משפטים ישרים צ

בין אם תהיה הסירכא בחוד לבד או בחוד ובמה שתחתיו ועתה אירע כזה בריאה א' אלא שהיה בה צד אחר להתיר שהיתה קצרה בחוד יותר ממה שתחתיו גם שהיתה אוחזת בשני השיפולי ובמה שתחתיהם והכשרנו ע"פ עדות הת"ח ובצירוף שלא היתה קצרה אלא בצד החוד אבל מתחתיו היתה רחבה יותר אף שיש לפקפק גם בזה שלא נעלם ממעכ"ת מ"מ בצירוף שניהם גם בצירוף מה שהעיד הבודק שלא היה בה פילוש הכשרנו אף שגם בזה יש להסתפק אם יועיל בלי פילוש בסירכא קצרה שאין השכל מחייב כן מ"מ מאיזה מנהגים קצרים נראה לי כן גם שהבודקים אמרו שמנהגם להכשיר בזה מ"מ לא רצינו לסמוך מטעם האמור עד שנדע מנהג הפשוט במח"ק ולא נעלם מכת"ר שאין ראוי להקל בספיקות אלו כיון דהא גופא שכתב מהרמ"א כהלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה כיון דהא גופא דטריפות הא דסירכא קצרה אין לה שורש בש"ס ובדברי מרן ומהרמ"א גופיה נראה סמך הרב הנז' והתיר מה שהתיר גם כיון שבבדיקות הסירכא אנו הולכים אחר המנהג היפך פסקי מרן יש לנו לחקור על המנהג דאפשר דגם בזה מקילין. עוד יש לשאול בנדבקה הסירכא משיפולי לרחב או מרחב לרחב מינה ובה אם יש לה דין סירכא קצרה כי הכנה"ג כתב ע"ז שלבני סאלוניקי שמטריפין סירכא דמינה ובה מטריפין גם בזה ובני ארץ מתירין ע"כ. ואפשר דלבני א"י דנים בסירכא קצרה כמ"ש מור"ם לאסור ואין מתירין אלא סירכא דמינה ובה בלי קמט ואף על פי כן מתירין בדבוקא אפשר דלא חשיבי לה סירכא אלא התפשטות ליחא. ולכן יש לשאול בזה על המנהג: עוד יש להסתפק בבועא עם סירכא מינה ובה אם דנים בה כדין בועא וסירכא תלויה כי במנהגים קצרים משם מהר"י ן' דאנאן לאסור ולא נעלם מה שיש לחלק בין סירכא תלויה עם בועא וסירכא דמינה כמו שמבואר במקור הדברים אלא שרצינו לעמוד על המנהג. עוד בסירכא שבשלם שכנגד האומות לצלעות יש לשאול היאך משערין בשלם זה מה הוא ממנו שיקרא כנגד האונות ומה שיקרא נגד האומא לפי שלא נעלם שחיתוך האונות אינו ביושר אלא באלכסון ומזה הטעם העיד שוחט א' שהיה במח"ק והתחיל להתלמד שם בדיקות שהמנהג פשוט שמותחין חוט ישר מתחלת האונה עד השלם וכל מה שהוא לפנים מן החוט הוא בכלל שלם שבין האונות ובספר זובח תודה כתב שמשערין בצלעות ומה שכנגד אונה ה' הוא בכלל שלם שבין האונות וגם בזה רציתי לעמוד על המנהג. עוד יש לשאול באם נמצאת סירכא משורשת בבשר הריאה אם צריך לחטט אחריה או לא יש לתלות שאינה סירכא אלא א' מעורקי הריאה כי אם יחטט אחריה מוכרח שתנקב הריאה. עוד באונא הסרוכה לצלעות במקום המותר ומכה בדופן ויש עוקץ במכה כי לפי המנהגים ופסק מרן נראה פשוט להתיר אלא שבספר זובח תודה כתב לאסור. עוד במה שאומרים הבודקים משם המנהגים שרגל החמור שנכפל מתירין כיון דאורחיה בהכי אם יש לסמוך ע"ז ואם יש חלוק בין נכפל לפנים או לאחור: עוד בעיקר סירכא קצרה שכתוב במנהגים למדוד אותה וכו' ואם נתרחב וכו' אם נראה לעין שאינה קצרה אם יצטרך שום מדידה כי השוחט שהתחיל להתלמד במחז"ק אמר שלעולם מודדין אם נראית שאינה קצרה: עוד באומא הסרוכה בסירכא א' למכה שבדופן ולטרפס או לשומן הלב מבפנים והכל בסירכא אחת. אם בעינן רוב הסירכא שתהיה במכה שבדופן כדי להתיר או יש לדמותה לסירכא כמכה וחוצה לה שכתוב במנהגים אפי' מיעוט הסירכא במכה מתירין מטעם שמכאיבין וכו' ומזה הטעם יש ללמוד אם סרוכה ג"כ למ"א דודאי בעינן רוב כפסק מרן ולפי שיש מי שמפקפק בזה לכן רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בזה: עוד פעם אחת נמצא כמין נקבים בריאה ובדקו אותם ועלו בנפיחה ולא בצבצו מקום הנקבים ויש מקום להכשיר כי אפשר שנאכל הבשר מבפנים ועוד הריאה עדיין קיים או שאחד מעורות הריאה הוא שניקב והשני קיים אלא שיש לחוש לקרום שעלה מחמת מכה. ולכן יגלה את אזני כת"ר היאך נוהגין בזה: עוד במה שאירע שבדק הבודק מקום הסירכא ונר' לעיין כל שבצבצה פעם א' ואחר כך חזר ובדק כמה פעמים ולא בצבצה אם יש לתלות בשום דבר: עוד רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בדין מי שבא ואמר אבד שט"ח והלוה עני אם יכול לכופו לחדש לו שטר אחר ויכתוב לו שובר שכל שטר זולת זה הוא פרוע כי מרן פסק בסי' מ"א שיש לחוש שימצאנו אפי' נאבד בעדים זולת אם נשרף וכו' כמ"ש הש"ך שם ובכנה"ג סי' הנז' ובב"ח ומוכח בש"ס דסוף מס' בתרא דבכה"ג אין לכתוב שובר היכא שמעצמו הוא אומר שאבד ואין לו עדים מהא ולא נעלם מכת"ר מה שכתב בסי' נ"ד דקי"ל דכותבין שובר ביש לו מה לפרוע ואעפ"כ באין לו לפרוע אינו חייב לכתוב לו שטר אחר כמ"ש בסי' מ"ג ואפי' לפי מ"ש הש"ך משמע להדיא דמודה באין לו עדים שאין לכתוב שובר. ולפי שיש מפקפקים בדברים שאינם נכונים רציתי לעמוד ע"ד כת"ר בזה ועל הכל תשובת כת"ר הרמתה מהרה תצמ"ח ולכת"ר החיים מא"ה ומאת הנאמן בברית אהבתו אהבת עולם כיש את נפשך וכנפש נאה"כ דור"ש וטובתך כה"י הצעיר ע"ה המו"ן יוסף אלמאליח נר"ו: תשובה גבר חכם בעוז ומנו גבר גבר בכולא בחירי רצתה נפשי ידי"ן ורוחי החכם השלם הותיק והכולל הדיין המצוין כהר"ר יוסף אלמאליח נר"ו: אחד"ש כת"ר ושלום כל בני ביתו והסרים אל משמעתו שלום באתי להשיב מפני הכבוד על הספיקות שנסתפק כת"ר תחלה אומר אין לנו מנהג קבוע כ"א בשרשי הענינים. אכן בענפים המתחדשים נושאים ונותנים ופוסקים כפי מה שיורונו מן השמים וכדי הוא כת"ר לסמוך על סברתו אם לא שרצה לעשות מעשה ומדעת קונו יש בו להמלך הגדול בקטן וכן נאה לצדיקים ונאה לעולם ומפני טרדותי כי רבו אשיב בקצרה על ראשון ראשון. על סירכא משפולי לשפולי ידע אחי שכבר נשאלנו על זה בימים שעברו ממח"ק ע"י כהה"ר מאיר טולידאנו אשר הוא כעת במח"ק ואני הייתי סבור שהשאלה סידרוה ע"י אחד מהתלמידים היושבים בבית מדרשך והשבנו דמלתא דפשיטא היא שמשפולי לשפולי שהיא טריפה דלא הקיל הרב ז"ל אלא מחוד לרחב ומטעמא דיהיב שהחוד נכפף ונוח הוא לישאר כך אבל משפולי לשפולי הו"ל ממש כמו משטח הריאה לשטח הריאה אחר שיש בשר הריאה לפניה ולאחריה ולא הקיל הרב אלא כשהסירכא בחוד שאין לפניו בשר הריאה כי אם בצד הרחב השני משא"כ כשהסירכא בשפולי באורך השיפול דלא שייך כלל הטעם שנתן הרב ז"ל וחתמנו על התשובה אני הצעיר והבודקים שהיו לפנינו וכך השבנו למקומות אחרים והיכא שהיתה משפולי לרחב והיתה אוחזת גם ברחב שתחת השיפול בזה מנהגנו להכשיר דאנו אומרים דעל ידי כפיפות השיפול אין סופה להתפרק ומ"מ הכל לפי ראות עיני הבודק דאם כח הסירכא הוא ברחב