משפטים ישרים פז

גם הלוקח אין לו עליו כלום לומר שכיון שמכרת מה שאינו שלך הו"ל מקח טעות דזה בכלל אחריות עיין סי' ס"ו סל"ד: שיז שאלה ראובן יש לו שטר מש' על בית אחד מסך מאה ומכרו לא' בסך פחות ובא בעל הבית ואמר אני אטול: תשובה הדין עמו מדין שכירות דסי' שי"ו משום אל תמנע טוב מבעליו ומש' שכירות בפחות היא ואף בשט"ח כתב הש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ג משם המבי"ט דשומעין ללוה ואף שהש"ך חולק קצת לסברת המבי"ט שסובר כן בפשיטות שומעין וכ"ש שסברתו נכונה וברורה וכן נהגנו לפסוק כמבי"ט ומ"מ נראה דאין להעדיפו על המצרן וצריך שיהיו צרורים ומונחים וצריך ישוב הא לא"ה אבד זכותו. ועכשיו נתתי לבי לעיין בדברי הש"ך סי' קע"ה סקנ"ה וראיתי לשית להסיר מעליו קושיות הש"ך שכתב שבסימן קע"ה ומן הסברא נראה שאין יכול לכופו שיוכל המלוה לומר לפ' אני רוצה להניח ולא לך עכ"ל. ועל סברא זו סובבים ראיות המבי"ט ז"ל דהא גם בשכי' דסי' שי"ו ובמצרנות נוכל לו' סברות אלו ועכ"ז מצד הישר והטוב ואל תמנע טוב מבעליו דחינן סברא זו והכא נמי בנדון השט"ח דחינן סברא זו מכח אל תמנע טוב. גם מ"ש הש"ך בסי' ס"ו דשאני התם דיכול לומר לפ' אני משכיר ולא לאחר הם דברים תמוהים דהא בעלמא אמרי' דיכול להשכירו למי שב"ב כא'. גם מ"ש דמכירת שטרות דאורייתא דעת הב"י דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלשה עמודי הוראה דמכירת שטרות דרבנן. ויש שרצה להביא ראיה היפך דברי המבי"ט ז"ל מהא דהביא מור"ם בהגה סו"ס קע"ה דאין בחוב דין מצרנות יעו"ש. ונראה דלא דמי כלל דהתם ה"ק דאם ב' שותפין בחוב א' שנושים כאחד ומכיר א' חלקו לזולת לא יוכל חבירו לזכות בחלק חבירו מדין מצרנות ולזה פסק שם דאם היה א' מעלה מס וכו' דהיינו שנותן לו מהפירות רביע או שליש או כו' ממון דהו"ל כאלו שניהם שותפין בקרקע וכאלו הקרקע לוה של שניהם אם מכר א' לשנים קצובות אין כאן דין מצרנות אבל בנד"ז הוא ענין אחר ואינו מטעם מצרנות אלא משום אל תמנע טוב מבעליו וזה פשוט. ואף למ"ש מהריק"ש בשם מהרשד"ם בההיא דשכי' דסי' שי"ו דאם כבר השכיר אין מוציאין מידו נראה דיודה בנדון המבי"ט אף אם כבר מכר שכן כתב מבי"ט ז"ל ואפי' מכר כבר יכול לעכב דמכי' שטרות דרבנן דאע"ג דשכי' דאורייתא לא מבטלינן מכי' שטרות דרבנן מבטלינן וכ"ש שגם בההיא דמהרשד"ם לא פשט המנהג דאף אם כבר השכירוה מבטלין השכירות ונותנין לבעליו ומ"מ דברי מהרשד"ם נראים נכונים וברורים ומדוקדקים מל' הרמב"ם וגם מן הסברא דאם כבר השכירו לאחר איך נוציאנו מתחת ידי האחר מכח אל תמנע טוב שהיא אזהרה לשוכר הראשון שהשוכר הב' אין עליו כלום שהוא חפץ בבית ומ"מ נר' דאם הזהירוהו ב"ד שלא ישכיר והלך והשכיר אין במעשיו כלום דכל מעשה ב"ד יש לו קול אך אם קודם שהזהירוהו ב"ד כבר השכירו בקש"מ נראה לקוצ"ד שאין לזוז מדברי מהרשד"ם אך במכירת שטרות נראה לפסוק כמבי"ט דמכירת שטרות דרבנן והו"ל כאלו רוצה למכור ולכשנודה דיש בזה לאו דד"ק אל תמנע ומזה פסקתי במעשה ראובן שהיה מחויב לשמעון בשטר וקנה שטרות בזול הזולת ורוצה לגבות כל דמים שבשטר מחוב שעליו ופסקתי דלאו כל כמניה ולא יטול אלא מה שנתן: שיח שאלה לוקח דבר גזול שחייב להחזיר אם יפשע בו ונאבד אם חייב תשובה עי' בסי' שמ"ו סי"ז בש"ך ס"ק י"ב בסופו נר' משם דכל לוקח לגמרי אין עליו דין שומר כלל וצ"ע ונר' שכן דעת מרן ומור"ם: שיט שאלה ראובן היה בידו משכון מגוי והשאילו לשמעון שותפו ונאנס ביד שמעון והגוי תובע לראובן ונתחייב לשלם לגוי ותובע משמעון ושמעון משיב כי אתה שותפי והו"ל שמירה בבעלים: תשובה לכאורה נראה דאין טענת שמעון טענה כיון שהחפץ אינו של ראובן אלא של הגוי וכמ"ש בסי' שמ"ו סי"ז בהגה דכל שאין בעל החפץ ממש במלאכת השואל לא מיקרי ש"ב אך כד דייקינן שפיר נראה דהוי שאלה בבעלים מחמת שהוא ממושכן בידו מן הגוי ובדיניהם שיפסיד הישראל מעותיו א"כ הו"ל כאלו הוא שלו דאע"ג דקי"ל דישראל מגוי לא קני משכון מ"מ כיון שמפסיד מעותיו באבידת המשכון הו"ל כאלו הוא בעליו ויש ראיה לזה דאמרינן בפ' השואל כי קא' רמי ב"ח היכא דאגרא איהו פרה מעלמא והדר נסבה ואליבא דרבנן דאמרי שואל משלם לשוכר ולא תבעי לך דודאי שאלה בבעלים היא עכ"ל. והתם הפרה של ראובן והשכירה לשמעון ושמעון השאילה ללוי והיה שמעון במלאכתו של לוי ופטרינן ראובן אעפ"י שראובן בעל הפרה לא היה במלאכתו של לוי מ"מ כיון ששמעון זוכה בדמי הפרה אף שאין מגיע לו הפסד חשבינן ליה כאלו הוא בעליו לפטור לוי בהיות שמעון במלאכתו וה"נ בנד"ז כיון שראובן זוכה בדמי המשכון ליפרע בחובו מיקרי בעליו והו"ל שמירה בבעלים כנ"ל: שכ שאלה ראובן תבע לשמעון מנה והביא עד א' ושמעון הפך השבועה על ראובן מחויב לישבע או עד א' פוטרו [צ"ע והא לא מצי שמעון להפכה על ראובן דכיון שטוענו ויש לו עד א' הו"ל שבועה דאורייתא ואינה מתהפכת כמ"ש סי' פ"ז ס' א' ואי איירי לאחר פרעון אין זה היפוך ואף שיש לישב לזה כמ"ש הסמ"ע שם ס"ח הרי כתב מור"ם סי' הנז' בהגה מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו ויש לו עד המסייע פטור מן השבועה באופן שדברי הרב אמ"ז ז"ל כעת צל"ע. נאם הקטן יעקב) תשובה כיוצא בזה איתא בגמ' שבועות דל"ב ע"ב באם היה שמעון חשוד דקי"ל שכנגדו נשבע ונוטל שאף שיש לו עד המסייעו חייב לישבע יעו"ש ומשם נלמוד לזה: שכא שאלה חרש שנשא פקחת וכתבו לו הסופרים כתובה ברמיזה כפי המנהג והתקנה ואח"כ מת הוא מה תטול מנכסיו לפי התקנה שלנו מחכמי קאסטילייא ז"ל: תשובה נראה שאין לה כלום זולת חפצי נדונייתה הקיימים שהרי אם היה בחיים ורצה לגרש פשיטא שאין לדון לפי מה שכתב לה בכתובתה כדאיתא בסי' ס"ח סי"א דחרש אין לה כתובה ממנו וממילא כל חיובים שהם מן התקנה אינם כלל על החרש דהרי התקנה שתטול מחצית מנכסיו היא במקום כל סכי כתובתה עי' ותוס' ומתנה וזו שאין לה אפילו עיקר הכתובה אין לה כלום מהתקנה זולת אם השיאוה לו ב"ד וכתבו לה כתובה עי' ותוס' גובה כל מה שכתבו לה ואחרי מותו גובה כשאר כל הנשים כדאיתא בסי' הנז' סעיף הנז' וכן מצאתי כתוב כתובה חתומה מהרב יעב"ץ וא"ז המשבי"ר ז"ל ומהרב משה אדהאן שכתבו כתובה לחרש וכתבו שכשימות יחלקו לפי התקנה