משפטים ישרים פט

וזה מהא דאיתא בסי' ל"ד סכ"ו דלוה שהעיד על המלוה שהלוה לו ברבית מצטרפין וכו' פלגינן דבוריה, וא"כ ה"ה באומרם כו"כ טענו וכ"כ פסקנו פלגינן דבורייהו ומאמינים אותם במה שאומרים שכו"כ טענו ולא כמ"ש כו"כ פסקנו אלא שכך היו הטענות שעליהם פרע וממילא הדר דינא ומיהו צריכים לברר הטענות עכשיו בעדותם ותתקבל עדותם כראוי במו"ת: אך צריך לידע באם היה א' מה יהיה הדין ונראה פשוט דודאי באחד לא מהני עדותו וצריך לישבע נגדו והוא ודאי חייב לשלם שהרי הוא מודה שהפסידו שחייבו שלא כדין וגם אם הם שנים אם היה התובע אלם או עני חייבים הם לשלם מיהו היינו דוקא באונס ממון אבל באומרים אנוסים היינו מחמת נפשות פטורים כמו שהוכחתי בחדושי לטור חו"מ ממוכר שהראה ממון חבירו באונס נפשות או מכות יעו"ש. כללא דמלתא דבנ"ד הם נאמנים אם היו שנים ואם היה אחד מחייבו שבועה ואם היה התובע אלם או עני חייבים לשלם מדינא דגרמי ואם אמרו שהיו אנוסין אונס נפשות פטורים כנלע"ד: שכח שאלה חצירות השופכות לביב א' ונתקלקל שלמטה מה מחויבים העליונים ליתן תשובה יש פוסקים שהעליונות יתנו פחות מתחתונות ולמדוה מל' הש"ע סי' קס"א חצירות השופכות וכו' צריכים לסייע לתחתונה וכו' ומדנקט לשון סיוע משמע דאינה נותנת כל כך כמו התחתונות ואין זה דיוק דבגמרא מקור הדין אינה כברייתא וז"ל וכן חמש חצירות שהיו מקלחות מים לביב א' ונתקלקל הביב כולם מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה ובש"ע בעצמו העתיק לשון זה לקמן ס"ס ק"ע בחמש גנות המסתפקות ממעיין א' מתקנות וכו' ותדע לך שאין חילוק בין לשון סיוע ללשון תיקון דבגמרא שם אמר רב יהודה תתאי מסייע עילאי וכו' תניא נמי הכי כולם מתקנות עם העליונה ואם יש שום חלוק מאי תניא נמי הכי אלא ודאי שאין שום חלוק. וכן העיד א' מחכמי פא"ס כהה"ר מתתיה סירירו משם זקינו כמוה"ר יעב"ץ ז"ל דנותנת העליונה כתחתונה ושנדחית סברא זו דסיוע הוא דמסייע פחות ממה שנותנין התחתונות ומ"מ פשט המנהג שאם אין שם הפסד כל כך נותנין סיוע בעלמא וקורין לו גווא"ז ובד"ן פרדכת מסייע מתא פירוש דסיוע משמע קצת וכן כתב הר"ש בן הרשב"ץ בשם ר"ח בההיא דפרדכת: שכט שאלה ראובן נשא אשה בעיר אחת והתנה עמה שלא יוציאנה ושוב הלכו שניהם למ"א והיא טוענת שבאה עמו בדרך מקרה על דעת לחזור מיד והוא אומר לא כי אלא ע"ד להשתקע: תשובה נראה שהדין עמה כיון שהוא מושבע ועומד שלא יוציאנה וכו' ונתחייב לה בזה שטר הו"ל כטוען נגד שטר מחלת לי שאינו נאמן כדאיתא בסימן פ"ב סי"א דמחילה כמי שטוען אמנה או רבית הוא וא"צ אפי' שבועה ואם כן ה"ה בנ"ד כיון שיש לה שטר עליו בזה אינו נאמן לומר שמחלה לו כל זמן שאינו מביא ראיה ואף שכבר באה עמו לעיר אחרת הרי טענה עליו שלא באה אלא בדרך מקרה ועל דעת לחזור: ובזה נראה לדון למי שנשא אשה אחרת על אשתו ואשתו טוענת שלא ברצונה נשאה והוא אומר שברצונה נשאה נראה שכל זמן שאינו מביא ראיה היא נאמנת מהטעם האמור דכל שיש שטר בידה לא מיתרע שטרא אלא בעדים שמחלה. וכן נראה מתשובת הריב"ש ס' ר"ח בא' שנשא על אשתו שלא ברצונה ועברו כמה שנים וטען שמחלה לו וכו' והשיב הרב דאינו נאמן נגד שטר: של שאלה משכונה שבתחלת עשייתה לא נשאר דר בה בעל הקרקע והיה דר בה בעל המעות או משכירה לאחרים ואח"כ חזר בעל הקרקע ודר בה בלא העמדת שוכר אם חייב לפרוע השכירות או לא: תשובה בזה נמצא תשובה למהריב"ע ז"ל שכתב וז"ל כבר בא מעשה כזה לידינו ופסקנו להתיר הלכה למעשה והוכחנו זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל סו"פ ה' מהלכות מלוה וז"ל שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לזה שכר וכו' משמע דדוקא משום שנשאר עומד בשדהו כשהיה מקודם ולא יצא כלל מקודם ממנו בתחלת המשכונה הא אם יצא מן המקום בתחלה זמן מה אעפ"י שחזר אח"כ לדור בו ושכר אותו ממנו ולא אפסיקה אחר השתא אין בכך כלום ע"כ דבריו. ומן הצד נמ"ך וז"ל אין מכאן משמעות כלל ולהדיא כתב הש"ך ריש סי' קס"ה דאפילו שהתה ביד המלוה זמן רב קודם שישכרנה ללוה אסור ע"כ. וכן עמא דבר ודברי הרב ז"ל בזה תמוהים שאין להתיר בזה כלל: שלא שאלה מי שהיה בידו משכון ונאנס מידו ומת ובאו יורשיו לתבוע הלוה באומרם שהמשכון נאנס והלוה השיב שמא אביכם שלח בו יד: תשובה נראה דחייב הלוה לשלם דקי"ל איני יודע אם פרעתיך חייב ואף שאם היה אביהם קיים היה צריך לישבע שבועת השומרים עכשיו שמת פקעה ומ"מ צריכים היורשים לקבל חרם שאינם יודעים שאביהם שלח בו יד: שלב שאלה גבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה אליבא דהלכתא מעין המתגבר הוא חיליה לאורייתא גלי עמיקתא ומסתרתא ה"ה החכם השלם והכולל אין גומרין עליו את ההלל הדיין המצוין כמוהר"ר רפאל בירדוגו נר"ו. אלהי אברהם בעזרו ושמרו כרועה עדרו כיר"א. אחד"ש מעכ"ת שירבה מאהבה ופקודת משמרת החיים והשלום יחדיו יהיו תמים אל ראשו ור"ש בניו ובני ביתו וכל הנלוים אליו וסרים אל משמעתו י"ש שומר נפשות חסידיו כי"ר. לידוע ליהוי למר שבמדינה הזאת לא יש מנהג קבוע בדינים המתחדשים והמסתעפים בבדיקות סירכות הריאה ע"פ המנהגים כ"א מה שכתב בפי' במנהגים כי הבודק הא' שהיה מקדם היה לבדו שוחט ובודק ולא היה מגלה דעתו ומנהגו לשום אדם ומימיו לא נסתפק בשום דבר עד שנתמוטט והוצרכנו להעמיד בודקים חדשים ואעפ"י שיש להם קצת מבוא בבדיקות הריאה מ"מ אין ראוי לסמוך עליהם כ"כ מאחר שלא שמשו כל צרכם בין ברכי החכמים הבודקים ואעפ"י שכל דבר המתחדש מביאים לפנינו להורות כפי מה שיורונו מן השמים יש דברים שראוי להסתפק בהם לפי המנהג וצריך לילך בהם אחר המנהג הקדום ומכיון שאין לנו בהם מנהג ידוע לכן רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בהם וזה יצא א' במה שנהגו ע"פ מהרמ"א זלה"ה בסירכא קצרה מינה ובה שאם תהיה משיפולי לרחב והסירכא בחוד ממש כשר ולא נעלם ממעכת"ר הטעם שכתבו משמו ויש להסתפק אם תהיה הסירכא משיפולי לשיפולי גם אם תהיה משיפולי לרחב יש להסתפק באם היתה אוחזת בחוד ובמה שתחתיו מצד א' ומצד אחר אוחזת ברחב לבד ולא נעלם ממעכ"ת שיש פנים לכאן ולכאן ות"ח א' רשום העיר זה כמו ח' שנים מ"מ שהמנהג הפשוט שמכשירים בזה ע"פ הוראת הרב הנז' ואין מחלקים