קימים ותטול כל מה שנתנה אם לא היה זש"ק ולא יטלו היורשים כלום ונראה פשוט שגם תנאי זה לא יועיל אלא לגבי היורשים אבל לגבי הבעל לא יורע כחו דמה כחה יפה להתנות עליו תנאי לגרע כחו שלא בידיעתו והוא נשאה כמנהג כל העולם וקרוב לודאי שלא ידע הבעל בתנאי זה כלל ואפילו אם לומר שידע לא חש לה וסבר שבשביל היורשים היא מתנית ואחר שהוא נתחייב בכל חיובי הבעל לאשתו ע"ד הנדוניא שהכניסה לו איך יוכל להפקיע כל זכות שיש לו בנדוניא ואין זה דומה אלא לראובן שאמר לשמעון ואתן לך נדוניא סך א' ומסר מודעא על המתנה ואחר שנשא אומר לו כבר מסרתי מודעא על המתנה או שאומר לו גליתי דעתי שאם תמות בתי לא תטול כלום אומרים לו הוי סכל אתה חייבתני חוב גמור לישא בתך ולזון ולפרנס איך תעשה עלי מודעא דהרי זה כמוכר דלא מהני ביה גילוי דעת כי אם הכרת אונס והכא נמי הוא לא נשא הבת כ"א על דעת הנדוניא, ואיך יאמר לו אתן או על דעת כן נתתי באופן שחלק הבעל איך נגרע ממנו דבר מפני תנאי זה: ועל הספק שנסתפק בזש"ק אף על פי שהדבר פשוט שאם באה האשה ליטול בתקנת המעניק לחוד