משפטים ישרים צא

אנו מטריפין וא"א לצייר זה כ"כ בכתב. ואם היא בלי פילוש אנו מכשירין מעשים בכל יום שאומרים שאין זה סירכא ואת"ל סירכא אין סופה להתפרק ומעולם לא חששנו לה כשהיא בלי פילוש. ובועה וסירכא מינה ובה גם בזה נשאלנו בשבוע שעבר ממח"ק בשאלה סתומה ואמרו שסדרה א' מהתלמידים הנבון כה"ר ראובן ן' קיקי נר"ו והשבנו שזה כמה בימי הבודקים שלפנינו נשאנו בזה והסכמנו להכשיר הגם שבקצת בדיקות פא"ס נמצא לאסור: גם שם השבנו על השלם שכנגד האונות וז"ל הב"י סי' ט"ל וכן כתב מורי ה"ר אברהם ן' אסמעאל וז"ל וחתיכה דאוני אפילו השלם שכנגד החיתוך שרואין כאלו הוא מתוח חוט על חתוך האוני עד הגובה שכנגד השדרה עכ"ל. מוכח מלשונו דלא חשיב שלם אלא מה שכנגד שורש האונא דרואין כאלו היא חתוכה עד הערוגה וכל השאר הוי אומא ומי זה יקל ראש באיסור דאורייתא ולתת דבריו לשיעורין וכ"ש במקום שיש אוסרין לגמרי בכל השלם שכנגד האונות כנז' בב"י בשם ר"ש בן חופני ופוסקים אחרים וכן העידו הבודקים שלפנינו שכך היו נוהגין הבודקים שלפניהם אלא שבזמן א' נהגו למדוד אותה המדידה הקלה מפני ההפסד ולכן בזמן הזה החזרנו הדבר לאיתנו הראשון דהיינו כלשון הב"י ז"ל שרואין כאילו החיתוך עולה עד הערוגה ותול"מ. והבודק שהעיד לך הפריז על המדה וקצת שקר ענה שמעולם לא מדד שום בודק מראש האונא רק מאמצעיתה שאם מדד המודד מראש האונא לפעמים תכנס כל האומא בשלם שכנגד האומות והוא דבר של שחוק רח"ל: וגם השבנו על עוקץ באונא והשבנו שמנהג פשוט להכשיר וברגל החמור אין חלוק בינו לשאר ריאה אלא שאם נכפל והיתה סירכא מינה ובה מודדין אותו כשהוא כפול ואין פושטין אותו ולהיותו כן על הרוב העיד הבודק כן: ואם נראה לעין שאינה קצרה ונראה כן להדיא בלי ספק אין צריך למדוד וזריזות בעלמא נוהגים הבודקים למדוד: ובסירכא מושרשת כעין גיד גם זה נשאלנו ממחז"ק על ידי כהר"מ הנז' והמנהג הפשוט לנפוח הריאה כ"כ ולראות עד היכן מגיע גוון הריאה בסירכא ושם חותכין ובודקין שאנו אומרים שהסירכא משכה הריאה אצלה לכן צריך אומן ידים לידע היך יחתוך שלא לאבד ממונם של ישראל: והיכא שיש מכה המנהג פשוט להכשיר אפילו סרוכה לטרפס וכיוצא כל שהיא סירכא א' דדל סירכא מחמת מכה ועל הנקבים שבריאה וכו' מחלוקת גדולה עברה בעיר תיטווא"ן יע"א בין החה"ש הדו"מ כמה"ר יהודה הלוי ובין הבודקים ושאר ב"ד שבעיר ופסק ארוך כתב על זה כהרי"ל הנז' הוא וחותנו החכם הותיק כהר"ר שמואל ביבאס שדעתו לאסור והפריז על המדה לאסור אחר שבשלו הבשר וכל שאר הבודקים התירו בהסכמת החכם כמה"ר אפרים מונסוניגו זלה"ה ישלח לי הפסק להסכים עליו והשבנו שדעתנו כמתירין כמשו"ח אצלי באורך פסק האיסור והתשובה עליו וכן המנהג פסקו להתיר אחר הבדיקה יפה יפה בחורין ההם ועל הרוב הוא מבצבץ ומ"מ אם לא בצבץ כשירה ומטעם שנתן כת"ר. ודעדיפא מינה אנו מקילין בבועה שלא עליה בשר שאנו יורדין לקרקעיתה ואומרים בועה באה בין שני הקרומות אעפ"י שהוא רחוק מן השכל אנו תולין משום נשחטה הותרה והריאה שבצבצה תחלה ואח"כ לא בצבצה גם לנו יקרה פעמים רבים ואנו מתירין ע"י בדיקה יפה וכל טצדקי שאנו יכולין לעשות עושין ולפעמים אני נוהג לבדוק בדיקה שניה ושלישית ע"י פושרין שאני חושש למה שחשש הש"ס דקרירי לא דמטרשי כפי' המפרשים שמקררים אותה ולא תבצבץ אף שהיא נקובה אף שיש מפרשים דמטרשי לה ותנקב אף שאינה נקובה וכן אנו תופסים שתמיד בודקים בקרירי מ"מ לברר הדבר אני עושה כן וכשלא תבצבץ מוכרחים לתלות הבצבוץ הראשון במקרה שקרה לסירכא כשהיא מתנפחת על הריאה עושה כעין בצבוץ למעלה מהריאה ומתירין [א"ה על ריאה שנדבקה מינה ובה בלי חוט בשר ובשר שתחתיה מקמיט בזה לא השיב הרב מו"א ומ"כ בקצת מנהגים דשרי ומדברי הרב כנה"ג שהביא החכם השואל נראה קצת דאסור דכיון דחשיב לה סירכא לבני סאלוניקי לדידן שאנו אוסרין הקמט גם זה סירכא ואסור דסופה להתפרק ולהנקב. אך המנהג פשוט ומעשים בכל יום להתיר וכן כתבנו בתשובה לבודקי סאל"י י"ץ. מבי"ן] ובדין מי שבא ואמר אבד וכו' אם יכולין לכוף הלוה הדבר ברור כמ"ש כת"ר דלכוף הלוה לחדש שטר לא יעלה על לב אפילו יש עדים שנשרף כנראה להדיא מלשון התוספות כתובות דף פ"ה סוף ד"ה המוכר שט"ח ע"ש וזה מבואר הוא בדברי מרן ס"ג אלא א"כ מעידין שנשרף עכ"ל. ואף לדעת הש"ך ס"ק י"א דוקא דאיכא עדים שאבד משא"כ בנד"ז. ובאמת שק"ק לי שלא אוכל להבין היטב עדים שאבד שכתב רשב"ם ז"ל היאך יכולים להעיד זה אם לא בצירוף שום אומדנא וצריך ישוב. וכ"ש שכבר הקשה הרא"ש ז"ל עפ"י רשב"ם ז"ל. ומ"ש מרן הש"ך ז"ל דלק"מ וכו' פליאה בעיני שיכתוב כן בל' לק"מ על עמוד ההוראה הרא"ש ז"ל שנעלם מעיניו גמרא ערוכה שממנה הקשה דמסיים זאת אומרת כותבין שובר אלמא דהקושיא היא למ"ד אין כותבין שובר והיאך ישגה ח"ו הרא"ש ז"ל בזה אבל הרא"ש ז"ל ק' ליה דבברייתא שפי' רשב"ם ז"ל דבלא עדים איירי משמע דביש עדים כותבין בלא שום שובר כמו בנשרף דא"כ צריך שובר ועוד אם ע"י שובר איירי למה צריך עדים על אבידת השטר דהא בגמ' דכתובות לא צריך עדים רק אם אמרה אבדה כתובתי גובה בעדי הנומא ע"י שובר אלא ודאי פשוט דרשב"ם ס"ל בפי' הברייתא דכשיהיו עדים על אבידת השטר לא חיישינן שימצאנו והו"ל כנשרף וע"ז מקשה הרא"ש ז"ל וקושיתו קושיא אלימתא דבגמרא חיישינן למציאה ואפי' ע"י עדי אבידה מדלא משכח תלמודא תקנה כ"א בנשרפה: ואם יקשה בין לרשב"ם בין להרא"ש למה באמת לא אמרי' דאפילו באומר אבד שטרי בלא עדים כותבין לו אחר ע"י שובר כמו היכא דגובה בעדי הנומא דאין צריך שום עדים לאבידת הכתובה אחר דקי"ל כותבין שובר לק"מ די"ל דלא תקנו חכמים לכתוב שטר אחר אלא כשאין השטר הראשון בעולם לרשב"ם סגי בעדי אבידה ולהרא"ש בעדי שריפה אבל כשיש להסתפק שמא עדיין בעולם לא תקנו חכמים כלל לכתוב אלא כשבא ליפרע אומרים שישלם ויכתוב שובר ואפשר שהוא מטעם הב"י ז"ל שהביא הש"ך בסמוך ואעפ"י שהוא ז"ל השיג עליו יש להשיב על השגתו ז"ל וכמ"ש בסמוך נמצא דברייתא דכתיבת שטר אחר לא נגעה ולא פגעה לפלוגתא דכותבין שובר והוא בירור דברי רשב"ם והרא"ש לקוצ"ד ולא כמ"ש הש"ך ז"ל אחר המחילה מהדרת חכמתו ז"ל. גם במ"ש הש"ך בס"ק הנז' על הב"י ז"ל יש להשיב ויש להפלא עליו ז"ל אלא שאין להצריך בזה שאינו נוגע לעניננו: